אי זכאות ישראכרט לתשלום יתרות חוב כרטיס אשראי מלקוחות בנק

חברת ישראכרט בע"מ (להלן:"התובעת") הינה חברה העוסקת בהנפקת כרטיסי אשראי. חברת אקסא ב.מ אינטנשיונל בע"מ ( להלן:"הנתבעת 1") ניהלה במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה חשבון בנק בבנק למסחר (להלן:"הבנק למסחר"). גברת אקסלרד ביאטריס (להלן:"נתבעת 2 או ביאטריס") שימשה כמנהלת נתבעת 1.

ביום 21.11.99 הגישה הנתבעת 1 לתובעת "בקשה לקבלת כרטיס חיוב"   הבקשה הנדונה נחתמה באמצעות הנתבעים והוגשה לתובעת באמצעות הבנק למסחר.

עפ"י הבקשה, הנפיקה התובעת 3 כרטיסי חיוב אשר נועדו לשימושה של הנתבעת 2 בעוד שהחיוב בגין פעולותיה של נתבעת 2 בכרטיסים יבוצע בחשבונה של הנתבעת 1.

עפ"י הבקשה, ערבה נתבעת 2 לתשלומים בגין הפעולות בכרטיסים.

הנתבעת 2 עשתה שימושים בכרטיסים, והתובעת העבירה את חיוביה לפירעון באמצעות חשבון הנתבעת 1 בבנק למסחר סניף ת"א ופרעה החיובים בדרך העסקים הרגילה.

עם הפסקת פעילות הבנק למסחר הוחזרו החיובים שהועברו לחשבון הנתבעת 1 בבנק בגין פעולות שביצעה הנתבעת 2 בכרטיס בסך 17,953 ש"ח. התובעת שפרעה, את סכומי השימושים שעשתה הנתבעת 2 בכרטיס לספקיה פנתה לנתבעים , יחד ולחוד ודרשה את פירעונם.

לטענת התובעת, משלא פרע הבנק את החיובים - מכל סיבה שהיא - על הנתבעים לסלק את החוב ישירות אליה.

הנתבעות טוענות שאין להן יריבות ישירה עם התובעת ועפ"י החוזה שבין התובעת לבנק, על הבנק לסלק את החיובים וכי כל הזמן שהבנק פעל כרגיל, הסכומים הועברו מחשבון הנתבעת לתובעת. סגירת הבנק גרם גם לנתבעות נזקים גדולים ונזק זה שנגרם לתובעת הופך אותו ל"נושה"  כלפי הבנק ועליה "להמתין בתור" כמו יתר נושי הבנק.

יתרה מזו,טוענת נתבעת 2, שהבקשה לקבלת כרטיס חיוב מיום 21.11.99 הנה של נתבעת 1.כמו כן, חתומה הנתבעת 1 תחת הכותרת "התחייבות המורשה אשר הכרטיס נושא את שמו" , דבר שמלמד מפורשות על כך ששלושת כרטיסי האשראי נשוא התביעה הוצאו על שם הנתבעת 1 ונועדו לשימושה בלבד.

לדידה חברה כאישיות משפטית ערטילאית, אינה מסוגלת, מעצם טיבה, להיות מורשית חתימה על כרטיס חיוב. לשם כך פותחה תורת האורגנים,בה האורגנים פועלים בשם החברה וכך עשתה נתבעת 2 כאורגן של נתבעת 1, בעת קבלת הכרטיס וחתימה עליו.

התביעה נוהלה ב"סדר דין מהיר", על כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל  השכנוע  שנתקיימו כל העובדות המהוות  את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי  על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד 1000, 1005 - 1004 וכן עא 641/66 שפיר נ' קליבנסקי   פ"ד כ"א (2) 358, 364). 

המחלוקת המשפטית העיקרית  נטושה בין הצדדים בתיק זה, מתמקדת בשאלה, האם קיים קשר חוזי אשר מכוחו זכאית התובעת לתשלום יתרות חוב כרטיס האשראי  מהנתבעים או  שעליה להפנות את טענותיה רק לבנק ?

ביום 9.1.05 הגישו הנתבעות בקשה למתן צו גילוי מסמכים. בתגובתה טענה התובעת כי אין כל הסכם בין התובעת לבנק למסחר לפיו נטל על עצמו הבנק את החבות כלפי התובעת בגין החיובים שיעשו לקוחותיו בכרטיס החיוב.

ציטוט תגובת התובעת :

" למעשה עומד המחזיק במרכז יחסים אלו, כאשר בין הצדדים הנוספים, הבנק וישראכרט אין כל קשר המחזיק נותן לישראכרט את ההסכמה לחיוב חשבונו והבנק נותן למחזיק את ההסכמה הדרושה לכיבוד החיובים"  

ביום 9.2.05 הוריתי בצו על גילוי מסמכים.

כתוצאה מהצו, העבירה התובעת מסמכים שונים לעיון הנתבעים.