החלטה
בפני התנגדות לביצוע שטר.
העובדות וטענות הצדדים:
תיק ההוצאה לפועל שמספרו 0103738099 נפתח על ידי המשיב כנגד המבקשת לביצוע המחאה ע"ס 136,500 ₪, ז"פ 30.9.08, אשר חוללה מחמת היעדר כיסוי מספיק (להלן – ההמחאה).
בכתב ההתנגדות שהגישה המבקשת הועלו טענות רבות. בין יתר האמור בהתנגדות טענה המבקשת, כי בין מר גבריאל יוסיפוב, מנהלה של המבקשת (להלן – יוסיפוב) לבין המשיב התקיימו יחסי שותפות בעסקי היהלומים, כאשר המשיב השקיע כספים אצל יוסיפוב, הלה רכש יהלומים בכספים אלו ובכספו ורווחי המכירות אמורים היו להתחלק בין יוסיפוב לבין המשיב. בשנת 2007 סיימו הצדדים את יחסי השותפות כאשר נותרו ברשות יוסיפוב יהלומים שטרם נמכרו. המשיב לא היה מעוניין לקבל מחצית מהיהלומים וביקש מיוסיפוב למכור גם עבורו את היהלומים. הואיל והיהלומים נותרו אצל יוסיפוב, הוסכם – כך בהתאם לנטען – כי יימסרו למשיב המחאות לביטחון. בחודש ינואר 2007 מונה מר חביב סיאצ'י להיות נאמן על ההמחאות כאמור, כאשר בסופו של יום ההמחאה נמסרה על ידו למשיב, כל זאת שלא כדין. נטען, כי לנוכח יחסי אמון בין הצדדים והפעלת לחץ בלתי הוגן מצד המשיב, נאותה המבקשת להציג את העסקה באופן שונה.
עוד ובנוסף נטען (ר' סעיף 18.3.5 לתצהיר התומך בהתנגדות), כי מר יוסיפוב דאג לשמו הטוב ולשמה של המבקשת, על כן שילם בעקבות פתיחת תיק ההוצאה לפועל, על חשבון החוב, סך של 136,500 ₪ (ר' נספח 13 לתצהיר התומך בהתנגדות).
המשיב הגיש המחאה נוספת לביצוע, כנגד יוסיפוב, אשר מצידו הגיש התנגדות לביצועה של ההמחאה האמורה. ביום 16.6.09 התקיים הדיון בהתנגדות בתיק הנוסף כאמור (הדיון התנהל בפני כב' השופט אהוד שוורץ), במהלכו הוגשו מוצגים שונים. בדיון שהתקיים בפני לא התקיימה חקירה נגדית פרטנית ביחס לכל סעיף בתצהיר התומך בהתנגדות, אלא ב"כ המשיב הסתפק בהגשת פרוטוקול הדיון שהתקיים בתיק הנוסף, על מוצגיו; חקירה חוזרת לא נערכה והצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.
בסיכומיו חזר ב"כ המבקשת על הטענות שהועלו בהתנגדות (בקשת הביצוע אינה ערוכה כדבעי; אי המצאת מסמכים; כשלון תמורה או העדר תמורה; מסירת ההמחאה לא הושלמה; המשיב אינו אוחז כשורה; ההמחאה ניתנה לביטחון, כאשר אין עילה לביצועה; ההמחאה הוצאה תחת לחץ; הנאמן – חביב סיאצ'י – הפר את חובותיו כשהעביר את ההמחאה אל המשיב; למבקשת עומדת זכות קיזוז ע"ס כ – 200,000$); ב"כ המשיב טען, בין היתר, כי מערכת היחסים שהוצגה בהתנגדות שונה במהותה ממערכת היחסים האמיתית (נטען שהמשיב הלווה כספים ליוסיפוב), כאשר מהמוצגים שהוגשו בתיק הנוסף (ומאוחר יותר גם בתיק הנוכחי) עולה שהחוב לא נפרע.
דיון והכרעה:
התנגדות לביצוע שטר נדונה כבקשה למתן רשות להגן.
הלכה היא, כי במסגרת דיון בהתנגדות די אם יראה הנתבע שעומדת לו הגנה לכאורה, כאשר בדיון בהתנגדות אין בודקים כיצד יצליח הנתבע להוכיח את הגנתו, אין בוחנים את טיב ראיותיו ואין מקום לקבוע ממצאי מהימנות [א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, 2003), עמ' 309 – 311]. עם זאת, על בעל הדין להתכבד ולפרט את הטענות המבססות את הגנתו [ראו ע"א 385/59 החברה הא"י לתעשיות כותנה בע"מ ו – 2 אח' נ' שאול רחמני, פ"ד יד 49; ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 188; ע"א 527/07 מזל נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ [פורסם בנבו]].
