ע"א
בית המשפט העליון כבית משפט לערעורים אזרחיים
|
7842-16
27/09/2017
|
בפני השופטים :
1. י' דנציגר
2. מ' מזוז
3. ע' ברון
|
| - נגד - |
המערערת:
אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה
עו"ד אלי בן ארי
עו"ד תמי גנות
|
המשיבים:
1. צדוק לוי פירסק ואח'
2. נדב סולווי
3. יניב גולן
4. דוד לר
5. ד"ר אסף רוזנטל
6. בנימין מאיר
7. מנדל ברקו
8. יורם הופמן
9. יגאל ויינר
10. פרופ' אלון טל
11. ליסט סלע
12. דני סלע
13. לימור אמגר
14. אורן אברהם ואח'
15. אליאור אלון
16. רונן מור
17. אודליה פלדמן בראון
18. טליה דולב
19. חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ
20. יוסף פלד
21. צבי זמיר
22. אייל כהן
23. דוד שרן
24. אורי לוברני
25. מתי גרוסינגר
26. משה מור
27. עמוס לוריא
28. איתן פדן
29. צחי חבושה
30. שחר שהרבני
31. מדינת ישראל ו- משרד האוצר
32. בינמין נתניהו
33. מיכל עבאדי- בוינג'ו
עו"ד אסף פינק
עו"ד חגי קלעי
עו"ד אוהד רוזן
עו"ד חיה ארז
עו"ד עינת בן משה
עו"ד אהרון מיכאלי
עו"ד מיכל סלע
עו"ד יום טוב כלפון
עו"ד יעל מימון
|
| פסק דין |
השופט י' דנציגר:
מהם המבחנים שבהם נדרש לעמוד צד המבקש להצטרף להליך של תובענה ייצוגית במעמד של "ידיד בית משפט"? – זוהי השאלה הניצבת להכרעתנו בערעור זה.
רקע
- ביום 3.12.2014 התרחש אירוע דליפת נפט גולמי מקו צינור הנפט המופעל על ידי חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ (להלן: קצא"א), בסמוך ליישוב באר אורה שבערבה. במהלך האירוע זרמו כחמישה מיליון ליטרים של נפט גולמי במורד נחל "רחם" ונחל "עברונה" והרס כבד נגרם לשמורת הטבע "עברונה", על החי והצומח שבה. אין חולק כי אירוע זה גרם לאסון אקולוגי וסביבתי רחב מימדים.
- בעקבות אירוע הדליפה הוגשו לבתי משפט מחוזיים שונים ארבע בקשות לאישור תובענות כייצוגיות. ביום 29.4.2015 הורה בית משפט זה (הנשיאה מ' נאור) על איחוד הדיון בהם, לפי סעיף 7(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק או חוק תובענות ייצוגיות), לפני בית המשפט המחוזי באר-שבע. בהמשך לכך, הורה בית המשפט המחוזי באר-שבע, בהחלטתו מיום 6.12.2015, על מחיקת שתיים מבקשות האישור, ועל המשך בירורן של שתיים: הראשונה – ת"צ 49313-12-14 – הוגשה על ידי המשיבים 13-1 כתובעים מייצגים, וקבוצת הנפגעים בה כוללת את תושבי הישובים הסמוכים לאירוע הדליפה; תושבי העיר אילת; אזרחים אשר היו מצויים באזורים אלו בעת האירוע; ואזרחים שטיילו במקום. והשנייה – ת"צ 42918-12-14 – הוגשה על ידי המשיבים 18-14 כתובעים מייצגים, וקבוצת הנפגעים בה כוללת את תושבי היישוב באר אורה בלבד. בית המשפט נימק את החלטתו זו בכך שקיים צורך לייחד בקשת אישור תובענה כייצוגית לעניינם של תושבי באר אורה בלבד, נוכח קירבתם למקום הדליפה, וההנחה כי שיעור הנזק שנגרם להם הוא הגבוה ביותר. יצוין כי המשיבים בבקשות האישור הם קצא"א ונושאי המשרה בה (להלן: קצא"א); משרד האוצר; ראש הממשלה; והחשבת הכללית במשרד האוצר (להלן יכונו יחדיו: המדינה).
- ביום 3.5.2016 הגישה עמותת אדם טבע ודין (להלן: המערערת) לבית המשפט המחוזי בקשה להצטרף להליך כ"ידידת בית משפט", בטענה כי צירופה יסייע לבית המשפט להכריע בתיק באופן הוגן ויעיל. המערערת הסבירה, כי צירופה יסייע באומדן הנזק שנגרם כתוצאה מהדליפה, וזאת באמצעות הגשת חוות דעת מומחה מטעמה, אשר תציג את היקף הנזק שנגרם באמצעות יישום מודל אמריקאי ייחודי המכונה BOSCEM (Basic Oil Spill Cost Estimation Model). מודל זה פוּתח, לטענת המערערת, על מנת להעריך את הנזק שנגרם בהיבטים האקולוגיים והחברתיים, ובאמצעותו ניתן לכמת את הנזק שנגרם לכלל הציבור (להלן: חוות הדעת).
- בהחלטתו מיום 9.8.2016 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ר' ברקאי) את בקשתה של המערערת. בית המשפט קבע כי תרומתה להליך תסתכם בעיקר בצירוף חוות הדעת, אלא שלא ברור מהו הערך המוסף הגלום בחוות דעת זו, ובמה היא עדיפה על פני חוות דעת המומחים שהוגשו מטעם הצדדים. בית המשפט הדגיש כי המערערת לא חפצה להציג עמדה עקרונית לפניו, אלא רק להגיש חוות דעת באשר להיקף הנזק בנסיבות הקונקרטיות של ההליך דנא, ועל כן המקרה אינו נופל לגדר המקרים המצדיקים הענקת מעמד של "ידיד בית משפט". בית המשפט הטעים כי התובעים המייצגים בתיק משקפים קשת רחבה של נפגעים, ולכן אין חשש ממשי כי הדיון בשאלת הנזק לא יהיה דיון מלא ומעמיק. לבסוף, נקבע כי צירופה של המערערת להליך והגשת חוות דעת מטעמה עלולים להוביל ל"אנדרלמוסיה דיונית", שכן הדבר יחייב מתן אפשרות לכל הצדדים להגיש חוות דעת נגדיות, וכן יצריך קיומן של חקירות.
מכאן הערעור שלפנינו.
תמצית טענות הצדדים
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת