אדם שנפגע מרכב אחר כשהיה מחוץ לרכבו עקב תאונה יפוצה ע"י מבטחת הרכב החונה

שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' ס' הנשיא השופט כ' מוסק), מיום 10/2/08 בת.א. 9154/04.

1.       ביום 10/2/04 נסע המשיב הפורמאלי (טרייסטמן יוסף - להלן: "הנפגע") במכונית מסוג פיאט, בה נהג, אותה שעה, המשיב מס' 1, אורן שרון (להלן: שרון). שרון איבד את השליטה ברכב, ומכונית הפיאט פגעה בגדר ההפרדה שמשמאל לנתיב הנסיעה, ונעצרה כשחלקה על הכביש וחלקה על שוליו. נוסעי הרכב, שרון והנפגע, יצאו על מנת לבדוק את נזקיה. השניים היו באותה עת חיילי צה"ל והנפגע היה מפקדו של שרון באותה נסיעה. כאמור בפסק דינו של בית המשפט קמא, לאחר שהוצב משולש אזהרה, השתמש הנפגע בטלפון הסלולארי שברשותו על מנת להזמין גרר, מאחר שלא ניתן היה להמשיך בנסיעה ברכב. בעוד הנפגע "משוחח בטלפון, ופוסע הלוך וחזור על שולי הכביש, פגע בו רכב אחר שהיה בנסיעה, גרם לו לנזקי גוף ותוך כדי כך התנגש ברכב החונה" (סעיף 2 לפסק הדין של בית משפט קמא). לפי עדות הנפגע, אשר איננה במחלוקת, אירעה התאונה כעשר דקות לאחר יציאת הנפגע מן הרכב ובהיותו במרחק שאינו עולה על 2 מטר מן הרכב.

הנפגע הגיש תביעתו נגד שרון ונגד מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: מנורה), אשר ביטחה את השימוש במכונית הפיאט, וכן נגד נהגת הרכב האחר, רכב מסוג איסוזו, ומבטחת השימוש ברכב זה, אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: אליהו). השאלה בה דן בית משפט קמא הייתה על מי חלה חובת הפיצוי במקרה זה: האם על מבטחת הרכב החונה (מכונית הפיאט) או על מבטחת הרכב הפוגע (מכונית האיסוזו). לצורך כך דן בית המשפט בשאלה האם ניתן לראות בנפגע כמשתמש ברכב החונה.

          מסקנת בית המשפט קמא הייתה כי שהייתו של הנפגע מחוץ לרכב הייתה קשורה קשר הדוק לתיקון התקלה, היינו גרירת הרכב שנפגע, ועל כן הנו בגדר משתמש ברכב. יחד עם זאת, המשיך בית המשפט קמא וקבע כי מדובר בתאונת דרכים בה נפגע אדם מחוץ לכלי רכב כאשר מעורבים בה שני כלי רכב ועל כן חלה הוראת סעיף 3 (ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. בהתאם לכך הורה כי שתי המבטחות חבות, ביחד ולחוד, כלפי הנפגע, בגין מלוא הנזק, ואילו ביחסים ביניהן עליהן לשאת בנטל בחלקים שווים. בנוגע לגובה הנזק, הגיעו הצדדים להסכמה עוד בטרם פסק בית המשפט בשאלת החבות.

2.       בפתח הדיון בערעור הסכימו ב"כ הצדדים כי ככל שייקבע כי הנפגע נפגע עקב השימוש ברכבו, חלה החבות בפיצויים על מבטחת רכבו, במלואה. בנוסף, הודיעו המערערים בע"א 2166/08 לבית המשפט, לאחר הדיון בערעור, כי הם חוזרים בהם מערעורם בכל הקשור להסכם שבין חברות הביטוח, והערעור בעניין זה יידחה. השאלה היחידה העומדת לדיון היא, אפוא, האם יש לראות בנפגע "משתמש" ברכבו, רכב הפיאט. 

3.       המערערות בע"א 2167/08 טענו כי הימצאו של הנפגע בזירת התאונה קשור קשר הדוק לשימוש שעשה ברכב הפיאט, ועל-כן הנו בגדר "משתמש ברכבו" ומכאן שחלה הוראת סעיף 3(א) לחוק הפיצויים. מנגד, ובתמצית, עיקר טיעון המערערים בע"א 2166/08 הוא כי הימצאות הנפגע בשולי הכביש, במשך מספר דקות לאחר שרכבו יצא מכלל שימוש ועד לפגיעה בידי הרכב הפוגע, מנותקת, עובדתית ומשפטית, מהשימוש אותו עשה ברכב הפיאט, דהיינו מנסיעתו באותו הרכב, ועל כן בעת שנפגע מרכב איסוזו, הוא לא עשה כל שימוש ברכב הפיאט. אין, כך נטען, לראות בשיחת הטלפון חלק מפעולת "תיקון" או "טיפול" ברכב.

שימוש ברכב

4.       תאונת דרכים הנה בגדר אירוע בו נפגע אדם עקב השימוש ברכב מנועי, היינו, נדרש קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין השימוש ברכב לבין התאונה, שאם לא כן, משמש הרכב כ"זירת האירוע" ותו לא. "בנסיבות אלה מתרחש הנזק בעת השימוש ברכב, אך גורם אחר, חיצוני לעצם השימוש, נחשב מן הבחינה המשפטית כסיבה לאותו נזק" (ע"א 71/85 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' בוחבוט ואח', פ"ד מא(4) 327).

