אחד עשר חודשי פסילה לנהג אגד שפגע בהולך רגל שחצה את הכביש ברמזור אדום

מבוא

1.         המקרה שלפנינו הוא אופייני בתאונות דרכים בהם מעורב כלי רכב והולך רגל.  קרי, שני הצדדים לא נהגו כשורה בהתנהגותם.  הנהג לא נזהר כיאות בנהיגתו והולך הרגל לא הלך כיאות ושילוב של שני אלה גרם את התאונה.  עקרונית, די היה אם אחד מהם היה מתנהג כפי שנדרש ממנו בחוק על מנת למנוע את התאונה.  ניסיון החיים הוא שמספיק שאחד מהצדדים מקפיד הקפד היטב על התנהגותו כדי למנוע הרבה מהתאונות.

לא זה היה המקרה שלפנינו ואין לנו אלא להצטער על כך.  ומכאן לפירוט העובדות.

העובדות כפי שנקבעו בהכרעת הדין

2.        הנאשם, מר מיכאל מזרחי (להלן: "הנאשם"), הורשע בעבירות שונות על פקודת התעבורה ותקנותיה, הכוללות מהירות, רשלנות, אי האטה בסמוך למעבר חצייה ושטחים בנויים, גרימת נזק, חבלה של ממש ופתיחת טכוגרף שלא כדין.

3.        בקליפת אגוז, התאונה אירעה בתאריך 16.10.2006 בסמוך לשעה 11:30. הנאשם, נהג אוטובוס ציבורי בחברת אגד, נסע באוטובוס קו 7, מכיוון כללי מרכז העיר לכיוון כללי תחנה מרכזית ירושלים.

4.         בהגיעו בסמוך למעבר החצייה בצומת הרחובות יפו - שערי צדק, וכשהוא נוהג את האוטובוס בנתיב תחבורה ציבורית במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך, הבחין הנאשם בהולך רגל מר אביעזר רביצקי החוצה את הכביש משמאל לימין כיוון נסיעתו (להלן: "הנפגע").

5.         הנפגע חצה את הכביש כשהאור הדולק ברמזור המיועד להולכי רגל אדום, וכשהוא משוחח במכשיר הטלפון הנייד. הנאשם הסיט את האוטובוס לימין בניסיון למנוע את התאונה ובתוך כך פגע במעקה הבטיחות על אי התנועה שמימין לנתיב נסיעתו, חזר לכביש ונעצר. חרף ניסיונו של הנאשם, נפצע הנפגע קשה בראשו משמשת החלון הקדמית שמאלית של האוטובוס.

6.         בסמוך לאחר התרחשות התאונה פתח הנאשם את מכשיר הטכוגרף והוציא מתוכו את הדסקה. זמן קצר לאחר מכן החזירה למכשיר ובהמשך הוציאה בשנית.

7.         ישיבות הקראה התקיימו בתאריכים 16.9.2007, 1.11.2007 ו - 28.11.2007. ישיבת הוכחות התקיימה בתאריך 15.1.2008.

8.         בהתאם להוראת סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, הסכימו הצדדים על הגשת חומר הראיות לבית המשפט וסיכום טענות הצדדים בכתב.  לאחר בקשות הארכה שונות, הגיעו אלי המסמכים המסכמים ביום 25.5.2008.

הנאשם הורשע על ידי בהכרעת דין מפורטת שניתנה ביום 6.7.2008 ונשלחה לצדדים בדואר.

טענות הצדדים באשר לענישה הראויה

בתאריך 15.7.2008 טענו לפני הצדדים לעונש.

9.         המאשימה ביקשה לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: פסילה ממושכת של שנים ארוכות ולפחות שנתיים, פסילה על תנאי, קנס ומאסר על תנאי בגין נהיגה תחת פסילה. המאשימה נימקה בקשתה בחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, לרבות נהיגתו המהירה ואי שימת לבו למתרחש בכביש. המאשימה התייחסה לחבלות החמורות שנגרמו לנפגע, תוך שימת דגש להשפעתו  היות הנפגע אישיות ידועה וחתן פרס ישראל.

10.        ב"כ הנאשם מאידך, ציינה את רשלנותו התורמת של הנפגע להתרחשות התאונה והוסיפה כי הנאשם חש כי המשטרה החמירה עמו, בשל זהות הנפגע. ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם נסע במהירות המותרת בחוק וכל חטאו לעניין פתיחת הטכוגרף היה שביקש לבדוק את מהירות נסיעתו. בנסיבות אלה, ביקשה ב"כ הנאשם כי בית המשפט יסתפק בעונש של פסילה מינימלית ביותר, אם בכלל, ושל"צ.

השיקולים לענישה הראויה

11.         בבואנו לשקול את הענישה הראויה למקרה זה, יש ליתן את הדעת לאינטרס הציבורי. נסיבותיו האישיות של הנאשם פחותות בחשיבותן מאינטרס זה. אין מחלוקת כי ענישה מרתיעה יש בה כדי לסייע במלחמת החורמה בתאונות הדרכים ובקטל בכבישים, זוהי הנחיית המחוקק וזוהי גישת הפסיקה.

12.         העבירות אותן ביצע הנאשם הן עבירות חמורות ביותר. כך, המדיניות המקובלת היא להחמיר בעבירות הגורמות לחבלה ופגיעה בבני אדם. "לאחרונה נקבע ובצדק, על-ידי בתי-המשפט, שיש להחמיר בעונשם של עברייני תנועה ובמיוחד בעבירות בהן נהרגו או נפגעו בני-אדם"(כב' השופט אריאל בע"פ 4396/98 מאג'יד הייב נ. מ"י, דינים עליון כרך נד, 595, בהחלטה שניתנה ביום 15.7.98).