אהרוני מרים נ' עירית רמלה

פסק דין

לפנינו תביעתה של התובעת לתשלום הפרשי שכר; פיצויי הלנת שכר; תמורת עבודה בשעות נוספות; החזרי הוצאות נסיעה ודמי הבראה וביגוד.

ביום 25.11.01 ניתן פסק דינו של בית דין זה (כב' השופטת מיכל לויט), בתביעה קודמת שהגישה התובעת לתשלום זכויות כספיות שונות ולהשבתה לעבודה בהיקף של 100% משרה בנתבעת – עב' 98/89-2 מרים ואחנון נ' עיריית רמלה (לא פורסם) [להלן – "פסק הדין הראשון"].

על סמך כתבי הטענות וחומר הראיות שהובאו בפנינו, לרבות פסק הדין הראשון, אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת –

התובעת מועסקת כסייעת פדגוגית בנתבעת, עירית רמלה (להלן – "העיריה" או "הנתבעת"), החל מחודש 11/92. בשנת 2002 שונה תפקידה של התובעת לליווי הסעות של ילדים חריגים, עד לחודש יוני 2003. בחודש ספטמבר 2003 חזרה הנתבעת לתפקידה כסייעת פדגוגית, ומאז היא משמשת בתפקיד זה בבית הספר "רעות" בנתבעת, עד עצם היום הזה.

ביום 1.1.98 מונתה התובעת כעובדת קבועה בעירייה. על פי כתב הקביעות מועסקת התובעת, החל מיום 15.2.98, בתפקיד סייעת פדגוגית במחלקת החינוך בהיקף של 100% משרה, בדרגה 5 בדירוג המנהלי.

ביום 25.11.01 ניתן, כאמור, פסק הדין הראשון בעניינה של התובעת, אשר קיבל באופן חלקי את תביעותיה הכספיות.

ביום 24.1.06 הגישה התובעת את כתב התביעה נשוא תביעה זו. בהתאם להחלטת בית הדין, הוגש ביום 24.12.08 כתב התביעה המתוקן, במסגרתו תוקן סכום התביעה ונוספו עילות תביעה.

טענותיה של התובעת הן כדלקמן –

הנתבעת הלינה את שכרה של התובעת מספר רב של פעמים במהלך השנים 2005-2006, ותלושי שכרה מתייחסים לחודש העבודה הקודם ולא לחודש הנקוב בהם. מאחר ובהסכם שנחתם בין ועד עובדי הנתבעת למרכז השלטון המקומי והנתבעת, ויתר הוועד על הזכות לתבוע פיצויי הלנת שכר על כל תקופה הקודמת ליום 12.1.06, זכאית התובעת לפיצויי הלנה החל מחודש פברואר 2006 ואילך.

הנתבעת אינה מקבלת שכר בהתאם לעבודתה במשרה מלאה (100%), ועל כן חייבת הנתבעת בתשלום הפרשים ובעדכון היקף המשרה.

במהלך החודשים פברואר, אפריל ומאי 2005, לא שילמה הנתבעת לתובעת שכר עבודה בסך 5,915 ₪ לחודש, ועל כן זכאית התובעת לתשלומים אלה בצירוף פיצויי הלנה.

בין השנים 1998- 2001 החסירה הנתבעת מהתובעת תשלום בגין עבודה בקייטנות ובחופשות, ויש לחייבה בתשלומים אלה, בצירוף פיצויי הלנה.

התובעת זכאית לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות.

התובעת זכאית להחזר הוצאות נסיעה חריגות שהובטחו לה, וכן לתשלום דמי הבראה וביגוד מכוח ההסכם הקיבוצי וצווי ההרחבה.

טענותיה של הנתבעת הן כדלקמן –

התובעת לא קיבלה היתר להגדיל את סכום התביעה במסגרת תיקונו, ואף לא שילמה את הפרש האגרה המתחייב מן התיקון. כמו כן, משכתב התביעה המקורי הוגש ביום 24.1.06 הרי שהתובעת לא היתה רשאית להוסיף לכתב התביעה עילות שנולדו לאחר המועד הנ"ל ללא הגשת בקשה מתאימה וקבלת רשות לעשות כן. משכך, יש לדחות כל רכיב תביעה המתייחס לתקופה שלאחר יום 24.1.06, וכל סכום תביעה החורג מסך של 15,000 ₪ שנתבעו בכתב התביעה המקורי.

מאחר וכתב התביעה המתוקן הוגש ביום 24.12.08, יש לדחות מחמת התיישנות כל רכיב תביעה שנתבע לראשונה בכתב התביעה המתוקן ומתייחס לתקופה שקדמה ליום 1.7.01.

כתב התביעה המתוקן חסר כל פירוט על מנת להקים עילת תביעה.

החל מחודש ינואר 2006 שילמה הנתבעת לתובעת את שכרה במועדו, והיא אינה זכאית לפיצויי הלנה כלשהם. יתירה מזאת, הנתבעת לא הוכיחה מה היו המועדים בהם שולם שכרה החל מחודש זה, ולא הרימה את הנטל המוטל עליה.