'שימוש ברכב מנועי' כולל, כאמור בהגדרה שבסעיף 1 לחוק הפיצויים, גם: "טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר  שלא במסגרת עבודתו..." טיפול ברכב או תיקון ברכב משמעותו תיקון או טיפול בו או באחד מאביזריו על מנת שפעולת הרכב כרכב תהיה פעולה תקינה. כן נקבע, כי "תיקון ברכב, בין תוך כדי נסיעת הרכב ובין בעמידתו, בין בצידי הדרך ובין שלא בצידי הדרך, בין תוך התנעת המנוע ובין בדימומו, הינו שימוש בו. זהו שימוש לוואי חיוני לרכב" (ע"א 358/83 שולמן ואח' נ' ציון חברה לביטול בע"מ, פ"ד מב(2) 844). המבחן שנתקבל בפסיקה כמבחן סיבתי-משפטי הוא "מבחן הסיכון", על פיו: "שימוש בכלי רכב הוא גורם ממשי לנזק הגוף, אם הנזק הוא בתחום הסיכון, שהשימוש (העיקרי והמשני) ברכב יוצר ואשר בגינו ביקש המחוקק ליתן פיצוי" (עניין שולמן, לעיל, בעמ' 867; י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית, תשס"ה), בעמ' 139). עצירת הרכב על אם הדרך לצורך ביצוע תיקון או טיפול או לצורך איתור תקלה, טומנת בחובה סכנת פגיעה מרכב אחר החולף בכביש. כל עוד הימצאותו של הנהג (או הנוסע) מחוץ לרכבו קשורה בטבורה לשימוש בו, תיחשב הפגיעה בנוהג על ידי רכב אחר, כתאונה שנגרמה עקב השימוש ברכבו של הנפגע. כיוון שכך, לא קמה לו עילה במסגרת חוק הפיצויים כלפי המשתמש ברכב האחר כי אם כלפי מבטחו האישי. הלכה זו גובשה בע"א 554/89 מדינת ישראל נ' עיסא אלראהב ואח', פ"ד מה(2) 338, שם נדון מקרה בו נפגע נהג שעצר את רכבו בשולי הכביש ממשאית חולפת, עת היה מחוץ לרכבו ופתח את מכסה המנוע. בית המשפט קבע כי עצירת הרכב על מנת לבדוק תקלה שאירעה בו היא "שימוש ברכב", הטומן בחובו סכנת פגיעה מרכב אחר החולף בדרך (ר' גם: א' ריבלין תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית), עמ' 181). די שהייתה זיקה שלא נותקה בין היות הנפגע מחוץ לרכב לבין מעורבות בטיפול תיקון הרכב.

בע"א 3956/97 חברת הביטוח הלאומית בע"מ נ' סולימאן מוחמד, פ"ד נו(6) 821, נדון מקרה בו נהג עצר את רכבו בשולי הדרך על מנת לתקנו, הלך לקנות סיגריות, שב למקום בו החנה את הרכב ובו ניסו אותה שעה שניים אחרים לתקן את הרכב, ובעודו עומד מחוץ לרכב, נפגע מרכב חולף. בית המשפט קבע כי התאונה ארעה לנפגע בעת שעשה שימוש ברכב, ופירט כי קניית הסיגריות שנעשתה קודם לתאונה לא ניתקה את זיקתו של הנפגע לרכבו, גם כאשר התיקון נעשה ע"י אחרים. בית המשפט הוסיף כי "אמנם, במקרה שלפניי הימצאותו של הנפגע מחוץ לרכב הייתה עקב הקלקול שחל ברכבו. הנפגע עמד סמוך לרכבו והיה נכון בכל רגע לסייע בתיקון הרכב או בבדיקת תקינותו של הרכב. בנסיבות אלה הפגיעה בנפגע על ידי רכב חולף באה עקב השימוש ברכבו שלו".

לעומת זאת, בע"א 1675/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 31.10.07), נפגעה נוסעת ברכב שעצר בשולי הכביש על מנת להושיט עזרה לרכב אחר בהחלפת גלגל. הנוסעת עמדה כשעה בצד הדרך בקרבת הרכב האחר, שוחחה עם קרובת משפחה, ולא השתתפה בהגשת העזרה. רכב שלישי שחלף בכביש פגע בה. בית המשפט קבע כי הימצאותה של הנפגעת מחוץ לרכב שבו נסעה לא הייתה קשורה לשימוש בו, וכי יש לראות בה נפגעת מחוץ לרכב. בית המשפט קבע כי הימצאותה של הנוסעת מחוץ לרכב בו נסעה לא הייתה קשורה לשימוש בו, הן מאחר שלא נעשה בו כל תיקון דרך, והן מאחר שלא נתקיימה זיקה של זמן ומקום לשימוש ברכב.

5.       יישום האמור לעיל על ענייננו מוליך למסקנה כי צדק בית משפט קמא במסקנתו כי הנפגע נפגע עקב הסיכון שנוצר כתוצאה מהשימוש ברכבו. הימצאותו של הנפגע מחוץ לרכבו דקות ספורות לאחר התרחשות התאונה הראשונה ויציאת הרכב מכלל שימוש, הייתה קשורה קשר הדוק לשימוש ברכבו ולצורך לבדקו ולחלצו מן המקום. הפגיעה בנפגע ע"י רכב האיסוזו נגרמה בשל הסיכון שיצר השימוש ברכב שלו.

אשר על כן, ועל יסוד הסכמות הצדדים כפי שפורטו לעיל, הננו מורים כדלהלן:

ע"א 2166/08- נדחה.

ע"א 2167/08 מתקבל באופן שהחיוב על פי פסק הדין יחול במלואו על המשיבים (שרון ומנורה). המשיבים ישאו בהוצאות המערערות, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

מזכירות בית המשפט תעביר העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ז בחשון, תשס"ט (25 בנובמבר 2008), בהעדר הצדדים.