אי התליית גט בהשלמת הליכי גירושין אזרחיים בחו"ל שאינה בידי האישה

רקע – חיוב הגט

בתאריך ו' בניסן תשע"ו (14.4.2016) ניתנה החלטה מפורטת של בית הדין המחייבת את הבעל במתן גט לאשתו וזאת לאחר שבית הדין השתכנע ששני הצדדים אינם מעוניינים זה בזה, ובכי האי גוונא פסק רבנו ירוחם (בספר מישרים חלק ח נתיב כג) שחובה מוטלת על שני הצדדים להתגרש.

הקפאת החיוב נוכח דרישת הבעל לכריכתו בהסדרת הגירושין האזרחיים, בחו"ל, במקביל

לאחר מתן פסק הדין הנ"ל, העלה בא כוח הבעל טענה בפני בית הדין שמאחר שהבעל מתגורר בצרפת והוא אזרח צרפתי ויש אף צורך בגירושין אזרחיים מלבד הגט היהודי, על כן הבעל מוכן לתת לאישה את הגט היהודי אך זאת בתנאי שאף האישה תסכים 'לשחרר אותו' על ידי 'הגט האזרחי'.

בית הדין, בהחלטתו מיום ט"ז במרחשוון תשע"ז (17.11.2016), הצדיק את עמדתו זו של הבעל שכשם שהאישה זכאית להשתחרר מעגינותה על ידי גט יהודי, כך גם הבעל זכאי ל'גט אזרחי' שיאפשר לו לפתוח 'דף חדש' בצרפת.

לאור הצהרת הבעל, בית הדין הקפיא את החלטתו הנ"ל לחיובו של הבעל בגט. כמו כן, בהחלטה נוספת מיום כ"ז במרחשוון תשע"ז (28.11.2016), ביטל בית הדין את כל צווי ההגבלה שהוטלו כנגד הבעל כולל ביטול צו עיכוב יציאה שניתן כנגדו, כמו כן בוטלו כל העיקולים שניתנו כנגד כספו של הבעל.

הסכמת האישה לגירושין האזרחיים והצעדים שנעשו כדי לוודא את היותה בלתי הפיכה

לאחר מכן הצהירה האישה שהיא נותנת את הסכמתה להתרת הנישואין האזרחיים כמפורט בהחלטה מיום כ"ז בסיוון תשע"ו (3.7.2016). אך בפני בית הדין ניצבה הבעיה הקשה: כיצד ניתן להבטיח שאם אכן יינתן 'הגט היהודי' לאישה, תבצע האישה את הסכמתה לביצוע 'הגט האזרחי'? ולחילופין: כיצד ניתן להבטיח שאם יתבצעו תחילה הגירושין האזרחיים, ייתן הבעל מיד לאחר מכן את הגט היהודי לאישה?

בית הדין פנה בנידון אל כב' הרב גוגנהיים מפריז, כדי שייתן לבית הדין את חוות דעתו בנידון. כמו כן בית הדין פנה למחלקת עגונות שבהנהלת בתי הדין, על מנת לגבש פתרון בנושא זה, אך לצערנו, לא נמצא עד היום פתרון לנושא זה.

משמעותם האזרחית (בחו"ל) של גירושין בבית הדין הרבני בישראל

לאחר שלא נמצא פתרון בנידון, פנה בא כוח האישה לבית הדין בהצעה לפתרון הבעיה: לדבריו, משניתן לאישה 'גט יהודי', גירושין אלו מוכרים אף בצרפת כגט אזרחי ואין כל צורך לבצע לאחר הגט כל הליך נוסף של גירושין אזרחיים. בא כוח הבעל הכחיש את דברי בא כוח האישה, ובית הדין החליט לפנות בנידון למומחית מיוחדת לעניין הדין הצרפתי שתחווה את דעתה האם אכן גירושין בבית דין רבני בישראל מוכרים אף כגירושין אזרחיים בצרפת ללא צורך בקיום הליך גירושין נפרד בצרפת.

בתאריך א' בתמוז תשע"ז (25.6.2017), התקבלה בבית הדין חוות הדעת המבוקשת מאת המומחית – עורכת הדין אני דרייפוס, ובה כתבה (עמ' 3 סעיפים 1–2), באופן חד־משמעי כי:

"לאחר שהאישה הגישה את תביעתה לגירושין בבית הדין הרבני בירושלים וכל עוד בית הדין הרבני מוסמך לדון בתביעה זו, אין לבית המשפט האזרחי לענייני משפחה סמכות לדון בתיק.

פסק הדין לגירושין שניתן על ידי בית הדין הרבני בישראל, קרי: מתן גט בבית הדין הרבני המוסמך בישראל והוצאת תעודת גירושין ומעשה בית דין, הינו בר תוקף ומוכר בצרפת, ללא צורך לפתוח בהליך משפטי חדש לגירושין אזרחיים בצרפת."

טענת הבעל כי לפי החוק הצרפתי יהיו הגירושין האזרחיים, בפועל, רק עם סיום יתר ההליכים

חוות דעת זו נשלחה לתגובתו של בא כוח הבעל. בתגובתו מיום י"א בתמוז תשע"ז (5.7.2017) כתב בא כוח הבעל, שהבעל מתנגד לאמור בחוות הדעת הנ"ל ומבקש לחקור את המומחית. זאת, לדבריו, משום מאחר שבני הזוג מנהלים הליך משפטי בבית המשפט לענייני משפחה בצרפת בנושאי הילדים וחלוקת רכוש וכספים, ועל פי החוק הצרפתי, לא ניתן להתגרש אזרחית עד שההליכים המשפטיים בצרפת יסתיימו באופן מוחלט. כלומר: לדעתו מאחר שהמומחית לא התייחסה לחוק הצרפתי בעניין הליכים קיימים המתנהלים בבית המשפט בצרפת, על כן אין לקבל את חוות דעתה.

העיכוב הנ"ל, שאינו תלוי באישה או נובע מרצונה – אינו מצדיק את עיגונה

לאחר העיון בכל החומר המונח לפנינו מחליט בית הדין לדחות את תגובת בא כוח הבעל ובקשתו לקיום דיון נוסף ולחקירת המומחית מהנימוקים המפורטים להלן.