אי-מתן מגורים הולמים לעובדים זרים

פסק דין  

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1.המערערת, חברה לאספקת עובדים זרים לענף הבניה, הורשעה על ידי בית הדין האזורי בתל אביב בעבירה של העסקת 11 עובדים זרים מבלי שהעמידה לרשותם מגורים הולמים, בניגוד להוראת סעיף 2(ב)(4) ו-1ה לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991, ונגזר עליה קנס בסך 250,000 ש"ח. כמו כן, הרשיע בית הדין האזורי את המערער, מר אורן עמר, בעליה של המערערת ומנהלה, בהפרת חובתו כנושא משרה, לפקח ולמנוע את ביצוע העבירה על ידי המערערת, בניגוד להוראת סעיף 5 לחוק עובדים זרים, וגזר עליו קנס בסך 50,000 ש"ח. נוסף על כך חייב בית הדין האזורי את המערערים לחתום על כתב התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו במשך שלוש שנים מיום מתן גזר הדין, שאם לא כן, יושתו עליהם הקנסות המקסימאליים הקבועים בחוק, כפי שבקשה המאשימה (השופט דורי ספיבק, הע"ז 34475-07-10). הערעור שלפנינו מופנה כנגד הרשעת המערערים, באשר לטענתם לא התקיים אצלם היסוד הנפשי הנדרש להרשעה. כמו כן טוענים המערערים כנגד החלטת בית הדין האזורי שנמנע מלהפנות את מר עמר לקבלת תסקיר קצין מבחן, לבדיקת אפשרות של אי הרשעה.

נקדים ונאמר כי לא מצאנו מקום לקבל את הטענות שבערעור, וכי דין הערעור להידחות.

הרקע העובדתי

2.המערערת, א.פ.י שירותי כוח אדם בענף הבניין (2005) בע"מ, הייתה במועדים הרלוונטיים להגשת כתב האישום חברה פרטית לאספקת עובדים זרים לענף הבנייה (להלן: החברה). המערער, מר אורן עמר, היה באותם במועדים בעליה של החברה ומנהלה. ביום 20.7.2010 הוגש כתב אישום יזום נגד המערערים, בו נטען כדלקמן:

"3.ביום 5.10.2009, התקשרה הנאשמת 1 עם "דני שיווק – דני דנן" ע.מ. 23086440, בהסכם שכירות של מבנה מגורים ברחוב צ'לנוב 51, בתל-אביב (להלן: "המבנה"), למטרת הלנת עובדים זרים.

4.ביום 9.11.2009, בסמוך לשעה 05:00, במהלך ביקורת מגורים של מפקחי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, במבנה, נמצאו 24 עובדים זרים, אשר 11 עובדים מתוכם מועסקים על ידי הנאשמת 1.

5.להלן פירוט הליקויים כפי שנמצאו בבקורת: שטח מגורים – ללא ארונות, שקעי חשמל מאולתרים. מטבח – מאולתר ללא ארונות אחסון, ללא חדר אוכל, ללא ברז מים למים חמים, אין מקרר במטבח, מתחם המטבח מלוכלך ומיכל האשפה אינו מכוסה. שירותים – מאולתרים ומלוכלכים. מקלחות – מלוכלכות. תברואה לקויה ללא סדרי איסוף וסילוק אשפה, תחזוקת מבנה לקויה, ריח צחנה ועובש בקירות. כן, לא קיימות הוראות שימוש והדרכה בשפת העובדים."

3.החברה הואשמה בהעסקת עובדים זרים, אזרחי סין, מבלי שסיפקה להם מגורים הולמים, בניגוד לסעיפים 1ה ו-2(ב)(4) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים או החוק). כנגד מר עמר נטען כי הוא הפר את חובתו לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת העבירות שביצעה החברה. מר עמר הואשם בעבירה של הפרת חובת נושא משרה, עבירה על סעיפים 5, 1ה, ו-2(ב)(4) לחוק.

