אוטו סנטר דיל בע"מ ואח' נ' אפרת ואח'

החלטה

לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני המורה למשיבים להימנע מכול פעולה לסילוק המבקשים או הריסת כל מבנה או מטלטלין בשטח הנמצא ברחוב המסגר 19 או 21, וזאת עד להכרעה בתובענה שהגישו המבקשים במסגרת המרצת פתיחה, בה עתרו לסעד הצהרתי לפיו מנועים המשיבים מביצוע פעולות פינוי כאמור.

הרקע לבקשה

הרקע לבקשה הינו פסק דין שניתן על ידי כבוד השופט ישי קורן בתביעה שהגישו המשיבים 1-3 כאן נגד המבקשים לפינוי מושכר (תא"ח 45343-05-12).

בפסק הדין מיום 23.1.13 קיבל השופט קורן את התביעה וחייב את המבקשים לפנות את המושכר נשוא התובענה.

המבקשים לא השלימו עם פסק הדין והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי.

בהמשך, בהסכמת הצדדים נמחק הערעור לאחר שהוגשה הודעה משותפת כי פסק הדין לפינוי בוצע, וכי אין לצדדים טענות האחד כנגד משנהו בקשר למגרש ברחוב המסגר 21, הוא המגרש נשוא התובענה ופסק הדין לפינוי. ההודעה המשותפת הוגשה לאחר שנערך פרוטוקול מסירה של המגרש, ביום 12.6.13 בשעה 15:00. פרוטוקול המסירה נחתם על ידי ב"כ המבקשים וב"כ המשיבים 1-3. בעקבות ההודעה המשותפת נמחק הערעור והפקדון הוחזר למבקשים. עם קבלת החזקה במגרש לאחר פינויו העבירו המשיבים 1-3 את החזקה בו לידי העיריה היא המשיבה 4, בעלת המקרקעין.

שעות ספורות לאחר פינוי המגרש ועריכת פרוטוקול המסירה, הקימו המבקשים גדר במגרש. הגדר שתחילתה בחזית המגרש וסופה בעומקו תחמה רצועת שטח ברוחב של כ-3.5 מטר ובאורך המגרש לעומקו, בצידו הדרומי של המגרש. הגדר הוקמה מברזלי הגדר שהיתה מוצבת בחזית המגרש ואשר פורקה במסגרת הפינוי שבוצע שעות ספורות קודם לכן.

המשיבים ראו בהקמת הגדר על ידי המבקשים כפלישה טריה לשטחם, ולפיכך הגישו תלונה במשטרה בגין הפלישה וביקשו את סיוע המשטרה בפינוי המבקשים מהשטח.

לטענת המשיבים, מועד הפינוי נקבע ליום 10.7.13 אלא שהמבקשים פנו למשטרת ישראל וביקשו לבטל את החלטתה לסייע לפינוי ובעקבות כך בוטל המועד שנקבע לפינוי (10.7.13). לאחר בחינה של בקשתם נקבע מועד חדש לפינוי ל- 14.7.13. ביום 12.7.13 פנו המבקשים בבקשה לבית המשפט בבקשה למתן צו מניעה במעמד צד אחד כנגד פעולות הפינוי. ניתן צו שלא לבצע כל פעולה לשינוי המצב הקיים עד ליום 14.7.13 בשעה 12:00. ביום 14.7.13, לאחר שנמסרו הבהרות, אם גם לא מלאות, על ידי המבקשים, הוארך תוקף הצו הארעי עד לדיון שהתקיים במעמד כל הצדדים.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 17.7.13 הוגשה על ידי המבקשים המרצת פתיחה, בה עתרו לסעד הצהרתי לפיו מנועים המשיבים מלבצע כל פעולה לסילוק המבקשים מ"שטח המריבה".

להשלמת התמונה יצוין כי במסגרת פסק דינו של השופט קורן הוגשו שני תרשימים של המגרש (נ/1 ו-נ/3) וכן תצלום של המגרש שסומן במספר קובץ jpg 3516 (להלן: תצלום המגרש). בתצלום המגרש נראה המגרש מחזיתו הפונה לרחוב המסגר. המגרש נראה כשהוא תחום בצדו הימני ובצדו השמאלי בקירות של מבנים וגם בעומק המגרש נראים מבנים (כשלפי פסק הדין שטח המגרש לעומק נמשך אל מעבר לאותם מבנים). אין חולק כי המבקשים מחזיקים בשטח הגובל במגרש מצידו השמאלי (מדרום). בתצלום המגרש ניתן לראות מכוניות המוצבות על שטח הגבוה משטח המגרש נשוא פסק הדין, מצידו השמאלי. זהו שטחם של המבקשים.

מתברר כי בין הצדדים נטושה מחלוקת באשר לשטח המושכר שלגביו ניתן פסק הדין לפינוי.

טענות המבקשים

לטענת המבקשים, רצועה ברוחב של כ-3.5 מטרים בשטח המגרש אינה חלק מהמגרש שלגביו ניתן פסק דין הפינוי, אלא היא שייכת לחלקת המבקשים. רצועת השטח שבמחלוקת היא הרצועה המתוחמת בגדר שהוקמה על ידי המבקשים לאחר הפינוי, כפי שניתן לראות בתמונות שצורפו כנספח ג' לתצהיר העיריה. זהו "שטח המריבה".

המבקשים טוענים כי פינו את המגרש נשוא פסק הדין וכי המשיבים אישרו, בפרוטוקול המסירה כי המגרש שנמסר להם הוא המגרש "הפונה לרחוב המסגר, הינו בעל מפתח, לרוחב, מצפון לדרום, של 15 מטרים, כמפורט בפסק הדין". לטענתם, בפסק הדין צוין במפורש כי מדובר במפתח באורך של 15 מטרים, וזה המגרש שפינו. הגדר שהקימו הוקמה בשטחם ולא בשטח המגרש שפונה ושהיה עליהם לפנות בהתאם לפסק הדין, והיא מתחילה מסוף המפתח של 15 מטרים מצפון לדרום. המבקשים טוענים כו זו הסיבה לכך שאף שפרקו את רוב הגדר בחזית המגרש, הרי שחלקה הדרומי, באורך של כ-3.5 מטר (התוחם את "שטח המריבה" בחזית) לא פורק.

לפיכך, טוענים המבקשים, לא בוצעה כלל פלישה למקרקעי המשיבים.

נטען גם כי שתי קבוצות המשיבים, "אפרת" והעיריה, לא הראו כי מדובר במגרש שבחזקתם. אפרת אישרו כי מיד לאחר ביצוע הפינוי הם העבירו את החזקה במגרש לעיריה ולפיכך הם אינם מחזיקי המקרקעין, והעיריה לא הראתה כי מדובר בשטח שבחזקתה או בבעלותה.

עוד נטען כי ככל שסברו המשיבים שלא קוים פסק דין הפינוי היה עליהם לפנות להוצאה לפועל, כפי שהורה להם כבוד השופט קורן בבקשה שהגישו לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

מעבר לכל אלה, טוענים המבקשים, בכל מקרה המשיבים חרגו מ-30 הימים המותרים לעשיית דין עצמי ולסילוקם מהמקרקעין, ולפיכך, בכל מקרה וגם אם לא תתקבלנה כל יתר טענות המבקשים, הרי שיש להיעתר לבקשת המבקשים למתן הצו בשל החריגה בתחום הימים המותרים לעשיית דין עצמי.