אהרון נ' ארביב

פסק דין

1.בפני תביעה כספית בסך 24,804 ₪, שעניינה פיצוי עבור אי-התאמה בממכר. התביעה הוגשה בסדר דין מהיר, וכמצוות התקנות, ינומק פסק-הדין בתמציתיות.

העובדות והטענות

2.אלה העובדות שאינן שנויות במחלוקת (חלק קטן מהן הפך לבלתי-שנוי במחלוקת רק לאחר העדויות, אך עתה אין חולק לגביהן):

בתחילת פברואר 2011 רכש התובע מהנתבע רכב מסוג "קרייזלר שירוקי" במחיר של 93,000 ₪. הנתבע היה בעליו השני של הרכב.

בעת המכירה, צוין ברישיון הרכב כי מדובר בדגם ברמת גימור "לימיטד", אולם בפועל, התברר כי רישום זה הוא מוטעה, וכי מדובר בדגם ברמת גימור "ספורט", שמחירו נמוך יותר משמעותית, והתובע הודיע על כך לנתבע מייד לאחר שגילה זאת.

בעת המכירה, היה מחירון הדגם בגימור "לימיטד" 103,000 ₪ (עפ"י מחירון לוי יצחק), ואילו מחירון הדגם בגימור "ספורט" היה 79,000 ₪. מחיר המכירה נקבע לאחר הפחתה של 10,000 ₪ ממחיר המחירון הידוע.

במהלך המגעים לפני ואחרי הרכישה ליווה אביו של התובע את התובע, שהוא בחור צעיר, וסייע לו במשא ומתן ובבדיקת הרכב. מטעם הנתבע ניהל את המו"מ עובד של הנתבע, בשם איציק פישביין.

3.התובע טוען, כי הנתבע הטעה אותו, ואף אם לא הטעה אותו ביודעין, הרי שלאחר שנתגלה הטעות היה עליו להסכים לדרישת התובע לביטול העסקה והשבת הכספים. בהקשר זה טוען התובע, כי לאחר הרכישה שילם 7,804 ₪ עבור טיפול שמטרתו הבאת הרכב למצב תקין לחלוטין (וכי הצפי לטיפול זה הוא שהביא להפחתת מחיר הרכישה ממחיר המחירון). לפיכך טוען התובע, כי עתה, לאחר שביטול העסקה כבר אינו רלבנטי, באשר נעשה ברכב שימוש בשנים שחלפו מאז, וממילא ערכו ירד מאז, שומה על הנתבע לפצותו בגין הפסדיו, שהם ההפרש בין מחיר המחירון הנכון למחיר התשלום (14,000 ₪), בתוספת עלות התיקון (7,804 ₪), וכן לפצותו עבור עגמת הנפש שנגרמה לו (3,000 ₪), ומכאן סכום התביעה.

4.הנתבע טוען, כי איש מהצדדים כלל לא ידע בעת העסקה את ההבדל בין רמות הגימור השונות, וכי הוא עצמו הוטעה לסבור כי מדובר בדגם בגימור "לימיטד" בעת שרכש את הרכב. לדבריו, שילם עבור הרכישה 119,000 ₪, לעומת מחיר המחירון שהיה 128,000 ₪. הנתבע אף מכחיש כי היה צורך בטיפול משמעותי ברכב, והוא חולק על טענת התובע כי זה האחרון אכן הוציא את הסך של 7,804 ₪ עבור אותו טיפול נטען, באשר מדובר בטיפול שגרתי, שעלותו אינה אמורה לעלות על 1,500 ₪. יתר על כן, הוא טוען, כי הסכים לביטול העסקה, אלא שהתובע הוא שהתנגד לכך, ומתחילה דרש פיצוי, ובכך פעל בחוסר תום לב.

ההליך שבפני

5.מטעם התובע העידו הוא ואביו; מטעם הנתבע העידו הוא ואיציק פישביין. יוער, כי מתחילה הגיש הנתבע גם תצהירים של שני עדי ראיה נטענים לפגישה שהתקיימה ובה הסכים, לדבריו, לביטול העסקה, שעה שהתובע עמד על קבלת פיצוי – אלא ששני עדים אלה לא התייצבו לישיבת ההוכחות, ותצהיריהם כאילו לא הוגשו.

6.עוד יש להעיר, כי חרף המועד הקבוע בתקנות (עם הגשת כתב ההגנה, ראה תקנה 214ו(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), והזדמנות נוספת שניתנה לו בישיבה המקדמית (10.9.2012), נמנע הנתבע מלבקש להגיש הודעת צד שלישי נגד מי שמכר לו את הרכב, ורק כמחצית השנה לאחר מכן הגיש בקשה להתיר לו לעשות כן, אלא שבקשתו נדחתה בהחלטה מנומקת (ר' החלטה מיום 11.2.2013). כמו-כן, רק בשלב מאוחר מאד ביקש הנתבע להעיד גם את מוכר הרכב האמור ונציג מטעם יבואן הרכב, אולם בקשתו נדחתה מנימוקים שניתנו שם (ר' החלטה מיום 3.3.2013).

7.כאמור, 2 עדים העידו מכל צד, אולם את כל החשוב בעדויותיהם כבר תמצתתי בתיאור העובדות לעיל. אוסיף רק, כי המסמך היחיד שהוגש להוכחת הטיפול שביצע התובע ברכב, לטענתו, היה "חשבון זמני" מיום 15.2.2011, ולא הוגש מסמך המעיד כי טיפול זה שולם ועל ידי מי. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. כל טענה שלא זכתה לטיפול פרטני להלן, הרי שזאת משום שלא מצאתי בה ממש או שלא היה בה צורך.

דיון והכרעה

8.ההכרעה בתיק זה אינה מורכבת, וכפי שנראה, דין חלק הארי של התביעה להתקבל.

9.הדין החל בענייננו הוא חוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן – "החוק", וכל הפניה לסעיף לפי מספורו, סתם, היא הפניה לסעיף התואם בחוק), שכן לא מצאתי בהסכם בין הצדדים סיבה לסטות מהוראותיו (על פי האפשרות שבסיפא לסעיף 4(ב)).

10.סעיף 11 קובע, כי

"המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר... (2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם;... (4) נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה; (5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים."

11.משקבענו, כי אין מחלוקת, שהיות הרכב ידוע כבעל רמת גימור "לימיטד" שימשה בסיס לקביעת מחיר העסקה (גם הנתבע וגם איציק פישביין אישרו זאת בעדויותיהם), הרי שגם אם בהסכם בין הצדדים אין אזכור לרמת הגימור, רכב ברמת גימור "לימיטד" הוא "המוסכם", והוא ה"דגם או דוגמה שהוצגו לקונה". לפיכך, חל סעיף 11 האמור, ויש לקבוע, כי המוכר לא קיים את חיוביו.