ההליך בבית הדין האזורי, הכרעת הדין וגזר הדין

הכרעת הדין

4.בהכרעת הדין עמד בית הדין האזורי בהרחבה על החובה המוטלת על המעסיק לדאוג למגורים הולמים לעובד, כפי שהיא משתקפת בהוראות חוק עובדים זרים, ובתקנות שהותקנו מכוחו. לגופם של דברים, בכל הנוגע ליסודותיה העובדתיים של העבירה, קבע בית הדין כי הוכח לפניו שביום 5.10.2009 התקשרה החברה עם "דני שיווק – דני דנן" בהסכם שכירות של מבנה מגורים ברחוב צ'לנוב 51 בתל-אביב, למטרת הלנת עובדים זרים. החברה העסיקה את העובדים שנמצאו במבנה המגורים ברח' צ'לנוב 51, כמצוין בכתב האישום. בית הדין קבע כי במועד בו התגוררו העובדים במבנה היו בו ליקויים רבים, ולא התקיימו בו תנאים מן התנאים המנויים בתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים)(מגורים הולמים), תשס"א-2000. בית הדין פירט את הליקויים הבאים כפי שעלו מן הראיות: במבנה לא קיימים ארונות אישיים, בניגוד לתקנה 4(ג); במטבח לא קיים ברז למים חמים, בניגוד לתקנה 5(ב)(1); במטבח לא קיימים ארונות אחסון, ובשטח המטבח גם לא קיים מקרר, בניגוד לתקנה 5(ב)(2) ו-(6); במטבח לא קיים פח אשפה מכוסה, בניגוד לתקנה 5(ב)(7); במבנה לא הוקצה שטח לחדר אוכל, בניגוד לתקנה 6(א); במבנה לא נמצאה מכונת כביסה, על אף שהתגוררו בו יותר משישה עובדים, וזאת בניגוד לתקנה 9; במבנה לא הוצג מידע לעניין שימוש במבנה, בניגוד לתקנה 14. בית הדין הוסיף וציין, כי "בנוסף לאלה, ובהתייחס להוראות הכלליות המנויות בתקנות בדבר אוורור החדרים, נקיון, חיבור לביוב ושמירה על רמת תברואה ותחזוקה נאותות – עולה מראיות המאשימה תמונה קשה ביותר של הזנחה ולכלוך, באופן שיש בו אף כדי סיכון הבריאות: במבנה צולמו ערימות של אשפה, זרוקה על הרצפות; בחדרי האמבטיה צולמו חלונות שבורים וגם כיור שבור; תאי השירותים שצולמו היו מלוכלכים וככל הנראה אף לא תקינים; ב-מש/3 ו-מש/4 תיעד מר מייקל [מפקח משרד הכלכלה, ר.ר.] צחנת שתן וביוב באוויר; ותועד על-ידו גם שבמבנה נצפו אילתורי חשמל פרטיים שהותקנו על-ידי העובדים." לפיכך, "בנסיבות אלה, לא ניתן לכנות את המגורים "הולמים". רחוק מכך. התמונות הרבות, תמונות שצולמו בצבע אך לנו הן נראו שחורות משחור, מדברות בעד עצמן ומעידות על מבנה שאינו ראוי כלל למגורי אדם". בית הדין האזורי דחה את גרסת המערערים, שביקשו להפחית מחומרתם של הליקויים שנמצאו במבנה, וקבע שטענותיהם בעניין זה אינן עולות בקנה אחד עם המציאות כפי שנשקפה מן התמונות שהוצגו לפניו, מהן עלתה "רמת הזנחה שנצפתה במבנה כולו, התפרשה על פני מספר תחומים וחרגה מלכלוך גרידא". בית הדין הוסיף כי "ערימות הזבל בתמונות מעידות על מצב תברואתי לוקה בחסר של המבנה וסביבותיו ועל כך שאין במבנה פתרון לאיסוף וסילוק אשפה כנדרש בתקנות". בית הדין ציין עוד, כי מר עמר הסכים שהליקויים שנמצאו במבנה היו "חמורים" וכי מצבו היה "קיצוני" בעת שנערכה בו הביקורת, וכי גם בסיכומיהם אישרו המערערים שתנאי המגורים במבנה "מצביעים על ליקויים לא מעטים ולא פשוטים". משכך, הוכח שהמגורים במבנה היו "לא הולמים". לאור האמור קבע בית הדין כי הוכח לפניו היסוד העובדתי של העבירה שיוחסה לחברה בכתב האישום.

5.אשר להוכחת היסוד הנפשי של העבירה- בית הדין קבע כי החברה "היתה מודעת לכך שהעמידה לרשות עובדיה מגורים שאינם הולמים, על אף טענותיה לפיהן בדקה את המבנה לפני שנשכר והוא היה כביכול תקין לחלוטין, מבלי שנמצאו בו ליקויים כלשהם". בית הדין לא נתן אמון בגרסת החברה, וקבע כי במועד בדיקת המבנה על ידי מר עמר היו קיימים בו הליקויים, וכי המבנה נשכר על ידי החברה בכל זאת, או לכל הפחות נצפו על ידי מר עמר חלק מהליקויים בגינם נקבע כי המגורים אינם הולמים, אולם מר עמר, והחברה בשמה פעל, "'עצמו עיניהם' מפני ההכרה באפשרות קיומם של יתר הליקויים".