אזולאי נ' עירית חיפה - הלשכה המשפטית ואח'

פסק דין

1.לפניי תביעה כספית לתשלום דמי פינוי מקרקעין.

2.העובדות הרלוונטיות לתביעה הינן כדלקמן:

ביום 16.3.86 חתמו התובע מר יוחאי אזולאי ( להלן "מר יוחאי" ) ואחיו מר יוסף אזולאי ( להלן "מר יוסף" ) על הסכם שכירות בלתי מוגנת עם עירית חיפה ( להלן "העירייה" ), לפיו שכרו מהעירייה נכס בשטח של 12 מ"ר, הידוע כגוש 11200 חלקה 190, והנמצא ברחוב אינטרנציונל 5 ( מס' 9 על פי טיעוני הצדדים ) בחיפה ( להלן "המושכר" ) ( ההסכם סומן כמוצג נ/1 ).

באותו מעמד חתמו השוכרים על התחייבות לפנות את המושכר מיד עם דרישת העירייה לצורך הרחבת הכביש הצמוד למושכר ( נ/2 ).

תקופת השכירות היתה למשך שנה החל מיום 16.3.86 ועד 15.3.87, ומטרתה היתה לניהול עסק סנדלרות. השוכרים ניהלו במושכר עסק למכירת פירות וירקות.

3.בשל הפרות יסודיות של ההסכם, ובין היתר בניית סככה בשטח 66 מ"ר ללא היתר תוך פלישה אל תוך חלקות צמודות למושכר הידועות כחלקות 172 ו-187 בגוש 11200, פתחה העירייה בהליכים משפטיים וניתנו צווי סגירה לעסק, וביום 15.4.88 ניתן פסק דין של פינוי ( ראה נספחים נ/3 – נ/6 ).

4.בתחילת שנות התשעים יזמה נתבעת מס' 2 שיכון עובדים בע"מ ( להלן "שיכון עובדים" ) פרויקט להקמת מבנים בחלקות 172 ו- 187 בגוש 11200, ולשם מימוש הפרויקט היה צורך בפינוי מושכרים ובכלל זה פינוי והריסת המושכר נשוא התביעה.

5.בשנת 1997 סיימה שיכון עובדים את בניית המבנים וביקשה מהעירייה טופס 4 לצורך איכלוס המבנים. העירייה התנתה את מתן הטופס בפינוי השוכרים/הפולשים מהמושכר והסככה. לאחר מו"מ הוסכם כי העירייה תמסור לשיכון עובדים טופס 4 והיא תיקח על עצמה את פינוי השוכרים תמורת תשלום סך של 120,000 דולר על ידי שיכון עובדים.

ביום 19.11.97 חתמה שיכון עובדים על כתב התחייבות ושיפוי כלפי העירייה, וביום 23.11.97 שילמה לעירייה את הסך של 120,000 דולר על פי המוסכם ( נספחים ג' ו-ד' להודעה צד ג' של שיכון עובדים ).

6.לטענת התובע, בעקבות המצב שנוצר, הוא החל לנהל מו"מ עם הנתבעות, והנתבעות התחייבו לשלם לו פיצוי בגין פינוי החנות, או למסור לו חנות חלופית במבנה שיוקם על ידי שיכון עובדים. לגרסתו, לשם כך הזמינה שיכון עובדים חוות דעת מקצועית של מר גלעד יצחקי אשר העריך את הפיצוי המגיע בגין פינוי החנות בסך של 108,000 דולר נכון ליום 24.7.97. יצויין כי הנתבעות הכחישו טענות אלה וטענו כי דו"ח השמאות הוזמן במסגרת המו"מ שהתנהל ביניהן לקביעת הסכום שעל שיכון עובדים לשלמו לעירייה כהשתתפות בהוצאות הפינוי.

7. לטענת התובע, לאחר שכל פניותיו אל העירייה להסדרת העניין נדחו בלך ושוב, נודע לו בדיעבד כי ביום 31.9.00 נחתם בין העירייה לבין מר יוסף ( האח ) הסכם לפיו שילמה העירייה למר יוסף פיצוי בגין פינוי המושכר בסך של 140,000 דולר ( נ/13 ).

במסגרת הסכם זה התחייב מר יוסף לשפות את העירייה בגין כל דרישה שתבוא מכל אדם אחר לרבות אחיו התובע, בנוגע לזכות במושכר ( ראה כתב שיפוי נ/12 ).

8.ביום 31.12.06 הגיש התובע את התביעה דנן ובה טען כי הנתבעות הפרו את התחייבותן כלפיו, וכי עליהן לשלם לו את חלקו בדמי הפינוי בסך של 70,000 דולר.

9.העירייה הכחישה מכל וכל קיומה של התחייבות מצידה כלפי התובע לתשלום פיצוי עבור פינוי המושכר, וטענה כי לתובע לא היו כל זכויות במושכר, ולא קמה לו כל זכות לקבל פיצוי בגין פינויו.

בנוסף, הגישה העירייה הודעת צד שלישי כנגד האח מר יוסף לשפותה בגין כל סכום שתחוייב בו במסגרת התביעה, במידה ותחוייב, מכח כתב השיפוי נ/12 שעליו חתם כמתואר בסעיף 7 לעיל.

10.שיכון עובדים גם היא הכחישה את טענות התובע ואת קיומה של התחייבות מצידה כלפי התובע לתשלום פיצוי, וטענה להעדר יריבות בינה לבין התובע.

בנוסף הגישה שיכון עובדים הודעת צד שלישי כנגד העירייה לשפותה בגין כל סכום שתחוייב בו במסגרת התביעה, במידה ותחוייב.

11.מר יוסף הכחיש את טענות אחיו התובע וטען כי לתובע לא היו כל זכויות במושכר, וכי לא קמה לו כל זכות בפיצוי ששולם עבור פינוי המושכר. לטענתו, בין האחים נערך הסכם חלוקה בעל פה לפיו קיבל התובע לבעלותו עסק ברח' הגליל, ואח נוסף קיבל עסק ברח' חורב, ואילו המושכר נשוא התביעה הוקנה לו על פי הסכם החלוקה הנ"ל. עוד הוסיף וטען כי בהתאם להסכם החלוקה הנ"ל, מאז שנת 1990 ועד שנת 2000, המושכר נוהל על ידו בלבד, וכי רגלו של התובע לא דרכה בו במשך כל התקופה הנ"ל.

12.במהלך ניהול המשפט הגיעו הנתבעות לידי הסכמה ביניהן בהתייחס להודעת צד שלישי שהוגשה על ידי שיכון עובדים, שלפיה כל סכום שיושת על שיכון עובדים במסגרת ההליך דנן, ישולם על ידי העירייה, והסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין חלקי ביום 17.11.08.