החלטה
1.לפני בקשה לתשלום תכוף בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975.
עפ"י האמור בבקשה נפגעה המבקשת בתאונת דרכים ביום 11.9.10.
מהמסמכים הרפואיים שצורפו עולה, כי המבקשת נפגעה בזרוע שמאל, בצואר ובגב תחתון, נגרם לה שבר בזרוע שמאל והזרוע גובסה. עפ"י ממצאי בדיקת C.T מיום 29.9.10 נמצא כי למבקשת בקע דיסק אחורי בעמ"ש צוארי בחוליות c5-c6. וכן בעמ"ש מותני: בלט דיסק אחורי עם לחץ על השק הדוראלי בחוליות L3-L4 בקע דיסק אחורי ולטרלי מימין הגורם לחץ על השק הדוראלי ושורש העצב בגובה L4-L5, בקע דיסק אחורי מרכזי הגורם לחץ על השק הדוראלי בגובה L5-S1, שבר דחוס בגוף חוליה L5. בנוסף החלה המבקשת לסבול לאחר התאונה מכאבי ראש הפרעות שמיעה וראיה, חרדות, אי שקט, נדודי שינה והופנתה ליעוץ פסיכיאטרי, (ראה אישור רפואי המסומן 31 לבקשה).
המבקשת עותרת לפסוק לה תשלום תכוף לצרכי מחיה בגין הוצאות רפואיות חלקיות בסכום של 800 ₪ וכן כיסוי הוצאות מחיה בסכום של 10,000 ₪ לחודש.
עובר לתאונה עבדה המבקשת בעבודות משק בית במספר מקומות עבודה. לבקשה צורפו מסמכים רפואיים, תלושי שכר ואישורים מהמעסיקים אשר המבקשת טענה, כי עד לתאונה עבדה אצלם באופן קבוע.
כן צרפה המבקשת אישור אי כושר עד ליום 27.6.11. במהלך הדיון הוצגו גם תדפיסים מחיובי כרטיס האשראי של המבקשת לחודשים 3/11, 2/11.
2.המשיבים התנגדו לבקשה. לטענתם מלבד הקבלות שצורפו לבקשה, המבקשת הודתה כי היא לא נמצאת בטיפול רפואי וכן הודתה כי אין לה הוצאות לצרכי סיעוד. לגבי הוצאות מחיה, טענו המשיבים, כי לא הוגשו מסמכים באשר להכנסות או הוצאות הבת אשר לטענת המבקשת הינה נכה וסמוכה על שולחנה של המבקשת. עוד הוסיפו המשיבים כי המבקשת לא הציגה כל מסמך המעיד על חסרון כיס ואף לא צרפה אסמכתאות לעניין הכנסותיה, מלבד אלו המגובות בתלושי שכר.
עוד טענו המשיבים כי באישורים שצורפו מהמעסיקים, לא צויין כי המבקשת הפסיקה לעבוד (למעט אישור ממעסיק אחד). לטענת המשיבים המדובר בעבודות לא קבועות ולא רציפות אשר לא הוכחו.
המשיבים טענו עוד, כי לא צורפו אסמכתאות להוצאות שוטפות וכי הוצאות בגין דוחות חניה או טיפולי שיניים (שלא בגין התאונה), אינן בגדר הוצאות מחיה. המשיבים הפנו לכך שהמבקשת קיבלה פיצוי עפ"י פוליסה לביטוח חיים והוצאותיה הרפואיות מכוסות על ידי קופת חולים.
בנוסף טענו המשיבים כי תקופת אי הכושר הינה מוגזמת והתובעת יכלה לעבוד בעבודה אחרת המתאימה למגבלותיה.
דיון
3.לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את המבקשת, שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשה וזאת בסכום כפי שיפורט להלן:
עובר לתאונה עבדה המבקשת בעבודות משק בית. המבקשת צרפה תלושי שכר ממקום עבודה אחד ע"ס של כ- 2,000 ₪ וכן אישורים מפורטים ממעסיקים נוספים לגבי שעות עבודה וגובה המשכורת ששילמו למבקשת. בעדותה פרטה המבקשת את ימי ושעות עבודתה בבתים השונים ושוכנעתי כי אכן המדובר במבקשת אשר עבדה בניקיון כמה וכמה בתים בהיקף שעות נכבד מידי יום. סה"כ עפ"י האישורים ותלושי השכר שצורפו השתכרה המבקשת כ- 8,500 ₪ לחודש.
אינני מוצאת לנכון לקבל את טענת המשיבים, כי יש להתחשב רק בהכנסות ע"ס 2,000 ₪ המשתקפות בתלושי השכר. עדותה של המבקשת היתה מהימנה, היא פרטה שעות, ימים ושמות האנשים (אשר אישוריהם צורפו) בבתיהם עבדה, לטענתה. ברי, כי עובדים במשק בית העובדים במקומות פרטיים לא תמיד מקבלים תלושי שכר והוכחת ההשתכרות בעת שתתברר התביעה עצמה, תעשה בודאי באמצעות עדותם של אותם מעסיקים.
4.בשלב מקדמי זה של דיון בתשלום תכוף, על המבקש לשכנע את בית המשפט בקיומן של ראיות לכאורה, בלבד לטענותיו. זאת בשל אופיו של התשלום התכוף כסעד זמני ומהיר, אשר אינו מהווה מעשה בית דין (ראה סעיף 5ג' לחוק). מטרתו של הליך זה לאפשר לנפגע אמצעי מחיה ומימון צרכיו לתקופת הביניים עד להכרעה בתביעתו:
"תכליתו של הסדר התשלום התכוף, הקבוע בחוק הפיצויים ובתקנות שנחקקו לפיו, היא להחיש את התשלום לנפגע תאונת דרכים ולהבטיח כי בתכוף לאחר התאונה, עוד בטרם סיום הליכי המשפט, יקבל הנפגע תשלום בגין צרכי הריפוי, הסיעוד והמחיה שלו... בשלב התשלום התכוף די בכך שבית המשפט יסבור כי לכאורה זכאי המבקש לפיצויים לפי חוק הפיצויים" (רע"א 9275-03 פינטו נ' יונה פד"י נח' 2, 295).
לאור האמור שוכנעתי כי המבקשת הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה ברמה הלכאורית הנדרשת להליך זה את שיעור הכנסותיה עובר לתאונה.
5.המבקשת צירפה אישורי כושר כאשר האחרון שבהם מהרופא התעסוקתי ובו נקבע כי עד ליום 27.6.11 המבקשת אינה מסוגלת לחזור לעבודתה כעובדת ניקיון או לכל עבודה פיזית מאומצת הכרוכה בהרמת ו/או טלטול משאות כבדים ועבודה מאומצת.
לעניין זה ראה גם עדותה של המבקשת בעמ' 3 ש' 17,18: "לא הגיוני שאני אמשיך לעבוד עם חוליה שבורה בגב, יד עם גבס, איך אני יכולה לחזור לעבוד..."