אדרי(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

עניינה של העתירה שילובו של העותר בסבב חופשות.

העותר מרצה מאסר של 10 שנים בעבירת הריגה, החזקת נשק וקשר לביצוע פשע. החל לרצות מאסרו באוקטובר 2008 תום מאסרו – מאי 2017. לטענתו הוא אסיר חיובי, שהשתתף בתוכנית החינוך ובפעילויות האגף וההחלטה שלא לשבצו בסבב חופשות היא החלטה בלתי סבירה המבוססת על טעמים פסולים ולא רלוונטיים.

לטענת ב"כ העותר, העותר פנה בבקשה להשתלב בסבב חופשות כבר בחודש יוני 2010 וב-21.9.10 נתקבלה תשובת קצין האסירים כי העותר הומלץ להוצאה לחופשה על ידי היחידה בבית הסוהר, אך טרם נתקבל מענה ממשטרת ישראל. ב-12.10.10 נתקבלה תשובת קצין האסירים כי משטרת ישראל אינה מתנגדת להוצאתו של העותר לחופשה אך מאחר וחלף זמן ממושך מיום הגשת הבקשה על המשיב לערוך חוות דעת עדכנית בעניינו של העותר. לצורך הכנת חוות הדעת נפגש העותר מספר פעמים עם העו"ס ונאמר לו כי עליו להשתלב בהליך גמילה מסמים כתנאי מקדים לשילובו בסבב חופשות. ב- 21.10.10 פנתה ב"כ העותר אל קצין האסירים ותהתה מדוע יש לשלב את העותר בהליך גמילה מסמים וב- 15.12.10 התקבלה תשובת קצין האסירים כי "נושא טיפול הוצאת מרשך לחופשה נמצא בשלבים האחרונים ובימים הקרובים יתקבל תאריך להוצאתו לחופשה". לטענתה, ביום 20.12.10 פנתה אל קצין האסירים וציינה בפניו כי תלויה ועומדת עתירה לשילוב העותר בסבב חופשות שתתיתר במידה ויינתן תאריך לחופשה. חרף זאת, לא נתקבלה תשובת קצין האסירים וכעולה מתשובת המשיב שהוגשה לביהמ"ש - המשיב מתנגד לעתירה.

לטענת ב"כ העותר, עיכוב יציאתו של העותר לחופשות הוא ממניעים פסולים החורגים ממתחם הסבירות ומושתתים על חומרתה של העבירה והעובדה שהעותר איננו מודה ולא עבר הליך טיפולי. לטענתה, מעולם לא נטען בפני העותר כי עליו לעבור תהליך טיפולי זה או אחר ועמדת המשיב שנמסרה לו עוד בחודש ספטמבר היא בגדר הבטחה שילטונית שיצרה אצל העותר ציפייה שישובץ בסבב חופשות ועל הרשות לקיימה. נטען כי דרישת המשיב לשלב כיום את העותר בהליך גמילה מסמים הינו בלתי סביר ונגוע בשיקולים זרים לא רלוונטיים.

המשיב מתנגד לשילובו של העותר בסבב חופשות. כעולה מכתב התשובה, העותר הינו אסיר בעל שיוך כנופיתי, הוגדר כסג"ב עד 21.2.2010 והחלטת המחוז שלא לאפשר יציאתו לחופשות מבוססת על כך שהעותר טרם השתתף בהליך שיקומי במסגרת חליפת התקון. נטען, כי בתחילה סברו גורמי הטיפול כי חרף אי שילובו של העותר בטיפול ניתן להוציאו לחופשה אך מקבלי ההחלטות במחוז לא קיבלו עמדה זו ומשלא לקח חלק בהליך שיקומי ויתרת מאסר ארוכה, הוחלט כי העותר לא ישולב בסבב חופשות (החלטה מיום 19.12.10). נטען כי התוכנית אמורה להיפתח בחודשים הקרובים. ב"כ המשיב הוסיפה כי התשובה שניתנה על ידי קצין האסירים "מקורה בטעות".

