ביהמ"ש נדרש להכריע האם תמשכנה האחיות, קטינות, .ד. ו- .ר., שתיהן ערביות נוצריות, את לימודיהן בביה"ס היסודי היהודי לאומנויות "ת", שאליו רשמה אותן אמן והן לומדות שם מזה כחודשיים או האם יש להעבירן לביה"ס הערבי ".א.", כעמדת האב, האפוטרופוס לדין ופקידת הסעד - זו עניינה של החלטה זו.
רקע עובדתי קצר:-
הצדדים, בני העדה היוונית קתולית, נישאו זה לזו בשנת 1997 ומנישואין אלו נולדו הילדות- .ד., ילידת 1999, כבת 10 וחצי, ו-.ר., ילידת 2002, כבת 7 (להלן: "
הקטינות").
התובעת (להלן: "
האם") כבת 35, אופטיקאית, ואילו הנתבע (להלן: "
האב") מנהל בחברת בת של חברת ... ב..., ומגיע לארץ בסופי שבוע.
בתקופת החיים המשותפים התגוררו הצדדים ב-.ת., והקטינות למדו בבית הספר היסודי ממלכתי ערבי ב-.ת. ביום 14.11.08 הורחק האב מדירת המגורים, ומאז מתגוררים הצדדים בנפרד ומנהלים סכסוך גירושין טעון.
הקשר של הקטינות עם אביהן הינו מורכב ושביר.
פעמים ספורות בלבד נפגשו הקטינות עם אביהן ומאז סירבו להיפגש עמו. פ. הסעד עשתה מאמצים רבים בעניין זה (תיאום פגישות בין הקטינות והאב, הפניית ההורים והקטינות להדרכה הורית ו/או טיפול פסיכולוגי) - הכל כמפורט בהרחבה בשבעת התסקירים התקופתיים שהוגשו מחל מ- 7.12.08 וכלה ב -10.09.09.
בדיון שנערך ביום 26.8.09 ציינה פקידת הסעד כי בסיוע המשפחה המורחבת, נפגשו הקטינות עם אביהן, פעמיים נוספות, אולם הבת הגדולה ביטאה "קושי במפגש, תחושה כבדה, שקצת "גדול" עליה, קשה עליה התחושה שמאוד מובילים אותה לשם" (עמ' 7 שורות 6-8 לפרוטוקול הדיון מיום 26.8.09). שני מפגשים שתואמו לאחר מכן- בוטלו. נוכח האמור העלתה פקידת הסעד במהלך הדיון האמור את המלצות תחנת חוף גליל כי המפגשים בין הקטינות לאביהן יופסקו עד לאחר התקדמות בהליך הטיפולי.
במסגרת הדיון מיום 26.8.09, הוחלט, בסופו של דיון בהסכמת האב, כי האם והקטינות תעבורנה להתגורר בעכו.
האם, על דעת עצמה וחרף התנגדות שהשמיע האב בדיון, רשמה את הקטינות ללימודים בבית הספר היהודי לאומניות ".ת.", והקטינות החלו את שנת הלימודים בבית הספר הנ"ל, בו הן לומדות גם כיום.
האב מתנגד להמשך לימודיהן בבי"ס זה ודורש כי הקטינות תלמדנה עוד השנה בבי"ס ערבי המוכן לקבלן השנה - ".א.".
אציין כי בעיר עכו שלושה בתי ספר יסודיים ערביים- בית ספר יסודי ממשלתי ".אל.", בית הספר היסודי הממשלתי ".א.", ובית ספר מוכר נוצרי- "ט.ס.
". הגם ששני ההורים מסכימים כי הקטינות תלמדנה בבתי הספר ".אל. " ו/או "ט.ס.", רק בבית הספר היסודי ".א." מקום לקלוט את שתי הקטינות בשנה זו.
נוכח חשיבות ההחלטה, השפעתה על זהות הקטינות ועל מרקם היחסים בין הקטינות לבין אביהן הוריתי בהחלטתי המפורטת מיום 21/9/09 לעו"ס יחידת הסיוע להגיש חוו"ד מפורטת.
אסקור בתמצית שבתמצית את טענות ההורים והגורמים המטפלים -
לטענת האם, בית הספר ".ת." הוא בית ספר לאומנות בעל איכות מיוחדת. הקטינות מוכשרות והזהות שלהן לא תיפגע באם תעשרנה עצמן מבחינה אומנותית. אין לעקור את הקטינות שסובלות מחרדות ומתח נפשי לאחר שהסתגלו ללימודים ב".ת.". לעומת זאת, לבי"ס הערבי, שמבקשים להעבירן, "א.", רמת הלימודים בו הנה ירודה והרוב המוחלט של תלמידיו הנו מוסלמי. לאם אין התנגדות להעברת שתי הקטינות בשנה הבאה לבית הספר הערבי "ט.ס.".
לטענת האם, האב אמר לקטינות, במפגש האחרון איתן, כי הוא מסכים שהן תלמדנה בבית הספר ".ת. ".
לטענת האב, יש להעדיף את לימודי הבנות בבית ספר ערבי; הקטינות הן ערביות, נוצריות, שלמדו עד עכשיו בבית ספר ממלכתי ערבי.
בית ספר ".ת." הוא בית ספר ממלכתי, שמיועד בעיקרון לאוכלוסיה היהודית בעכו. השארתן בבית ספר יהודי תפגע בזהותן, בשפתן ובחינוך הנוצרי או לפחות בידע הנוצרי שהן צריכות לקבל מבחינה דתית. גם אם עיקר התלמידים ב".אל." מוסלמים- עדיין יש להעדיף בית ספר זה על בית ספר יהודי שכן השפה המדוברת בו היא ערבית.
האב מעוניין להעביר את הקטינות עוד השנה לבי"ס הערבי ".א." ומסכים כי בשנה הבאה הקטינות תעבורנה ללמוד בבי"ס הערבי "ט.ס.".