פסק דין
תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכב בתאונת דרכים.
לטענת התובע, ביום 19.5.09, שעה שעצר ברכבו בשיירה ברמזור אדום, לפתע רכבה של נתבעת 1 פגע בו מאחור פעמיים, פעם אחר פעם; הפגיעה השנייה באה בעקבות פגיעה של רכב נתבע 2 ברכבה של נתבעת 1 מאחור.
התובע מוסיף כי, נתבעת 1 לא מסרה לו פרטים ומסמכים מזהים עד שנאלץ לפנות למשטרת התנועה.
נתבעת 1 טוענת כי, רכבה נפגע מאחור על ידי רכבו של נתבע 2, שאף הוא נפגע מאחור על ידי רכב אחר. לטענתה, רכבה כלל לא פגע ברכבו של התובע מאחור.
נתבע 2 טוען כי, כל הצדדים נפלו קורבן לעבריין תנועה אשר פגע ברכבו מאחור עד שנהדף ברכבה של נתבעת 1. לטענתו, רכבו נפגע מאחור ע"י רכב סוזוקי שהנהגת שלו עזבה את מקום התאונה באופן מיידי, בטרם הספיק לרשום את פרטיה.
לאחר לימוד מכלול החומר שהוגש ע"י הצדדים ושמיעת הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי, דין התביעה להתקבל.
ראשית, עדותו של התובע הייתה עקבית ומפרטת והיא עשתה עלי רושם מהימן ומשכנע.
נתבעת 1 אישרה בעדותה כי, לאחר התאונה היא שוחחה עם התובע ומסרה לו כי בעלה ימסור לו את פרטי הביטוח והרישוי של רכבה עם חזרתו לארץ.
בניגוד לטענתו ועדותו של נתבע 2 במהלך המשפט לפיה רכב אחר פגע ברכבו מאחור, הוא מסר במשטרה כי התאונה אירעה משום שלא הצליח לעצור ואף הודה כי הוא אשם באירוע התאונה ( ראו ת/1).
בניגוד לטענתה של נתבעת 1 לפיה היא ובעלה שיתפו פעולה עם התובע ומסרו לו את פרטי הביטוח והרישוי של הרכב, מתברר שהתובע נאלץ להגיש תלונה במשטרה על מנת שיוכל לקבל את פרטי רכבה של נתבעת 1. העתק התלונה הוגש סומן ת/4. ראו עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורות 4-10.
בניגוד לטענתה של נתבעת 3 לפיה הרכב נבדק ע"י השמאי כעבור יותר מ-3 חודשים מיום אירוע התאונה, מדף הצעת התיקון שהוכן ע"י השמאי עולה כי, הרכב נבדק ע"י השמאי ביום 20.5.09, היינו, יום אחרי התאונה.
מעבר לכל האמור, תביעתו של התובע התקבלה ע"י המבטח שלו ששילם לו פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לרכבו. יש להניח, מן הסתם, שהמבטח של התובע לא שילם לו את הפיצויים בגין נזקיו בהתנדבות, אלא הוא עשה כן לאחר בירור שנערך על ידו.
בנסיבות העניין, בשים לב לטענות של הנתבעים, כי רכבו של נתבע 2 נפגע ע"י רכב אחר שנמלט ממקום התאונה, אני רואה בנתבעים אחראים במשותף כלפי התובע לאירוע התאונה. זאת משום שהם לא שמרו מרחק מספיק מהרכב שלפניהם דבר שיוכל היה למנוע את התאונה.
בנוסף לכך, כאמור מעדות התובע שנמצאה מהימנה עלי, עולה כי נתבעת 1 פגעה ברכבו פעם ראשונה לפני שנפגעה ע"י רכב נתבע 2 ופעם שנייה לאחר שנפגעה ע"י נתבע 1 . לאור האמור, אני מוצא את הנתבעים אחראים במשותף, יחד ולחוד, לפצות את התובע בהתאם להוראת סעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
אשר לשיעור הפיצויים: כאמור התובע קיבל פיצויים מהמבטח שלו. תביעה זו הינה בגין השתתפות עצמית בסך 900 ₪. סכום זה צוין בחוות דעת השמאי וכן נתמך בשיק ששולם ע"י התובע למוסך ההסדר שבו נעשה התיקון, לפיכך אני מאשר אותו.
רכיב נוסף שנכלל בתביעה הינו בגין ירידת ערך בסך 658 ₪. מאישור המבטח של התובע עולה כי שולמו לתובע פיצויים בגין ירידת ערך, אולם הוא נשא בהשתתפות עצמית בגין כך בסך 246 ₪. לפיכך, אני מאשר ברכיב זה סך של 246 ₪ בלבד.
רכיב נוסף הינו בגין הפסד פרמיה בסך 2,000 ₪. באישור שהציג התובע במהלך הדיון (ת/2), נרשם כי הפסד בגין העדר תביעות מגיע ל-820 ₪. סכום זה נראה סביר, ועל כן אני מאשר 820 ₪ בלבד.
התובע אף כלל בתביעתו דרישה לפיצוי בגין עגמת נפש בסך 3,000 ₪. בנסיבות העניין, אני מאשר סך של 500 ₪ בגין בזבוז זמן והוצאות נוספות. סה"כ נזקי התובע 2,466 ₪.
לנוכח כל האמור, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 2,466 ₪.