1. התובע היה ביום 1.10.02 הבעלים של כלי שיט-סירה מתוצרת גלסטרון ארה"ב דגם (להלן: "הסירה") אשר חנתה בחניון כלי שיט בחוף שלדג בכנרת, בסמוך למושבה כנרת (להלן: "החניון").
2. ביום 1.10.02 בלילה פרצה אש בחניון כלי השיט, לטענת התובע כתוצאה מקצר חשמלי שארע בכבל חשמל מתח גבוה, שעבר בין שני עמודי חשמל של הנתבעת 1 בסמוך לגבול חניון חוף שלדג. כתוצאה מכך נפלו כפות דקלים בוערים על גג סככת חניון כלי השיט ועל העשביה והאדמה, והציתו את סירת התובע וסירות נוספות שחנו במעגן. הסירה ניזוקה כתוצאה מן האש.
3. הנתבעת 1 הינה תאגיד ציבורי הפועל על פי חוק אשר אחראית על אספקת החשמל במדינה, ובחזקתה ובפיקוחה עמודי החשמל וכבלי חשמל אשר בסמוך לחניון.
הנתבעת 2 היתה בכל המועדים הרלבנטים לתביעה בעלת הזיכיון של חוף שלדג אשר השכירה לתובע מקום עגינה לסירה והפעילה את החניון והיא ששלטה על הנעשה בחניון.
הנתבעת 3 הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את חבות נתבעת 2 כלפי צד שלישי בגין נזקי רכוש, עפ"י פוליסת ביטוח תקפה שהוצאה על ידו.
4. טענות התובע הינן כי האחריות הבלעדית לנזקים מוטלת על נתבעות 1 ו-2 מכח הוראות סעיף 38 לפקודת הנזיקין לעניין חובת הראיה לגבי אש, ומאחר והנתבעות הינן תופשות המקרקעין שמהם יצאה האש - עליהן הראיה שלא התרשלו.
בנוסף טוען התובע כי גם לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין "הדבר מדבר בעדו" כי הנתבעות שולטות בנכסים מהם ארע הנזק.
התובע מוסיף כי הנתבעות התרשלו (סעיף 35, 36 לפקודת הנזיקין) בשל התקנת ציוד חשמלי בסמוך לעצים אשר עלולים להתלקח. לא כרתו ענפים בקרבת כבל החשמל והשנאי, לא דאגו למרווחי ביטחון מתאימים המונעים שריפה או התפשטותה.
בפן החוזי התובע טוען כי הנתבעת 2 לא שמרה באופן ראוי ומקצועי על הסירות חרף חבותה כשומרת בשכר.
5. התובע טוען כי נגרמו לו נזקים בסך של 152,198 ש"ח. בנוסף טוען לנזק בגין עוגמת נפש ושכר טרחה לשמאי בסך 20,000 ש"ח ו- 4,000 ש"ח בהתאמה, ובסך הכל 176,198 ש"ח.
6. הנתבעת 1 טוענת כי השריפה נשוא התביעה לא פרצה כתוצאה מתקלה בכבל חשמל או שנאי חשמל, כי אם התפרצה מחוץ לשטח חוף "שלדג" והחניון בצמחיה שלאורך הכביש, התפשטה במהירות לתוכו, הציתה עשבים, עצים וסירות ותוך כדי כך גם לכבל החשמל המתוח למעלה.
הנתבעת 1 טוענת כי פעלה במקצועיות וללא שמץ של רשלנות. לטענתה אין כל סבירות כי השריפה פרצה עקב פגיעה בבידוד כבל החשמל, שכן קו החשמל ניזוק כתוצאה משריפה שמקורה בסיבה חיצונית אחרת שאינה במערכת החשמל של חברת החשמל וכמו כן השריפה פרצה מחוץ לחוף שלדג ולא מתוכו.
אם תוטל חבות, טוענת הנתבעת 1, כי לתובע אשם תורם לגרימת נזקיו, וכן לחילופין כי נתבעות 2 ו- 3 חייבות כלפיו ואילו היא פטורה מאחריות כלפי נזקי התובע.
7. נתבעות 2 ו- 3 מכחישות את אחריותן לנזקי התובע וטוענות כי האחריות לנזקים חלה רק על נתבעת 1, וכי אין לנתבעות 2 ו-3 כל חבות בקשר לאירוע מכיון שהאש לא פרצה במקרקעין או במטלטלין המצויים בבעלותה של הנתבעת 2, ואין בנסיבות הענין להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעדו" וכי נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע בלבד.
לטענת הנתבעות 2 ו- 3, הנתבעת 1 היא האחראית לנזקים עקב חוסר זהירותה ורשלנותה אשר התבטא בכך שהתקינה כבל חשמל למתח גבוה בסמוך לעצים העלולים להתלקח, וכן לא דאגה לתחזוקה נאותה של כבל החשמל, היה עליה לדעת על הסכנה הטמונה בהצבת כבל החשמל במיקום ובצורה שהונח, וחרף עובדה זו לא נקטה באמצעי זהירות מספיקים למניעת האירוע.
בנוסף טוענות הנתבעות 2 ו - 3 כי יש לדחות את התביעה, שכן בהסכם שנחתם בין התובע לבין נתבעת 2 לאחסון הסירה, התחייב התובע לבטח את הסירה בביטוח מקיף בשוויה המלא כנגד כל הסיכונים, וכי נתבעת 2 לא תהיה אחראית לכל נזק מכל סוג שהוא שייגרם לסירה בתחום המעגן ומחוצה לו.
משהפר התובע ההסכם ולא ביטח את הסירה בביטוח מתאים כפי שהתחייב, אין נתבעת 2 אחראית לנזקיו.
נתבעת 2 טוענת כי היא תיחזקה את שטח המעגן, לרבות איזור אחסון הסירות באופן מקצועי, דאגה לנקיונו של שטח המעגן לרבות איזור אחסון הסירות, כי קבלה את כל האישורים הנדרשים על פי דין משירותי כיבוי אש והחזיקה בכל אמצעי הכיבוי הנדרשים. היא פעלה באמצעים סבירים שעמדו לרשותה בנסיבות הענין על מנת למנוע את אירוע הדליקה ואת הנזק הצפוי, כשם שכל בעל או מחזיק מעגן סירות סביר היה נוהג.
הנתבעות 2 ו-3 מוסיפות כי אין כלל קשר סיבתי בין אירוע השריפה לבין המעשים הנטענים כלפי הנתבעות. אם ייקבע שקיים קשר סיבתי, הרי הוא נותק ע"י מעשיה של הנתבעת 1.