אהרון סוסן נ' מדינת ישראל

1. מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 17.9.2017 (מ"ת 25166-07-15, כבוד השופט א' הימן), בגדרה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטות בית המשפט המחוזי (מ"ת 25166-07-15, כבוד השופט ב' שגיא) בהן נקבע כי יש לעצור את העורר בפיקוח אלקטרוני בצירוף תנאי ערובה. יצוין כי כנגד החלטות אלו הוגש ערר על ידי המדינה לבית משפט זה, אשר נדחה ביום 18.7.2016 כך שהעורר הועבר למעצר בפיקוח אלקטרוני (בש"פ 5273/16, השופט צ' זילברטל). בתמצית טוען העורר בערר זה, כי מאחר שחל לאחרונה כרסום ממשי בעוצמת הראיות הקיימות נגדו באישום המרכזי בו הוא מואשם – מדובר בשינוי נסיבות, אשר יחד עם חלוף הזמן, מצדיקים את ביטול המעצר בפיקוח אלקטרוני והקלת התנאים המגבילים.

           העורר הינו נאשם 14 בפרשה העוסקת בארגון פשיעה, ובניסיונות ארגון זה להתנקש בחייו של יעד מסוים. האישום המרכזי בו מואשם העורר הינו האישום הרביעי העוסק בביצוע רצח, לפיו תכנן, יחד עם נאשמים נוספים, להוציא לפועל תכנית לחיסולו של היעד באמצעות הנחת מטען חבלה. במסגרת תכנית זו העורר לכאורה סייע באיתור נקודת תצפית על אזור ההתנקשות ולקח בין היתר חלק בתצפיות, תוך המתנה שהיעד יגיע למקום. בתאריך מסוים הגיע היעד למקום, זוהה על ידי תצפית של אחד הנאשמים האחרים, כך שהמטען הופעל והתפוצץ. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו שלושה בני אדם, ונפצעו 51 נוספים, ביניהם היעד ומאבטחיו.

2. מהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין המעצר בגלגול הראשון, עולה כי קיימות ראיות לכאורה לידיעתו של העורר על התכנית לפגוע ביעד ולניסיונותיו לאתר מקום לביצוע התצפיות, אולם אין ראיות חזקות המצביעות על מעורבותו בתכנון ובביצוע התצפיות. מעדות עד המדינה ש', אשר שימש כמנהל בארגון הפשיעה וניהל את הפעילות המבצעית בתחום מעשי האלימות, עלה כי העורר לא היה באופן מובהק חלק מקשירת הקשר, אלא הצטרף בשלב מאוחר יותר כשההכנות לניסיון ההתנקשות היו כבר לקראת סיום, וניסה לסייע במציאת מקומות תצפית, אך לא הצליח בכך. החולשה הראייתית בקשירת העורר לתכנון וביצוע התצפיות הביאה את בית משפט קמא להחלטה על שחרור העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני. בהמשך הוקלו תנאי מעצרו וניתנו לו 4 חלונות אוורור בליווי ופיקוח, בני שלוש שעות בימים ב', ג', ה', ושבת בין השעות 16:00-19:00, וכן אושרה בקשתו להוספת ערבים נוספים.

3. העורר הגיש לאחרונה בקשה לבית המשפט המחוזי לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו בפיקוח אלקטרוני, מאחר שלטענתו חל שינוי נסיבות עקב עדותו של עד המדינה ש' בהליך העיקרי, באופן המצדיק קבלת הבקשה לעיון חוזר. כך גם עקב חלוף הזמן מאז מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני. בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי לאחר בחינת מכלול הראיות, ולא רק עדותו של ש', הגיע למסקנה כי אין בטענותיו של העורר בכדי להצביע על כרסום ממשי בראיות, בנושאים המהותיים המרכיבים את האשמה המיוחסת למבקש. החלטה זו הינה מושא ערר זה.

           בערר שלפניי טוען העורר כי חל שינוי דרמטי ומהותי במסד הראיות, בנוגע לשני נתונים, אשר עליהם הסתמכה המשיבה כדי לבסס את מעורבותו של העורר באישום הרביעי האמור. הנתון הראשון הינו שיחת טלפון בין העורר לנאשם 1, שלפי עדותו הראשונה של עד המדינה לגבי מילות הקוד שנכללו בה, קושרת את העורר לאישום הרביעי (להלן: שיחת הטלפון). הנתון השני הוא נסיבות העיכוב של העורר, עד המדינה, ונאשמים נוספים, במחלף ההלכה (להלן: נסיבות העיכוב). נסיבות העיכוב האמורות מבססות את סעיף 6 לאישום הרביעי הקושר את העורר להכנות להתנקשות. העורר טוען שעד המדינה ש' הוא העד היחיד שאמרתו מוכיחה את המיוחס לעורר באישום הרביעי, וכי טעה בית משפט קמא בכך שלא נימק מדוע הגיע למסקנה שטענות העורר נדחות, מעבר לנימוק כללי לפיו עיין בפרוטוקולים והגיע למסקנה זו. החידוש על פי העורר הוא הסברי עד המדינה ודבריו בעדותו בבית המשפט בהליך העיקרי.

           כך, טוען העורר לגבי שיחת הטלפון אשר לה נתן בעבר עד המדינה פרשנות הקושרת את העורר לאישום הרביעי – כי בעדותו בבית המשפט הסתייג עד המדינה מפרשנות זו (ראו בעמ' 875 לפרוטוקול בתפ"ח 24989-07-15). לטענת העורר, הנתונים העולים מעדות עד המדינה בבית המשפט שומטים את הקרקע תחת הניסיון לקשור באמצעות מילות הקוד בשיחת הטלפון את העורר לתכנית ההתנקשות.

           בנוגע לנסיבות העיכוב במחלף ההלכה, מדובר בסעיף 6 לאישום הרביעי לפיו העורר הגיע יחד עם אחרים ביום 20.11.2003 לביתו של ה' על מנת לשוחח על מטען החבלה. עד המדינה בעדותו בבית המשפט בהליך העיקרי העיד כי אינו זוכר בדיוק האם אכן האירוע התרחש כפי שתואר בתחילה, וכך אמר בין היתר:

"הכי קל לי להגיד כן יצאנו מהבית של הרצל, אבל בגלל שלא הייתי כל כך החלטי לגבי זה, אם יצאנו לבלות באותו יום או שחזרנו מהרצל ובאתי לבקש שיכין את המטען, עד היום אני לא זוכר את הסיטואציה אם זה היה אחרי שיצאנו מהרצל, שבאנו להרצל או שיצאנו לבלות" (עמ' 1297 לפרוטוקול בתפ"ח 24989-07-15).

           במספר נקודות נוספות שב עד המדינה והבהיר שאינו זוכר בדיוק אם באותו ערב הם נסעו לבילוי יחד עם העורר, או שנסעו לביתו של ה' כחלק מההכנות להתנקשות.