פסק דין
כב' השופט בנימין ארבל – אב"ד
1. העותר מרצה עונש מאסר של שנתיים ושבעה חודשים, אשר נגזר עליו בגין לא פחות מ- 13 תיקים פליליים, הנוגעים לעבירות רכוש שונות אשר בוצעו במשך תקופה של כשלושה חודשים. בעברו, ריצה הנאשם שני עונשי מאסר, האחד למשך שלושה חודשים (אשר רוצה בעבודות שירות) והאחר למשך שמונה חודשים.
משמלאו שני שלישים מריצוי העונש, הובא העותר בפני ועדת שחרורים, אולם זו מיאנה לשחררו. הועדה נתנה דעתה לכמות העבירות שביצע העותר, לעובדה כי ריצה פעמיים בעבר עונשי מאסר, כאשר מן המאסר השני שוחרר שחרור מוקדם על תנאי. הועדה אף נתנה דעתה לגבי מידע מודיעיני לגביו, אשר נתפס על ידה כחמור. עוד קבעה הועדה כי העותר לא התנהג כשורה בעת ריצוי העונש, ונשפט בגין מעשיו בדין משמעתי שלוש פעמים. הועדה סיכמה את עמדתה במילים הבאות: "אדם שחוזר ומבצע עבירות רבות ודבר לא מרתיעו ואף מתנהג התנהגות לא תקינה בעת ריצוי העונש, מהווה לדעתנו סכנה לציבור ואין בתוכנית רש"א שהוצגה לנו כדי לאיין את מסוכנותו".
2. בעתירה שלפנינו טוענת הסניגורית הנכבדה כי החלטתה של הועדה מבוססת אך ורק על דו"חות מידע מודיעיניים – דו"חות אשר אינה יודעת מה כלול בהם. לשיטתה, שגתה הועדה בצורה בלתי סבירה בכך שלא התייחסה לתוכנית הטיפולית שהוכנה על ידי רש"א ולא נימקה את עמדותיה.
לשיטתה של הסנגורית, אין לזקוף לחובתו של העותר את העובדה כי ריצה פעמיים בעבר עונשי מאסר, שעה שלא קיבל כל טיפול. מנגד, התנהגותו במהלך מאסרו היתה תקינה וראויה "לשבח ולתגמול" בדמות שחרור מוקדם. העותר יצא לחופשות, עבר קבוצות טיפול רציניות, ומשהוכנה לו תוכנית רש"א, מן הראוי לכבדה. שכן, יש בה כדי לענות על כל צרכי הטיפול בו.
ואם בכך לא די, טוען העותר כי הוא הוכיח במהלך תקופת מאסרו את כך שהפנים את הפסול שבמעשיו, תוך התבוננות פנימית ורצינית אשר הביאוהו להבנה והפנמה.
בנסיבות אלה, כאשר הוא יהיה אסיר ברשיון, תהא מונפת מעל צווארו חרב המאסר – דבר אשר יהווה תמריץ משמעותי ביותר עבורו ויביא לאיון מסוכנותו.
3. המשיבה תומכת בעמדת הועדה. היא מפנה לאופי העבירות, טיבן וכמותן. אין זה מאסרו הראשון של העותר ובעבר כבר זכה לחסדי ועדת השחרורים, אך לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו. אין המדובר כאן במעידה חד פעמית, אלא בביצוע שורה ארוכה של עבירות. אף התנהלותו בין כתלי הכלא התאפיינה במספר עבירות משמעת. בנסיבות אלה, תוכנית רש"א לא תאיין את מסוכנותו, במיוחד כאשר בעבר הביע צער על מעשיו, שוחרר במסגרת תוכנית טיפולית אשר לא הועילה לו.
4. עיון בהחלטתה של הועדה, כמו גם בתיקה המתייחס לעותר, מעלה כי החלטתה של הועדה מצויה בגדרי הסבירות. הועדה נתנה דעתה לכל הנתונים הנדרשים על פי סעיפים 3 ו- 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א – 2001. בניגוד לעמדת הסניגורית, הועדה לא הסתמכה אך ורק על דו"ח מידע סודי שהומצא לעיונה, אלא התייחסה למכלול השיקולים שעליה לשוקלם.
יש לזכור, כי בית משפט זה לא ישים עצמו במקום הועדה וישקול את שיקוליה מחדש. שיקוליה של הועדה נתונים לחבריה, שהינם אנשי מקצוע בעלי ניסיון וידע בתחום. נראה מקריאת החלטתה של הועדה, כי זו נתנה דעתה לכל שיקול ושיקול שהיה עליה לשוקלו, כאשר החלטתה ניתנה לגופה בצורה עניינית.
העותר הוכיח עצמו כאדם אשר בחר לעבור עבירות, תוך פגיעה ברכושם של אחרים. התנהלותו העבריינית החוזרת של העותר מעידה על מסוכנותו. העותר שולח ידו שוב ושוב ברכושו של הזולת. התנהלותו זו הינה מסוג ההתנהלויות ההופכות את חיי האזרחים השלווים לגיהנום. לא רק שעונשו הושת עליו מחמת שהורשע ב- 17 מעשי עבירה שונים, הרי נמצאנו למדים כי גם בעבר הוא ביצע עבירות דומות. ממאסרו הקודם הוא שוחרר על תנאי, אולם שחרורו המוקדם לא הביאו להפנמה והכלה של הרע שבמעשיו. העובדה כי העותר מפנה אצבע מאשימה אל הטיפול שלא הוענק לו, כגורם למסוכנותו, מלמדת על אופיו המסוכן,המאופיין בהשלכת הרע שבמעשיו על אחרים.
5. בהחלטתה של ועדת השחרורים רואים אנו כי הועדה נתנה דעתה לרצידיביזם המאפיין את העותר; לעובדה כי גם בין כתלי הכלא המשיך בהתנהלותו השלילית, באופן שנשפט בדין משמעתי שלוש פעמים; הטיפול אשר עבר נלקח גם הוא בחשבון, אולם כעולה מדו"ח גורמי הטיפול, לא די בטיפול זה והוא זקוק להמשך טיפול מעמיק. עצם העובדה שתוכנית טיפול בה שולב הופסקה עקב מצבה של העובדת הסוציאלית, אין בה כדי לפטור את העותר מתיקונו. כאמור, כלל העל הינו בחינת מסוכנותו. משלא עבר טיפול מלא, כפי שצריך היה לעבור, הוא לא יוכל לשאת בנטל להוכיח ששוב אינו מסכן את הזולת.
בניגוד לעמדת הסנגורית, לא התעלמה ועדת השחרורים מתוכנית רש"א . רואים אנו כי הועדה קבעה כי לא יהיה בתוכנית רש"א כדי לאיין את מסוכנותו.
6. על שום כל אלה, אין אנו רואים מקום להתערב בהחלטתה של ועדת השחרורים, אשר שקלה את כל הנדרש ממנה ופסקה בהתאם לשיקול דעתה בצורה סבירה.
העתירה נדחית.
ניתן היום, כ"ה חשון תשע"ד, 29 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.
בנימין ארבל, שופט
[אב"ד]
ש' אטרש, שופט