אי החלת חזקת השיתוף

פסק דין בעניין היקף עזבונו של המנוח י.נ. ז"ל. 

1. העובדות הצריכות לענייננו: 

התובעת (להלן תכונה גם "האישה) והמנוח נישאו בנישואין ראשונים בשנת 1960, וחיו בחיי נישואין מאושרים (על פי תרבותם) עד למועד פטירתו של המנוח -בספטמבר 2006.

לתובעת והמנוח לא נולדו ילדים. 

המנוח הותיר צואת יורש אחר יורש מיום 1.11.2000, בה הותיר את רכושו לתובעת, (עם תנאים כפי שיפורט בהמשך ט.ס) ולאחר 120 שנותיה ציווה כי הנותר יעבור לנתבעים 3 עד 8. (להלן: "צואת המנוח")

 בית המגורים שהוא עיקר המחלוקת בהליך זה נרכש על ידי המנוח שש שנים קודם לנישואיו עם התובעת, בשנת 1954, מכספי אחיו אשר נותר בעירק עת עלו שאר בני משפחתו לישראל, נרשם על שמו של המנוח, ובשנים ההן, (קודם לנישואי בני הזוג) התגוררו בבית עם המנוח אמו המנוחה, ואחיו. (להלן "הבית").

הבית הוא צמוד קרקע, נמצא ברח' ... פתח תקוה, וידוע כגוש ... חלקה .... 

הצדדים התגוררו בבית עד למועד פטירתו של המנוח, ולמעלה מארבעה עשורים.  

צוואת המנוח קוימה לאחר שהתובעת עצמה הגישה בקשה לקיומה לרשם לענייני ירושה ביום 14.5.08, וכשנה וחצי לאחר פטירתו של המנוח. 

בצוואתו הוריש המנוח את כל רכושו לתובעת אשתו, עם ההגבלות הבאות: הגבלה מלבצע דיס פוזיציות בזכויות בבית, תוך קביעה מפורשת כי התובעת תהא זכאית לגור בבית עד 120 שנותיה, וכך בסעיף 3ב' לצוואתו: 

" את בית המגורים שלי הרשום בבעלותי והנמצא ברח'.....הריני מצווה לאשתי-ר.נ. אשר תהיה רשאית לגור בבית לבדה ובעצמה ואינה רשאית ולא תהיה זכאית להרשות לאף אדם נוסף להתגורר בביתי.

  כמו-כן, אשתי אינה רשאית ולא תהיה זכאית לצוות את הבית לאחרים לאחר אריכות ימיה. 

שכן-אני מורה בזה ומצווה כי לאחר אריכות ימי אשתי, הזוכים במקומה בבית יהיו הזוכים אשר ציינתי ופירטתי בפסקה א(1-6) לעיל". 

באשר לכספים, פיקדונות, חסכונות, קצבאות, וכיו"ב, הותיר את כולם לאשתו- התובעת ואילו בסעיף 3 ג' 2 ציווה לומר:

" הריני מצווה בזה ומורה כי אשתי לבדה אינה רשאית ולא תהיה זכאית למשוך ו/או להוציא כספים וזכויות כספיות מתוך עזבוני אלא אך ורק יחד עם ר.ח...( נתבעת מס' 5, ט.ס) שחתימתה תידרש ביחד עם חתימת אשתי למשיכת ו/או הוצאת כספים מעיזבוני כאמור לעיל. " (להלן: "הכספים").

ביום 24.12.06, כשלשה חודשים לאחר פטירתו של המנוח, התייצבה התובעת בפני עוה"ד שופמן (עורך הצוואה של המנוח,ט.ס), וערכה את צוואתה, זהה כמעט לזו של המנוח,למעט השינויים המחויבים, כאשר בסעיף 1 נכתב:

"הנני זוכה בצוואתו של בעלי המנוח- נ.י. ז"ל....והריני מכבדת את רצונו של בעלי ז"ל עפ"י צוואתו הנ"ל ועושה צוואתי זו, בדעה צלולה....ולאחר מחשבה רבה."

ובסעיף 2 לצוואה ציוותה את רכושה לרבות הבית לאותם "יורשים אחר יורשת" כאמור בצוואת המנוח. (ראה :בימש/5).

ביום 23.10.07 הגישה התובעת את התביעה בתמ"ש 48690/07 למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי מחצית הזכויות בבית שייכות לה, וכן עתרה כי מחצית הזכויות אשר נצברו במהלך הנישואין ועד לפטירתו של המנוח שייכות לה.