בדיון בפני חזרה ב"כ העותר על נימוקיה והעלתה טענה נוספת (שלא נטענה במסגרת העתירה המקורית) לפיה העותר מופלה לרעה משותפו לתיק, אדם יצחק בוטבוטל, שנידון ל-12 שנות מאסר והוא יוצא באופן סדיר לחופשות, מבלי שעבר הליך טיפולי כפי שנדרש מהעותר. ב"כ המשיב לא יכולה היתה להגיב לטענה הנ"ל ולפיכך דחיתי את מתן ההחלטה ואפשרתי למשיב לבדוק ולהתייחס בכתב לטענה הנ"ל.

מתגובת המשיב עולה כי שותפו של העותר אכן יוצא לחופשות, מבלי שעבר הליך טיפולי עם זאת נטען כי לא ניתן לומר שהעותר מופלה לרעה משותפו וזאת בשל הנסיבות השונות של השניים המצדיקות את האבחנה בניהם. המשיב מדגיש בתגובה כי הקריטריונים ושיקול הדעת ביחס לשילובו של אסיר בחופשה ושילובו בטיפול הינם רחבים ומעמיקים יותר מעבר לבחינת העבירה ומספר שנות המאסר אותן מרצה האסיר ושיקול הדעת המופעל שונה מאסיר לאסיר תוך בחינת הנסיבות האישיות ושונה מצבו של השותף בוטבול ממצבו של העותר, בשים לב לרקע של כל אחד מהם והמעורבות השונה של כל אחד מהם בפלילים, התובנה של האסיר ועוד נתונים הנשקלים בנסיבות שכאלה.

נטען כי בניגוד לבוטבול, אין זאת הסתבכותו היחידה של העותר בפלילים ומעשיו מצביעים על מי שסיגל לעצמו אורח חיים עברייני המאופיין בכוחניות ומכאן החשיבות לקבלת טיפול להפחתת מסוכנותו האלימה לציבור והצורך בשינוי דפוסי החשיבה. לטענת הגורמים המוסמכים, ללא טיפול לא יחול שינוי במסוכנותו של העותר.

לפיכך, סבור המשיב כי יש צורך לשלב את העותר בתהליך טיפולי ובעוד 6 חודשים תבחן מחדש שאלת יציאתו לחופשה של העותר.

ב"כ העותר איננה מסכימה לעמדה שהציג המשיב וסבורה כי המשיב הציג נתונים חלקיים ביחס לבוטבול ומשכך ולו מן הנימוק של אפליה יש להיעתר לעתירה.

לאחר ששמעתי טיעונים לעתירה ונתתי דעתי גם לתגובת המשיב ביחס לטענת האפליה, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת המשיב.

כלל הוא כי טענת אפליה יש לבחון על רקע נתונים שווים וכאשר מדובר בנתונים שונים כמו אלה שהונחו בפני, לא ניתן לומר כי העותר מופלה לרעה משותפו.

די לי בכך שהעותר מעורב בפלילים מאז היותו נער ואפילו אם בסופו של דבר לא נידון בכל התיקים למאסרים בפועל. מהנתונים שהוצג בפני ב"כ המשיב, שוכנעתי כי יש ממש בטענה שיש לרתום את העותר להליך טיפולי.

אין משמעות הדבר שיש להמתין עם החופשות עד תום ההליך. יש לבחון באמצעות הגורמים המטפלים המוטיבציה של העותר והתובנה שלו ולשקול הוצאתו לחופשות בבוא העת.

בית המשפט מצפה ששילובו של העותר בהליך טיפולי יעשה לאלתר על מנת שניתן יהיה להציג נתונים נוספים בעת הדיון בעניינו בעוד 6 חודשים.

באשר לטענה כי העותר אינו זקוק לטיפול גמילה, גורמי הטיפול בכלא הם הגורמים המקצועיים האמונים על הכנת תוכניות טיפול בכלא ומשכך לא יתערב ביהמ"ש בשיקוליהם אלא אם מצא שההחלטה לוקה בחוסר סבירות. העותר כמו כל אסיר אחר, אינו יכול להחליט מהי תוכנית הטיפול המתאימה לו ולצפות שגורמי הטיפול ינהגו על פי רצונו.

סוף דבר, העתירה נדחית.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א שבט תשע"א, 16 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.