פסק דין (חלקי)
1.בתביעה אשר הוגשה בתיק זה מבקש התובע להכיר בפגימה ממנה הוא סובל , לטענתו, בכתף, כפגיעה בעבודה הן על דרך המיקרו טראומה והן כתוצאה מאירוע תאונתי ספציפי אשר אירע בעבודתו ביום 21.6.07.
2.לאחר ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי מטעם ביה"ד לגבי האירוע הספציפי, אשר בהתייחס אליו אף הגיעו לנוסח עובדתי מוסכם על יסודו ימונו המומחה.
3.מנגד, הצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי התביעה ככל שהיא מתייחסת לפגיעה על דרך המיקרוטראומה משטען המל"ל, כי התובע לא הניח תשתית עובדתית לקיומה של מיקרוטראומה ולעניין זה ביקשו את הכרעת ביה"ד.
4.פס"ד חלקי זה מתייחס, אפוא, לתביעה ככל שהיא נוגעת לפגיעה על דרך המיקרו טראומה .
5.העידו בפנינו התובע והעדה מטעמו, גב' יערה הספל, מנהלת המעון.
לא נשמעו עדים מטעם המל"ל.
6.להלן העובדות הרלבנטיות כעולה מעדויות הצדדים וראיותיהם (בהתייחס לתביעה במישור המיקרוטראומה):
התובע הועסק במעון יום "חוסן", בו שוהים נכים ובעלי צרכים מיוחדים.
תקופת עבודתו במעון: החל מתאריך 1.7.03 ועד 31.10.07. התובע עבד 6 ימים בשבוע, כאשר בימים א – ה עבד 8 – 9 שעות ליום ובימי ו' עבד כ 5 שעות.
תפקידו של התובע הוגדר כ "מרים מטופלים" ואיש אחזקה.
גילאי המטופלים במעון: עד שנת 2006 היו במעון ילדים/בני נוער , בגילאי 10 – 18, כמו גם מבוגרים בגילאים שונים, כשהחלוקה - עפ"י עדות המנהלת – היתה של 10 ילדים ו 10 מבוגרים. בתקופה מאז חודש אוגוסט 2006 ועד למועד סיום עבודתו של התובע במעון – בחודש 6/2007, המעון חדל ליתן שירותים לילדים / נוער ונותרו כ 10 מבוגרים בלבד (ראה עדות המנהלת בעמ' 8 לפרוטוקול , שורות 18 – 24).
המטופלים סבלו ממוגבלויות שונות ועליהם נמנו כאלה שלא היו מסוגלים לעשות מאומה בכוחות עצמם והיו מטופלים שמידת מוגבלותם היתה כזו שאפשרה להם לבצע פעולה זו או אחרת ולו במידה שהיה בה כדי לסייע למטפל עובר לטיפולו בהם.
בתפקידו של התובע כ"מרים מטופלים" היה עליו להעבירם מכלי הרכב בהם הגיעו בבוקר למעון אל כסאות הגלגלים , באמצעותם הועברו בהמשך לכניסה לבניין ומשם , במעלית, אל הקומה בה קיבלו את הטיפולים.
בסוף היום – העבירם בחזרה מן הכיסאות אל כלי הרכב בהם נאספו.
במהלך הטיפולים – היה על התובע לסייע לפיזיותרפיסטית לשנות תנוחות של המטופלים ולהעבירם מכיסאות הגלגלים למכשירי ההפעלה - הליכון, עמידון , גליל, נדנדה, מזרן טיפולים וכיוצ"ב, בהתאם לתכנית העבודה שנקבעה לכל מטופל, עפ"י צרכיו הספציפיים.
כן סייע התובע בהרמת המטופלים שנזקקו לחיתול, מן הכיסאות אל מיטת ההחלפה, עובר להחלפה – סייע בהרמת רגליהם ובגמר ההחלפה – החזירם לכסא.
לעניין סדנאות הטיפול , במענה לשאלה האם התובע נדרש – לגבי כל מטופל – להרימו ו/או להזיזו על גבי מזרן , הבהירה המנהלת: "זה נורא תלוי. הוא עשה את שתי הפעולות , תלוי למי ובאיזו שעה, בהתאם לתכנית הטיפולים של המטופל המדובר".
התובע תיאר בתצהירו את פעולת ההרמה , כדלקמן: "הייתי מתכופף, שם את זרועי הימנית מתחת למטופל ומרים אותו בידי הימנית כשידי השמאלית תומכת בגב שלו....רוב משקלו של המטופל מונח על זרועי הימנית והעברתו מהרכב , ממכשיר ההפעלה או ממיטת ההחלפות והושבתו בכסא גלגלים והפעולה ההפוכה של העברת המטופל מכסא הגלגלים, היתה נעשית בתנועה סיבובית במיוחד של הכתף הימנית."
ח.בנוסף היה על התובע להסיע את כסאות הגלגלים בהם ישובים היו המטופלים ולהעבירם לקומה בה קיבלו את הטיפולים. יובהר כי בבניין, בו 4 קומות, מותקנת מעלית ועל התובע היה להכניס את כסא הגלגלים למעלית. לעניין זה הבהיר, כי מאחר והמעלית צרה , היה עליו לפרק את משענות הרגליים של הכסא בטרם הכניסה למעלית ובתוך המעלית – באין מקום לסיבוב הכסא – היה עליו להרים את חלקו האחורי ולסובבו פנימה לתוך המעלית , כאשר ציר הסיבוב הוא על גבי שני הגלגלים הקדמיים של הכסא.