אי מימוש הזכות לחקור מומחה לפוליגרף מונע אפשרות להגיש לאחר מכן תביעה נגדו

אקדמת מילין

תובע שמסכים למינוי מומחה לפוליגרף מטעם בית המשפט, שחוות דעתו תכריע את התיק, ואשר אינו מממש את זכותו לחקור את המומחה על חוות דעתו ואף אינו מגיש ערעור על פסק הדין שדחה את התביעה בהתבסס על מסקנות המומחה שלפיהן התובע נמצא כמי שאינו דובר אמת - האם יורשה, בעל דין שכזה, להגיש לאחר מכן, תביעה נגד המומחה מטעם בית המשפט, לתשלום סכום התביעה שנדחתה, בטענה שפרשנות המומחה לתוצאות הבדיקה הייתה שגויה וכי המומחה התרשל כביכול במתן חוות הדעת? האם עומדת לבעל דין שכזה, עילת תביעה או שמא יש לדחות את התביעה על הסף. אלה השאלות שעומדות במוקד הדיון ואשר עלי להכריע בהן במסגרת בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף.

עו"ד ריבה רוכברג (" התובעת") ייצגה לקוחה (גב' הירש), בתביעה נגד חברת ביטוח. חברת הביטוח הציעה ללקוחה פיצוי בסך של 117,500 ש"ח, והתובעת המליצה לה לקבלו. הלקוחה דחתה את ההצעה ומסיבות כאלה ואחרות, פיטרה את התובעת ושכרה עו"ד אחרת תחתיה. התובעת הגישה נגד הלקוחה תביעה ( ת"א 26388/06) בגין שכר טרחת עו"ד ראוי, בשיעור של 15% בצירוף מע"מ, מסכום הפיצוי שהוצע.

הנתבעת, טענה שהוסכם בכתב כי שכר הטרחה יהיה בשיעור של 13% מסכום הפיצוי. מנגד, טענה התובעת, לאחר שלא מצאה בתיק את הסכם שכר הטרחה, כי לא נחתם כל הסכם שכ"ט בין הצדדים. כב' השופט מנחם קליין, שדן בתיק, הציע לצדדים להיבדק במכון פוליגרף, לגבי השאלה האם נכרת הסכם שכ"ט, כאשר אם הנתבעת תמצא דוברת אמת, תדחה התביעה ואם תימצא הנתבעת דוברת שקר, יינתן לטובת התובעת פסק דין על מלוא סכום התביעה.

הצדדים הסכימו להצעת ביהמ"ש, והסכמתם קיבלה תוקף של החלטה. ביהמ"ש מינה את "מכון שגיא לפוליגרף", כמומחה מטעמו לביצוע הבדיקה. תוצאות הבדיקה, העלו כי בבדיקת התובעת ניכרו סימנים לאמירות שקר ובבדיקת הנתבעת לא ניכרו סימנים כאלו. מסקנת מכון הפוליגרף הייתה חד-משמעית ולפיה התובעת משקרת בתשובתה ואילו הנתבעת דוברת אמת.

התובעת ביקשה לזמן את מומחה הפוליגרף לחקירה על תוצאות הבדיקה, עליה יש לה הסתייגויות רבות, וזאת לאחר שמכון הפוליגרף, נתן תשובות לשאלות הבהרה ששלחה התובעת. כבוד הש' קליין נעתר לכך, אך התנה זאת, בהפקדת שכר המומחה בגין חקירתו בביהמ"ש מראש. התובעת לא הפקידה את שכר המומחה. ביום הדיון, חזרה התובעת על טענותיה כנגד הבדיקה ותקפותה. כב' הש' קליין דחה את טענותיה, ואת תביעתה לשכר טרחה ראוי.

התביעה

התובעת לא השלימה עם התוצאה והגישה את התביעה דנן שלפני, כנגד מר נתן שגיא ומר עפר מילנר, בעלי מכון שגיא לפוליגרף (" הנתבעים 1 ו-2 בהתאמה"). התובעת טוענת כי הנתבע 2 התרשל במתן חוות הדעת וכי הנתבע 1 אחראי מכוח אחריותו השילוחית למעשי ומחדלי הנתבע 2. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים בסכום השווה לשכר הטרחה הראוי שתבעה בתביעה שהוגשה נגד לקוחה ואשר נדחתה כאמור.

