החלטה
עניינו של הליך זה בבקשה שהגיש המבקש, תושב היישוב כסייפה, לעיכוב ביצוע של צו הריסה מנהלי שהוצא על ידי יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה של מחוז דרום, ביום 21.1.10, כנגד בניין הנמצא בנ.צ. 208370/572734 בשכונה 31 בכסייפה, ואשר יועד על ידי המבקש לשמש למסחר או תעשיה [להלן בהתאמה: "צו ההריסה", וה- "מבנה"].
במקורה הוגשה הבקשה כ"בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד", כנגד הריסת המבנה, ולאחר מספר דחיות נקבע דיון במעמד הצדדים והמשיבה. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה במחוז דרום, הגישה תגובתה, אליה צורפו אף תמונות המעידות על הבניה שבוצעה בפועל.
במהלך הדיון הבהיר ב"כ המבקש כי בקשתו היא למעשה עיכוב צו ההריסה המנהלי, ולא ביטולו.
ב"כ המבקש, בהגינותו, הודה כי המבקש בנה על מקרקעין שאינם שייכים לו, ואשר ייעודם שטח ציבורי פתוח. עוד הודה ב"כ המבקש כי הבניה טרם הסתיימה ולמרות שהשלד עצמו כבר נבנה, הרי שעבודה הופסקה לאחר שצו הודבק על המבנה.
למעשה, למבקש לא היתה כל טענה כנגד הוצאת הצו, אלא רק בקשה אחת: לעכב ביצועו, על מנת שהמבקש יוכל לנסות לשנות את ייעוד המקרקעין משצ"פ לתעשיה, וכן לרכוש את המקרקעין עליהם בנוי המבנה, שנמצאים בסמוך למגרש אחר שבבעלותו, ואז גם להוציא היתר למבנה. לטענתו, מטבע הדברים ההליך לוקח זמן ולהרוס ניתן תמיד, כך שיש לשקול עיכוב ביצוע הצו לפחות עד שתתברר עמדת הועדה המקומית האם היא ממליצה על שינוי ייעוד המקרקעין. לטענת המבקש, יש לו הבטחות ממספר חברי מועצה שיתמכו בבקשתו לשינוי ייעוד המקרקעין.
המשיבה התנגדה לבקשה, תוך שטענה להעדר זכות עמידה למבקש, כמו גם לכך שבכל מקרה עמדת הועדה המקומית היא רק המלצה שכן שינוי ייעוד המקרקעין נמצא בסמכות הועדה המחוזית ואין כלל וודאות לגבי המשך ההליך התכנוני, כמו גם שאין כל וודאות שהמגרש יימכר למבקש ושיינתן לו היתר בניה, בוודאי שלא בטווח המיידי.
דין הבקשה להידחות.
עניין לנו בצו הריסה מנהלי, אשר הוצא לפי סעיף 238א(ב1)(1)(3) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 [להלןף "החוק"]. עילות הביטול לצו זה מצומצמות ביותר וקבועות בסעיף 238א(ח) לחוק ועניינן במקרים שהבנייה נעשתה כדין או שמדובר בעובדה מוגמרת [ראו ר"ע 273/86 חנניה פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פ"ד מ(2) 445]. עילות נוספות מתחום המשפט המנהלי יהיו אפשרויות אולם אז נדרש שהפגמים יהיו חמורים באופן שיעשו את הצו לבטל מעיקרו [עע"מ 3518/02 רמזי נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז01) 196].
בהליך כגון זה שלפנינו, לא יתערב בית המשפט בשיקול הדעת המנהלי של מוציא הצו, אלא בהתאם לעילות שפורטו לעיל ועילות אחרות מתחום ועל פי עקרונות המשפט המנהלי. מטעמים אלו, תהיה התערבותו של בית המשפט מצומצמת ביותר.
במקרה שלפנינו, לא הראה המבקש ולו עילת התערבות או ביטול אחת. למבקש אין זכות עמידה בהליך זה, באשר אין לו כל זכות במקרקעין [ע"פ 3249/05 בר יוסף נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח-תקוה (פורסם במאגר "נבו")], ואף אין לו זכויות אחרות שהוכרו בפסיקה, כגון זכויות ציבוריות.
מעבר להעדר זכות עמידה, כאמור לעיל, גם אין כל ממש בבקשת המבקש להמתין עד לקבלת עמדות מוסדות התכנון.
ההליך התכנוני בו החל המבקש לנקוט לאחר ובסמוך להוצאת הצו הינו הליך ארוך וממושך, הדורש שינוי ייעוד המקרקעין [על ידי הועדה המקומית והמחוזית] – הליך ממושך שתחילתו אפילו אינו ברור באשר טרם התקבלה עמדתה העקרונית של הועדה המקומית בכלל. גם לאחר שינוי הייעוד יידרש המבקש לרכוש את המקרקעין ולשם כך יידרש לשכנע את בעלי המקרקעין [מינהל מקרקעי ישראל או המועצה המקומית] למכור לו את המקרקעין ומובן כי מכירת המקרקעין טעונה מכרז. מי על כן יתקע כף שיהיה זה המבקש דווקא שיזכה במכרז שכזה, ולאחר מכן, יהיה עוד צורך בהוצאת היתר בניה – שאף הוא הליך לא מיידי.
אין זה המקרה שבו קבלת ההיתר נראית באופק ויש סיכוי שהמבנה יוכשר בקרוב.
התופעה של בניה ללא היתר היא לצערנו תופעה נפוצה וראויה לגינוי ולהכחדה. גם השיטה של "נבנה ונבקש" [בפראפרזה על "נעשה ונשמע", דהיינו - נבנה ונבקש את ההיתר לאחר מכן] ראויה לגינוי שכן היא מצביעה על זלזול לא פחות בחוק ובסדר הציבורי. אין לעבור על סדר היום עם שיטה שמבקשת להעמיד את קובעי מדיניות התכנון האזורית בפני עובדה מוגמרת. לפיכך, נפסק, כי יש לפעול במדיניות ענישה תקיפה ומחמירה ביותר לשם עקירתן של תופעות אלו מן השורש.
אחד הכלים העומדים בפני מוסדות התכנון לשם התמודדות על הבניה הבלתי חוקית הוא הכלי של צו הריסה מנהלי, שנועד למנוע קביעת עובדות בשטח [רע"פ 5986/06 מלכיאל נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר "נבו"); ע"פ 10505/03 אזולאי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר "נבו")].
לאור האמור, ומשלא מצאתי כל עילת התערבות הקבוע בסעיף 238א(ח) לחוק ולא נטענה כל טענה אחרת שתצדיק התערבות מנהלית, הנני דוחה את הבקשה לעיכובו של צו ההריסה המנהלי.
על מנת לאפשר ביצוע ההריסה, ובתוקף סמכותי לפי סעיף 238א(ט) לחוק, אני קובע כי מניין 30 הימים לביצוע הצו יחל ביום 23.5.2010.
המבקש ישא בהוצאות המשיבה בבקשה זו, בסך של 6,500 ש"ח.
המזכירות תשלח החלטה זו בדחיפות לצדדים, ואף תודיע תוכנה טלפונית.