רקע עובדתי
1. שבע עשרה שנים עבד מיכאל דהן כשומר, כמפקח ולימים כאחראי פרוייקט באתר תחנת הכוח רוטנברג באשקלון של חברת החשמל. לאחר שש חברות שמירה, אשר העסיקו אותו, במהלך השנים והתחלפו זו לאחר זו, הגיש העובד תביעה זו להכיר בו כעובד חברת החשמל.
2. התובע יליד 1962 החל לעבוד ב- 9/89 בחברת שמירה וביטחון בע"מ, כאשר כל שלוש שנים לערך התחלפה החברה, והתובע קיבל מהחברה את פיצויי הפיטורים וכל הזכויות הנילוות האחרות.
התובע חתם על חוזה העסקה עם כל אחת מהחברות, כאשר דוגמא לחוזה כזה, צורפה כנספח ב' לתצהיר התובע. מדובר בחוזה שנחתם עם החברה האחרונה "
שלג לבן
(1986) בע"מ", מתאריך
12.7.04
. התובע מציין בסעיף 23 לתצהירו, כי האמור בחוזה, משקף את חוזי ההתקשרות הקודמים עליהם חתם.
בשנים האחרונות כאשר התובע הבין כי הנתבעת אינה מתכוונת לקלוט אותו כעובד מן המניין, ביקש להתפטר והודיע על כך לחברת "
שלג לבן". התפטרות התובע נכנסה לתוקף ב-
30.11.06
(מכתב שלג לבן מ- 1.11.06 בענין זה צורף כנספח ג' לתצהיר התובע).
בא כוח התובע פנה לנתבעת ביום
20.11.06
, בדרישה לקלוט את התובע כעובד מן המניין (נספח ד' לתצהיר התובע). ב-
5.12.06
הגיש התובע בקשה לסעד זמני בענין זה (בש"א 2855/06). בהסכמת הצדדים, הדיון בסעד הזמני אוחד עם הדיון בתביעה העיקרית.
טענות הצדדים
טענות התובע בתמצית הן כי מדובר בתבנית העסקה מלאכותית, בה חברות השמירה שימשו צינור לתשלום שכרו. העסקת התובע נכפתה על החברות ע"י הנתבעת כפי שפיטוריו באו עם סיום התקשרות כל אחת מהחברות עם הנתבעת.
הנתבעת הסדירה את קבלתו של התובע לעבודה אצל כל אחת מהחברות, דאגה כי למרות שאין לתובע עבר של קצין בצבא הנדרש לתפקיד מפקח, הוא יתקבל לתפקיד, הנתבעת קבעה את תנאי העסקתו, קידומו ושיבוצו במערך הארגוני שלה, הנתבעת תאמה עם התובע את יציאותיו לחופשה, עובדי הנתבעת ועובדי חברות השמירה ראו בתובע עובד הנתבעת לכל דבר וענין, הוא השתתף בישיבות של הנתבעת, לנתבעת היה הכוח לפטר את התובע והנתבעת היתה בעלת הציוד בו השתמש התובע כמו חדר, ציוד משרדי, קו טלפון.
עוד טוען התובע, כי לא התקיים כל קשר אישי בינו לבין חברות השמירה, כאשר הקשר המהותי שלו היה עם נציגי הנתבעת.
לטענת התובע, העסקה שכזו בתנאים פחותים מאלו של עובדי הנתבעת, מהווה הפלייה בין התובע לשאר עובדי הנתבעת, תוך פגיעה בשוויון, בזכויות הקנויות של התובע, בכבודו כעובד ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. הנתבעת אף לא אפשרה לתובע להתקבל אל שורותיה כעובד מן המניין.
התובע טוען, כי גם אם מדובר ב"מיקור חוץ לגיטימי", עדיין תפקידו לא היה חלק מכך. התובע טוען, כי השתלב במחלקת הביטחון של הנתבעת, במשך תקופה חריגה בת 17 שנים.
3. הנתבעת טוענת, כי התובע הועסק ע"י חברות השמירה במסגרת מיקור חוץ של שרותי שמירה ואבטחה. אספקת שרותי אבטחה, אינם חלק מגרעין פעילותה של הנתבעת, כי אם בגדר שרותים נלווים.
חברות השמירה, נבחרות במכרז, חותמות על הסכם, בו מוגדרים בין השאר תפקידי המפקח, מספקות ציוד, מערכות וכוח אדם לצורך ביצוע העבודה.
החברות גייסו את העובדים, קשרו עימם הסכמי העסקה, הסדירו את תנאי עבודתם, דאגו לקורסים, ערכו סידורי עבודה, דאגו להסעה, ביטוח וציוד.
עם חילופי החברות, התקשר התובע עם החברה המחליפה, כאשר הנתבעת מעולם לא חייבה מי מהחברות להעסיק את התובע.
התובע מעולם לא הגיש מועמדות לתפקיד מסויים בנתבעת, לא הועסק מעולם ע"י הנתבעת, לא קיים תקן של מפקח אליו ניתן לקלוט את התובע, לא קיימת אפשרות לקלוט את התובע כעובד קבוע בטרם יהיה עובד ארעי לפי ההסכמים הקיבוציים החלים על הנתבעת.
עוד טוענת הנתבעת, כי ההוראות וההנחיות שניתנו לתובע ע"י הקב"ט אינן חורגות מהמקובל במיקור חוץ, ואין בכך כדי להפוך את הנתבעת למעסיקתו של התובע. גם השימוש בציוד של הנתבעת ובכלל זה, משרד, שרותי מזכירות, אין בהם כדי להעיד על קיום יחסי עובד-מעביד. מדובר בתנאים שהנתבעת דאגה להם על מנת שעובדי החברות יוכלו לבצע עבודתם.
תאום חופשות ומחלה נעשה עם החברות, ואלו גם דאגו למחליף לתובע .