פסק דין (משלים)
התובעת, חברה לעבודות מים ועפר, זכתה במכרז לביצוע עבודות תשתית – ביוב – אצל הנתבעת 1, במושב עין-איילה (להלן: "המושב"), וביצעה עבודות אלו החל מחודש אוגוסט 1998. במועדים 30.12.98 – 1.1.99 התרחש אירוע גשם חריג בעוצמתו באזור חוף הכרמל, אשר גרם להצפות רבות, הרס עבודתה של התובעת, ונזקים רבים. בגין חלק מנזקים אלה הוגשה התביעה כאן.
לאחר הליכים שונים הגיעו הצדדים להסכם דיוני, לפיו סכום הפיצוי אשר ישולם לתובעת הוא 150,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד .
עוד הסכימו הנתבעות, כי היות והן מבקשות כי החיובים יהיו נפרדים, תגשנה סיכומיהן כל אחת לגבי אחריותו, ובית המשפט יפסוק מי מהנתבעות ישא בפיצוי, ובאיזה חלק מן הסכום האמור.
באותו הסדר הוסכם על דחיית תביעת התובעת 2 – איילון חברה לביטוח בע"מ, ללא הוצאות, ודחיית הודעת צד ג' אותה שלחה הנתבעת מס' 4 רשות הניקוז.
יש להעיר כי האירוע נשוא התביעה נידון כבר בפני כב' השופט עמית בבית המשפט המחוזי בחיפה, בת"א 593/00 כאשר התובעת הגישה תביעה כנגד חברות הביטוח "איילון ו"מנורה", וכן כנגד "המועצה האזורית חוף הכרמל" הנתבעת 1 בתיק זה.
לאחר החלטתו של כב' השופט עמית מיום 4.2.04, הגיעו הצדדים שם להסכם פשרה עם התובעת, ועל פי אותו הסכם, התובעת הוסמכה לתבוע את הנזקים מהנתבעות כאן בהיותן המזיקות. להסכם ניתן תוקף של פסק דין ביום 9.2.05.
התביעה היא בגין יתרת הנזק מעבר לסכום בו פוצתה התובעת על ידי הנתבעות שם-חברות הביטוח. יש עוד להעיר, כי בית המשפט העליון נדרש להחלטתו של כב' השופט עמית כאשר שתי חברות הביטוח ערערו על חלוקת האחריות ביניהם, והחלטתו לדחיית הערעורים נתנה בע.א. 2755/00 ו-ע.א. 3135/05.
בכתב התביעה וכן גם בסיכומים, לא פורטו מלוא הסכומים, אשר קיבלה התובעת כפיצוי מחברות הביטוח.
שיקולי הצדדים כאן, להעמיד את סכום הפיצוי על 150,000 ₪, לעומת הסכום עליו הועמדה התביעה מלכתחילה (קרוב למיליון ₪), לא נפרסו בפני בית המשפט.
סיכומי התובעת:
התובעת חוזרת על טענותיה בכתב התביעה, והאחריות אותה היא מייחסת לכל אחד מן הנתבעים לעניין גרימת הנזקים.
אין מחלוקת, כי באותם ימים ירדה כמות משקעים חריגה באזור עין איילה בשיעור של 200 מ"מ.
התובעת, אותה עת עסקה בעבודות בתחום תשתיות בניה ומערכות ביוב, על פי הסכם בינה לבין הנתבעת מס' 1.
לטענת התובעת, במושב היתה תעלת ניקוז מי גשמים, אחת בלבד, אשר היתה צמודה לקווי הביוב אותם בנתה התובעת. כתוצאה מכמות המשקעים החריגה, התעלה התמוטטה ונגרמו נזקים לקווי הביוב אשר כבר הותקנו.
התעלה נמצאת בתחום אחריותה של הנתבעת 1 - המועצה האזורית חוף הכרמל, נבנתה על פי היתר ופיקוח של הנתבעות 2,3, דהיינו הוועדה המקומית לתכנון ובניה מורדות הכרמל, והוועדה המחוזית לתכנון ובניה של מחוז חיפה. מכאן נובעת אחריותן של 3 נתבעות אלו לנזקים אשר נגרמו לתעלת הביוב במושב,ועבודות התובעת, שכן תעלה זו לא היה בכוחה לנקז את מי הגשמים.
לא זו בלבד, אלא שאחריותן של הנתבעות 2 ו-3 משתרעת גם על תעלות ניקוז הנמצאות מחוץ למושב עין איילה אשר אף הן הוצפו, ולא היה ביכולתן לנקז את המים.
תעלות אלו נמצאות גם באחריות הנתבעת 4 רשות הניקוז כרמל ובפיקוח הנתבעות 5 ו-6 דהיינו נציבות המים ומדינת ישראל.
לטענת התובעת, האחריות על הנתבעת 1, נובעת מכוח בעלותה והחזקתה בשטחים המוצפים, והיא זו אשר היתה צריכה להוכיח כי עשתה כל שביכולתה, על מנת שהמים יזרמו בתעלות הניקוז כראוי, ולא ימלטו מהן, ואילו הנתבעות האחרות אחראיות, משום שלא דאגו לבניית אמצעי הגנה ולא התכוננו לאירוע שהוא צפוי, כמו שיטפון או גשם, על מנת שהתעלות הן במושב ומחוצה לו תעמודנה בעומס המים ולא תתמוטטנה.
הנתבעת מס' 6 אחראית מכוח היותה בעלת המקרקעין מחוץ למושב עין איילה, אשר בו היו תעלות שהוצפו, וגרמו להצפת התעלה במושב עין איילה והתמוטטותה.