אדם הלומד תוך כדי ריצוי עבודות שירות אינו זכאי לגמלת הבטחת הכנסה

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (הנשיאה כתוארה דאז, רונית רוזנפלד; בל 12256/05) בו נדחתה תביעתו של המערער לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מהטעם כי לימודיו במוסד להשכלה גבוהה שוללים זכאותו לגמלה.

            להלן עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי :

2.         על עובדות המקרה אין מחלוקת. המערער ריצה עונש של עבודות שירות מיום 13.7.05 עד ליום 5.12.05 לאחר שהורשע במשפט פלילי בעבירה של תקיפה. המערער החל לרצות את עונשו בבית האבות קרית מנחם מדי יום בין השעות 8:00 ל-14:00 ולאחר כחודשיים הועבר ל"כפר אלוין", שם שהה מדי יום בין השעות 8:00 ל-16:00.

            המערער היה רשום ללימודי ניהול ושיווק ב"מכון לב" מחודש אוקטובר 2003 עד ל-2007. במהלך תקופת ריצוי עבודות השירות, למד המערער מדי יום ב"מכון לב" בין השעות 18:00 ל-22:00.

            המערער הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לגמלת הבטחת הכנסה עבור התקופה בה ריצה עבודות שירות. תביעתו נדחתה בהודעת פקיד התביעות מיום 4.8.05 מהנימוק כי לימודיו ב"מכון לב" שוללים את זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה לפי סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 (להלן גם החוק), ותקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב-1982 (להלן גם התקנות).

3.        המערער טען כי לא היה באפשרותו לעבוד בתקופה זו מאחר שלא היו לו שעות פנויות לכך, ועל כן טען כי אין הוא עונה להגדרת "תלמיד" על פי החוק ותכליתו. המערער הסתמך בעיקר על פסק דינו של בית הדין האזורי בתיק בל 2381/01 זייאד זיאד נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 9.5.02, להלן גם פס"ד זיאד).

בפס"ד זיאד היה מדובר באסיר משוחרר בתנאים מגבילים אשר בגינם לא היה יכול למצוא עבודה אך למד באוניברסיטה הפתוחה. בית הדין האזורי במקרה זה קבע כי בכוונת החוק לשלול את גמלת הבטחת ההכנסה ממי שלומד במקום לעבוד לפרנסתו, ובנסיבות העניין מדובר באסיר משוחרר אשר אינו ניתן להשמה, ועל כן, בין היתר, תביעתו לגמלה התקבלה.

המוסד לביטוח לאומי טען מנגד כי הוראות חוק אלה הינן קטגוריות ועצם העובדה שהמערער ביצע עבודות שירות אין בה כדי להעניק לו זכאות לגמלה. לטענת המוסד לביטוח לאומי, עצם הלימודים הסדירים במוסד מוכר שולל את הזכאות לגמלה, וביצוע עבודות השירות לא מנע מהמערער בהכרח לעבוד בעבודה נוספת.

4.        בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער, משקבע כי נסיבות המקרה בפס"ד זיאד אינן דומות למקרה בפנינו, ולא ניתן ללמוד מהן הלכה בענייננו. בית הדין האזורי עמד על כך ששעת סיום עבודות השירות לא מנעו מהמערער אפשרות של עבודה, וגם על פי תכליתה של החקיקה יש לראות את המערער כ"תלמיד" כמשמעו בחוק ובתקנות. מכאן הערעור שבפנינו.

            עיקר טענות הצדדים בערעור :

5.         המערער חוזר בפנינו על טענותיו שהושמעו בפני בית הדין האזורי, ומדגיש כי מדובר בנסיבות זהות לפס"ד זיאד, ויש ליישמן גם במקרה שבפנינו.

המשיב, מנגד, טען כי בדין דחה בית הדין האזורי את התביעה. לטענתו, תכליתה של גמלת הבטחת ההכנסה היא מתן תנאי קיום מינימליים למערער, והמערער הוא שבחר להיות סטודנט משיקוליו הוא במקום לעבוד ועל כן אין הוא זכאי לגמלה.           

דיון והכרעה :

6.         לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, ודינו של פסק הדין של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991, ולכך נוסיף את הדברים שלהלן.

7.         תחילה, נציין את הסעיפים הרלוונטיים שבחוק ובתקנות הרלוונטיות.

            סעיף 2(א)(8) לחוק קובע כי מי שהינו " עובד שירות בעבודה ציבורית לפי סימן ב'1 לפרק ו' של חוק העונשין, תשל"ז-1977" זכאי לגמלת הבטחת הכנסה.

סעיף 3 לחוק (בנוסחו בתקופה הרלוונטית לתובענה), אשר קובע סייגים לזכאות לגמלת הבטחת הכנסה, מונה בין אלה שלא יהיו זכאים לגמלה על פי החוק: " תלמיד הלומד במוסד שקבע השר בתקנות ובתנאים שקבע, למעט תלמיד הזכאי לגימלה המנוי בפסקה 4 של סעיף 2(א) (הכוונה לתושב ישראל שהגיע לגיל פרישה - ו.ו.ל)".

            על פי תקנה 6(א)(1) לתקנות, " כל מוסד להשכלה גבוהה שהוכר לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח- 1958, וכן מוסד הטעון היתר לפי סעיף 21א לאותו חוק" ייחשב ל"מוסד" לפי סעיף 3(4) לחוק. בענייננו, אין חולק כי מכון לב נחשב ל"מוסד" לפי החוק.