התובעת צירפה לתביעה דנן, חוות-דעת של בוחן פוליגרף (מר גזית), שבדק את תרשימי הבדיקה וחלק על דעתו של הנתבע 2, לעניין מסקנותיו באשר לגב' הירש, אך לא חלק על המסקנות לגבי התובעת, אף כי העלה את האפשרות, כי שתי הנבדקות אינן משוכנעות לחלוטין, באשר לנכונות העובדות שנטענו על-ידן.

ההגנה

הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה. לשיטתם, אין קשר סיבתי בין הנזק הנטען, למחדלים המיוחסים להם (המוכחשים ממילא). הנתבע 1 שימש כמומחה מטעם בית המשפט, כאשר לבית המשפט מסור שיקול דעת, האם לקבל את חוות הדעת אם לאו.  כמו כן, טוענים הנתבעים, כי התובעת הביאה על עצמה את הנזק, שעה ששיקרה בבדיקה ושעה שויתרה על החקירה הנגדית של הנתבע 1. התובעת גם לא הגישה ערעור על פסק הדין. התובעת הסכימה להסדר הדיוני ובמובן זה, הסתכנה מרצון באשר לתוצאותיו. עוד טוענים הנתבעים כי החסינות שניתנת לממלא תפקיד שיפוטי, חלה גם עליהם. כמו כן, נטען כי פסק דין אינו נזק בר תביעה.

דיון

לאור האמור לעיל, יש לבחון מספר סוגיות: האם ניתן לדון בתביעה חרף ההסכמה הדיונית שקיבלה תוקף של החלטה? מה היא נפקות החלטת התובעת, שלא להפקיד את שכ"ט הנתבע 2 ולכן גם לוותר על האפשרות לחקור אותו חקירה נגדית? האם מסלול דיוני זה, פתוח בפני התובעת, באשר בחרה שלא לערער על פסק הדין שניתן בעניינה, ע"י כב' הש' קליין?

נפקות ההסכמה הדיונית שקיבלה תוקף של החלטה

אין חולק כי בת"א 26388/06 נתנו התובעת וגב' הירש (הנתבעת) את הסכמתן, להכשיר כראיה בתביעתן את ממצאי בדיקת הפוליגרף. למעשה, מעיון בהחלטת ביהמ"ש, שהעניקה תוקף להסכמת הצדדים, עולה כי ההסכמה לעניין הפוליגרף, לא הייתה רק לעבור הבדיקה ולהגיש תוצאותיה כראיה לביהמ"ש, אלא עסקינן גם בהסכמה להכרעת המשפט עפ"י תוצאות אלו. ראיה לכך, היא נוסח ההסכמה, כפי שנכתבה בפרוטוקול הדיון של ת"א 26388/06 מיום 4.1.07, ע"מ 6,שורות 14-15:

"במידה וגרסת התובעת תהיה נכונה ינתן פסק דין על מלוא סכום התביעה נגד התובעת, ובמידה וגרסת הנתבעת תהיה נכונה-תדחה התביעה במלואה."

ביהמ"ש העליון קבע ברוב דעות, כי הסכמת הצדדים, על-פיה תוצאות בדיקת הפוליגרף תכרענה בסכסוך שביניהם, באופן שביהמ"ש יהיה חייב ליתן גושפנקה של פסק דין להכרעת הפוליגרף, הינה הסכמה לגיטימית (י' קדמי, " על הראיות", חלק שני, ע"מ 1120, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד-2003).

וכך ביטא זאת השופט גולדברג בע"א 61/84 יוסף ביאזי נ' אברהם לוי, פ"ד מב(1) 446, בע"מ 475:

"סבורני, כי על-פי שיטת המשפט הנקוטה בידינו, כשבידי בעלי הדין לנווט בהסכמה הדדית את דרך ניהולו של המשפט ודרך סיומו, לסטות מדיני הראיות, להגיש כל ראיה שברצונם ואף ליטול בחזרה ראיה שכבר הוגשה, להצהיר על עובדות בלי להוכיחן, וכל כיוצא באלה הסכמות שבסדרי דין ובמהות, שבית המשפט "קשור" להן ואינו מכניס ראשו ביניהן, אין מנוס מהמסקנה, כי אמת והסכם - הסכם עדיף, בחינת "יקוב החוזה את ההר" .