התצהיר התומך בהתנגדות ארוך והוא כולל 71 סעיפים. עם זאת, בחינה של הטיעון העובדתי הנטען בתצהיר אל מול המוצגים שהוגשו בהליך הנוסף [ת/1 – ת/5] והתשובות שמסר יוסיפוב בחקירתו הנגדית בהליך הנוסף מעלה, כי רב הנסתר על הגלוי. בנסיבות כאמור, נמצא שהפירוט שניתן בתצהיר התומך בהתנגדות אינו מספק.
מהמוצגים שהוצגו עולה מערכת יחסים המתייחסת לעסקה או עסקאות בהיקפים ניכרים של מאות אלפי דולר. לא ניתן פירוט מספק באשר למהות העסקאות בין הצדדים (יוסיפוב והמשיב), מהם המועדים המלאים הרלבנטיים לעניין, מה פשר כל נתון כספי במוצגים שהוצגו, מהו טיב הקשר בין הצדדים כאמור לבין חביב סיאצ'י וכיוב'.
ב"כ המבקשת טוען בסיכומיו, כי לא ניתן להסיק מהראיות בתיק הנוסף מסקנה המתחייבת בתיק נשוא החלטתי, זאת מאחר ומדובר בצדדים שונים (בתיק הנוסף הנתבעים השטריים הינם יוסיפוב והגב' מרים יוסיפוב, בעוד שבהליך נשוא החלטתי הנתבעת השטרית הינה ג.י (יוסיפוב) יהלומים בע"מ); כמו כן, בתיק הנוסף הועלתה טענה בדבר היות השטר שהוגש לביצוע שטר גנוב. איני מקבל את הטענה. ראשית, בניגוד לקבוע בהחלטתי מיום 2.11.09, ב"כ המבקשת לא צירף לכתב הסיכומים מטעמו העתק מכתב ההתנגדות שהוגש בתיק הנוסף (הוגש בשנית עותק מכתב ההתנגדות נשוא התיק הנוכחי). משכתב ההתנגדות הנוסף אינו בפני, לא ניתן ללמוד על השוני הנטען בטיעון העובדתי. שנית, אין ממש בטענה לפיה זהות הצדדים שונה, שהרי על אף העובדה שההמחאה נמשכה על ידי המבקשת (ולא על ידי יוסיפוב), בהתאם לנטען בתצהיר התומך בהתנגדות, מערכת היחסים העסקית התנהלה בין יוסיפוב עצמו לבין המשיב, כאשר במסגרת מערכת היחסים ה"פרטית" נמסרה על ידי יוסיפוב ההמחאה (משוכה על ידי המבקשת). ר' לעניין זה עדותו של יוסיפוב בהליך הנוסף [מש/1; עמ' 2, ש' 15 – 16], שם נטען: "קודם כל מדובר בשתי דברים נפרדים. בנייר ת/1 מתייחס לסחורה משותפת שיש ביני לבין אלי שיש לו שיקים של החברה על זה וזה בכלל לא מדבר על מה שמדובר היום".
במסגרת ת/1 מודה יוסיפוב שקיים חוב כספי למשיב, כאשר הוא מוכן לשלמו בתשלומים חודשיים בשיעורים ניכרים. שיעורו המדוייק של החוב אינו מצוין, אולם מהאמור בפרוטוקול הדיון שנערך בהליך כאמור [שם] עולה, כי מוצג ת/1 מתייחס להמחאה. מהמוצגים ת/2 – ת/4 עולה, כי חובו של יוסיפוב למשיב (חוב שהיה בכוונת יוסיפוב להסדיר, בין היתר, באמצעות ההמחאה (המשוכה כאמור על ידי המבקשת) הינו גבוה מאוד. לא נטען, כי החוב כאמור נפרע במלואו (כאמור, חקירה חוזרת כלל לא נערכה).
עם זאת, כנגד הראיות כבדות המשקל שהוגשו, קיימת טענת הגנה נוספת, אשר לא זכתה להתייחסות פרטנית מצד המשיב. בתצהיר התומך בהתנגדות נטען, כי בעקבות פתיחת תיק ההוצאה לפועל שילם יוסיפוב למשיב סך של 136,500 ₪ (תשלום בשיעורה הנומינלי של ההמחאה; נספח 13 לתצהיר התומך בהתנגדות). היינו, נטען כי החוב בגינו נפתח תיק ההוצאה לפועל, נפרע. על טענה זו חזרה המבקשת בכתב הסיכומים מטעמה.
עם זאת, ביחס לטענת הפירעון האמורה לא מצאתי התייחסות כלשהי מצד המשיב, לא בחקירה שנערכה ולא בכתב הסיכומים.