1. המבקשת, גב' שרה אוחיון, ביקשה להצהיר על בעלותה הבלעדית במיטלטלי משק ביתה, שפורטו בנספח ב' לתובענה.
התובענה הוגשה כנגד שני משיבים, שהם נושים של בעלה של המבקשת (להלן:
החייב), שהוא המשיב מס' 3 בתובענה.
המשיבה 1 הסכימה לבקשה שבתובענה, ואילו המשיבה 2 (להלן:
המשיבה) התנגדה לה והציעה כי המבקשת תפדה את חלקו של החייב במיטלטלין.
2. בתובענה נאמר כי לאחר שדירתם של בני הזוג נמכרה, לתשלום חובותיו של החייב, ולאחר שהחייב לא עמד בהבטחתו לשלם למבקשת עבור חלקה בדירה שנמכרה, נחתם בין בני הזוג, ביום 5.4.05, הסכם שלום בית ולחלופין הסכם גירושין, שקיבל תוקף של פסק דין בביהמ"ש לענייני משפחה (להלן:
הסכם שלום הבית). בסעיף 7 להסכם שלום הבית נקבע כי תכולת הבית תישאר בבעלותה ובחזקתה של המבקשת, לשימושה ולשימוש הילדים.
ב"כ המבקשת טוען כי משקיבל הסכם שלום הבית תוקף של פסק דין, הפכה המבקשת לבעלים הבלעדי של המיטלטלין.
3. עוד נסמכת המבקשת בתובענתה דנן על כך שבתובענה קודמת דומה שהגישה: ה.פ. 260/05 (להלן:
ההליך הקודם) הושג הסדר בינה לבין שלושה מנושיו של החייב, שהיו משיבים בהליך הקודם. על פי הסדר זה פדתה המבקשת את חלקו של החייב במיטלטלין (מחצית), בסכום של
9,080 ש"ח. לאחר שסכום זה שולם לנושים, שעמם הושג ההסדר, ניתן בהליך הקודם, על ידי, ביום 15.11.06, פסק דין הצהרתי כי המבקשת היא הבעלים של אותם מיטלטלין.
בדיון ביום 8.1.08 הצהיר ב"כ המבקשת (בעמ' 1 לפר'), כי המיטלטלין מושא התובענה דנן זהים באופן מלא לאלה שהיו מושא ההליך הקודם, והמשיבה לא חלקה על כך. המיטלטלין, מושא שני ההליכים, ייקראו להלן:
המיטלטלין.
ב"כ המבקשת טוען כי גם על פי פסק הדין בהליך הקודם, המבקשת היא הבעלים היחיד של המיטלטלין, וכי פסיקה זו עומדת גם כלפי נושיו של החייב, שלא היו צד להליך הקודם.
מנגד טוען ב"כ המשיבה כי שני פסקי הדין - הן זה שנתן תוקף להסכם שלום הבית והן
פסק הדין בהליך הקודם - אינם מחייבים את המשיבה, שלא היתה צד להליך בביהמ"ש לענייני משפחה ואף לא להליך הקודם.
4. בהחלטת ביניים שנתתי ביום 18.11.07 הפניתי את תשומת ליבו של ב"כ המשיבה לשני פסקי דין שנתתי, ב-ה.פ. 138/04
קצירי נ.
חיון ואח' (להלן: עניין
קצירי) וב- ה.פ. 300/04
ראזי נ.
ראזי ואח' (להלן: עניין
ראזי). בפסקי דין אלה פסקתי כי כאשר אשת החייב פדתה את חלקו במיטלטלין המשותפים - על פי הסדר שהושג בתובענה לפסק דין הצהרתי לגבי מיטלטלי משק הבית - ושילמה לנושים את סכום הפידיון, נעשה בכך פירוק השיתוף בין בני הזוג, באותם מיטלטלין שלגביהם בוצע התשלום, ועל ידי כך רכשה האשה את חלקו של החייב במיטלטלין והפכה לבעלת המיטלטלין כלפי כולי עלמא.
בסעיף 5 של סיכומיו בכתב כותב ב"כ המשיבה, כאילו פסיקתי זו מתייחסת לא רק לפידיון של חלקו של החייב במיטלטלין, אלא גם לפסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה, שנתן תוקף של פסק דין להסכם שלום הבית שבין בני הזוג, וב"כ המשיבה מתייחס לשניים בנשימה אחת.
בכך נפלה שגגה אצל ב"כ המשיבה. פסיקתי בעניין
קצירי ובעניין
ראזי, שאליה אשוב להלן, מתייחסת אך ורק למצב דברים שבו שילמה האשה כסף, שבאמצעותו פדתה את חלקו של החייב ברכוש המשותף, וסכום הפידיון שולם לנושי החייב ("האשה" - אשת
חייב - היא כמובן "מקרה פרטי" של פירוק שיתוף במיטלטלין. פירוק שיתוף יכול שיהיה גם בין שותפים במיטלטלין שאינם בני זוג).
בפסיקתי האמורה לא התייחסתי להשלכות, כלפי צדדים שלישיים, של הסכם ממון (או הסכם דומה) בין בני זוג לבין עצמם, שקיבל תוקף של פסק דין. בסוגייה זו דנתי בפסק דין אחר: ה.פ. 320/03
שרה איילון נ.
אלי איילון ואח'.
איני סבורה כי דין אחד לשני המקרים, וב"כ המשיבה טעה אם כך הבין את פסיקתי.
5. אשר להסכם שלום הבית שקיבל תוקף של פסק דין: כאשר בני זוג עורכים בינם לבין עצמם הסכם ממון או הסכם דומה (דוגמת הסכם שלום הבית בענייננו), ולאחר מכן ניתן לו תוקף של פסק דין על ידי ביהמ"ש - מקובל עלי כי זכות קניינית, שהוענקה בהסכם כזה למי מבני הזוג, לא בהכרח תהא תקפה כלפי צדדים שלישיים.