החלטה
בפני בקשת הנתבעת 2 – כלל חברה לביטוח בע"מ, לדחות את התובענה כנגדה מחמת התיישנות.
ביום 29.7.09 הגיש התובע תביעה כספית לקבלת תגמולי ביטוח מכח פוליסה לביטוח תאונות אישיות לתלמידים בעקבות תאונה שאירעה לתובע ביום 12.3.00.
ביום 16.3.10 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב תביעה במסגרתה ביקש לצרף את הנתבעת 2 – כלל חברה לביטוח בע"מ, כנתבעת בתיק הואיל והתברר כי היא המבטחת של התובע במועד הרלוונטי.
ביום 20.3.10 התרתי תיקון כתב התביעה כמבוקש. כתב התביעה המתוקן הומצא לנתבעת 2 ביום 22.9.10.
ביום 21.10.10 הוגשה בקשה לדחיית התביעה על הסף מטעם הנתבעת 2 מחמת התיישנות.
לטענת הנתבעת 2, מאחר והתובע, יליד 7.11.88, היה קטין במועד קרות התאונה, תקופת ההתיישנות תמה עם חלוף 3 שנים מיום שמלאו לו 18 שנים, דהיינו ביום 7.11.09. כתב התביעה המתוקן הומצא לנתבעת 2 רק ביום 22.9.10, כמעט שנה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.
בתגובה מטעם התובע, נטען כי כתב התביעה המקורי הוגש לבית המשפט ביום 29.7.09 , טרם חלוף ההתיישנות, ותוקן על דרך של הוספת הנתבעת 2 ואין זה משנה במאום לעניין ההתיישנות. כן לטענתו, כאשר בית המשפט הורה על תיקון כתב התביעה כמבוקש, קיבל בית המשפט את הסבר התובע מדוע לא הוגשה מלכתחילה התביעה נגד הנתבעת 2.
בתשובת הנתבעת 2 נטען כי גם אם בית המשפט התיר את תיקון התביעה, אין בכך כדי להאריך את תקופת ההתיישנות. כמו כן, משהתובע לא טען להחלת סעיף 8 לחוק ההתיישנות כחריג להתיישנות, הרי שיש לקבוע כי התביעה התיישנה.
השאלה העומדת להכרעה היא האם יש השלכה לתיקון כתב התביעה על סוגיית ההתיישנות.
בתקנה 26 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 נקבע, כי : "הוסף או הוחלף בעל דין, רואים לעניין התיישנות, את ההליכים לגבי בעל הדין החדש כאילו התחילו עם כתב התביעה המתוקן".
השלכות הגשת בקשה לתיקון כתב תביעה ביחס לחישוב תקופת ההתיישנות נדונו בע"א 748/89 שפירא נ' חייט, עו"ד, פ"ד מח(2) 365 (להלן: "הלכת שפירא"), שם נדונה טענת התיישנות שהועלתה בנסיבות שבהן תוקן כתב התביעה במועד שנפל לאחר תום תקופת ההתיישנות. בהלכת שפירא נקבע, כי יש לייחס את מועד הגשת הבקשה לתיקון כתב תביעה כמועד בו הוגש כתב התביעה המתוקן.
בספרו של י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995), עמוד 207-208 נאמר כי:
"התאריך הקובע לגבי בעל דין חדש הוא התאריך בו הוגש כתב הטענות החדש. הכוונה היא, שהחלפת בעל דין או צירופו לא ישנו את מצב הנתבע לרעה, אלא שכלפיו יהיו רואים את הדבר, כאילו הוגשה תביעה חדשה באותו יום בו הוגש כתב הטענות החדש בהליך התלוי ועומד. נתבע חדש צורף, ובאותו יום כבר התיישנה התביעה, טענת התיישנות שמורה לו, ואין התובע יכול להיבנות מכך, שכתב התביעה המקורי הפסיק את ההתיישנות – כלפי מי שהיה אז נתבע".ב
בענייננו, אין חולק כי תקופת ההתיישנות תמה עם חלוף 3 שנים מיום שמלאו לתובע 18 שנים, יום 7.11.09.
אין חולק גם כי כתב התביעה המקורי הוגש בטרם חלוף תקופת ההתיישנות, אולם הבקשה לתיקון כתב התביעה, במסגרתה נתבקש בית המשפט לצרף הנתבעת 2 כנתבעת לכתב התביעה, הוגשה ביום 16.3.10 כלומר לאחר חלוף תקופת ההתיישנות וכך גם ההחלטה על תיקון כתב התביעה (מיום 20.3.20), ניתנה לאחר תקופת ההתיישנות ואין בהחלטה זו כדי להאריך את תקופת ההתיישנות ביחס לנתבעת 2.
על כן, הריני קובע כי תביעת התובע לקבלת תגמולי ביטוח נגד הנתבעת 2 התיישנה. לפיכך, התביעה נגד נתבעת 2, נדחית.
משכך, וכאשר ברור מכתב התביעה כי מדובר בטענה לפוליסת ביטוח שהוצאה על ידי חברת הביטוח לטובת התובע, בהיותו תלמיד, לא קיימת עילת תביעה נגד הנתבעת 1. ממילא, לא נעשה דבר בקשר לנתבעת זו, והיה מקום למחוק התביעה נגדה מחמת חוסר מעש. על כן התביעה נגד נתבעת 1 נמחקת, ויש לסגור התיק.
ניתנה היום, כ"א טבת תשע"א, 28 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.