הנאשם יליד 1973, הודה והורשע בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בארבע עבירות איומים- עבירות לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז - 1977. האיומים הושמעו כלפי המתלוננת, אותה הכיר באמצעות אתר הכרויות במהלך חודש אפריל 2006 .בהתאם לכתב האישום בתאריך 13.4.06 הגיע הנאשם לפתע לדירת המתלוננת ונשאר בדירה עד ליום 20.4.06 .במועד זה דרשה המתלוננת מהנאשם שיעזוב את דירתה .
בסמוך לאחר מכן ובמהלך תקופה של כשלושה ימים איים הנאשם על המתלוננת בארבע הזדמנויות שונות, כאשר האיומים כללו בין היתר איום בכך שירצח את משפחתה, את ילדיה, את אמה,ואת אחיה יעשה נכה ויזרוק רימון לבית אחותה. כמו כן בהזדמנות נוספת איים עליה ברצח בני משפחתה, ואף ציין כי הוא בדרך אליה ולמשפחתה והוא הולך לרצוח את כולם .
הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן והצדדים טענו לעונש, כאשר לא היה הסדר ביחס לעונש.
ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם מאסר בפועל וזאת בשים לב לעברו הפלילי המכביד, אשר כולל מספר הרשעות קודמות - במיוחד האחרונות שבהן, בתחום האלימות במשפחה, הן אלימות פיזית והן מילולית.
ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בהודאתו, הדגיש כי המתלוננת לא הייתה מפוחדת ואף אחרי הגשת התלונה שלחה לנאשם הודעות SMS. עוד הדגיש כי הנאשם אדם דכאוני ולאור כל האמור ביקש להתחשב בו.
דיון והכרעה
הנאשם הורשע בארבע עבירות של איומים אשר התפרשו על פני מספר ימים כפי שתואר לעיל.
האיומים באו כאמור על רקע בקשת המתלוננת מן הנאשם לעזוב את הדירה, בקשה אשר בנסיבות שתוארו נראית יותר מלגיטימית שהרי לא מדובר במי שהיו בני זוג, ואף שהייתו של הנאשם בדירתה לא הייתה על פי הזמנתה של המתלוננת.
עולה מכתב האישום שהנאשם לאחר שנתבקש לעזוב את דירת המתלוננת, בקשה אשר איש לא חולק על הלגיטימיות שלה, פתח במסכת איומים במשך מספר ימים כלפי המתלוננת. האיומים כללו איומים קשים ברצח שלה ושל בני משפחתה. הנאשם אף במקרה אחד הודיע למתלוננת שהוא בדרך אליה ואל משפחתה ובכוונתו לרצוח את כולם, איום המעורר פחד ואימה בכל מי שהוא מופנה כלפיו, ובמקרה זה המתלוננת.
לנאשם שבפני עבר פלילי מכביד והרשעות קודמות מרובות בעבירות רכוש ואלימות, כאשר הוא אף ריצה מאסרים לא מועטים. מעיון בגיליון הרשעותיו הקודמות עולה כי הרשעותיו האחרונות- החל מהרשעה 14 בשנת 1999 הינן בעבירות אלימות, הן מילולית והן פיזית, בחלקן כלפי בן זוג. כך בהרשעה 14 למשל שעניינה תקיפת בן זוג ואיומים, ולאחר מכן הרשעה נוספת בעבירת איומים והתנהגות פרועה במקום ציבורי.
בשנת 2000 נדון הנאשם למאסר בפועל של 12 חודשים על עבירות איומים גם כן, כאשר אף הרשעתו האחרונה בגינה ריצה שוב עונש של מאסר בפועל עניינה בין היתר עבירת איומים.
התמונה המצטיירת אפוא, הן מכתב האישום שבפני והן מעברו הפלילי הינה כי המדובר בנאשם החוזר ומשתמש באלימות הן פיזית והן מילולית כלפי בת זוג וכלפי אחרים, ומכאן שאינו בוחל מלאיים על המתלוננת ברצח שלה ושל בני משפחתה.
נראה כי המדובר בנאשם שאלימות היא לו טבע שני ומכאן שאין בידי לקבל דברי ב"כ הנאשם כי הוא לא הטיל מורא על המתלוננת וכי אולי לא התכוון לדברים ועשה אותם בהשפעת תרופות.
במקרה כגון זה חובה על בית המשפט להשית עונש שיש בו כדי להרתיע את הנאשם מלחזור ולבצע עבירות מסוג זה וכדי להרתיע אף עבריינים בכוח ובפועל, ולהגן על הציבור מפגיעתו הרעה של הנאשם.
המסר שצריך לצאת מבית המשפט הינו כי כאשר מדובר באיומים מפורשים בפגיעה בגוף ובנפש צריך להיות ברור וחד משמעי שאלו יילקחו בחומרה ואין להקל ראש באיומים מסוג זה שאין לדעת לאן הם עלולים להוביל.
במקרה שבפנינו נראה כי האיומים שימשו בידי הנאשם על מנת להניא את המתלוננת אולי לשנות את דעתה או כגמול כביכול על מה שעשתה. אין ספק שאיומים ברצח, שחזרו על עצמם שוב ושוב במשך מספר ימים, יש בהם כדי להשליט פחד ומורא בליבה של המתלוננת ולא אפשרו לה לקיים חיים נורמאליים.
כבר נפסק
ברע"פ 2038 שמואל לם נגד מ"י (טרם פורסם) כי:
"האיום הוא, אפוא, ביטוי שהמשפט מטיל עליו מגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי, וזאת כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, בטחונו וחירות פעולתו של הפרט. האיום מסכן את חירות פעולתו של הפרט שכן, פעמים רבות, כרוך האיום גם בציפייה להתנהגות מסוימת מצד המאוים שהמאיים מבקש להשיג באמצעות השמעת האיום".
במקרה שבפני נראה שהנאשם לא בוחל בשום אמצעי להשלטת אימה טרור ופחד על המתלוננת ובעבר על אחרים עימם בא במגע בשים לב לעברו הפלילי ויש ליתן לכך ביטוי בבואי לגזור את עונשו.
לקולא אקח בחשבון את הודאת הנאשם בפני בהזדמנות הראשונה, ואת דבריו בפני כי מאז מאסרו האחרון ניסה לשנות דרכיו ואת מצבו הנפשי כפי שפירט בא כוחו.