אגבאריה נ' עיריית חדרה

החלטה

בפניי בקשה לביטול 8 דו"חות חניה: דו"ח מס' 17570755 מיום 9.9.98; דו"ח מס' 17368358 מיום 27.8.98; דו"ח מס' 14919054 מיום 1.3.98; דו"ח מס' 14253959 מיום 7.1.98; דו"ח מס' 13457155 מיום 9.11.97; דו"ח מס' 13030259 מיום 29.9.97; דו"ח מס' 7702756 מיום 5.1.97 (להלן: "הדו"חות") וכן דו"ח נוסף מס' 1750678 10.1.08 (להלן: "הדו"ח הנוסף"), שניתנו למבקש בתחום שיפוטה של המשיבה.

טענות הצדדים

המבקש טוען כי מעולם לא קיבל הדו"חות ואך ביום 22.7.13 נודע לו לראשונה אודותיהם, עת הגיעו לביתו מעקלים וביקשו להוציא מיטלטלין מדירתו. באותן נסיבות שילם המבקש למעקלים את סכום החוב בסך של 2,700 ₪ "תחת מחאה", ועתה מבקש הוא להשיב הסכום לידיו בשל התיישנות העבירה.

בהתייחס לדו"ח הנוסף טוען המבקש כי נודע לו לראשונה אודותיו אך ביום 28.5.12 עת הגיעו לביתו מעקלים וביקשו להוציא מיטלטלין מדירתו. באותן נסיבות שילם המבקש למעקלים את סכום החוב בסך של 1,428 ₪ "תחת מחאה", ועתה מבקש הוא להשיב גם את הסכום הזה לידיו בשל התיישנות העבירה.

המשיבה מסכימה לבטל ארבעה דו"חות - מס' 7702756; 13457155; 14253959 ו- 17368358.

בהתייחס לדו"חות 13030259; 14919054 ו- 17570755 טוענת המשיבה שהיא שלחה למבקש הודעת תשלום קנס בגינם בדואר רשום במועד הקבוע בחוק (נספח ב' לתגובה) ולכן יש לראות את המבקש כאילו הורשע ונגזר עליו הקנס, מאחר וחלפו המועדים הקצובים בחוק להגשת בקשה להישפט והמבקש לא העלה כל טעם לאיחור בהגשת בקשתו.

המשיבה צרפה לתגובתה אישור מסירה במסירה אישית מיום 20.5.10 (נספח ג' לתגובה) וכן הפנתה למכתבים שכתב המבקש עצמו בימים 25.1.06 ו- 22.6.10 , בבקשה לביטול הדו"חות (נספח ד' לתגובה). משכך, טוענת המשיבה, יש לדחות את טענת התיישנות העבירה.

כן טוענת המשיבה כי אין בנסיבות המקרה משום נסיבות חריגות המצדיקות קיום דיון במעמד הצדדים ויש לדחות את הבקשה.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה סבורה אני כי דין הבקשה להידחות, למעט ארבעת הדו"חות שהמשיבה הסכימה לביטולם - ואנמק.

הדו"חות מושא הבקשה ניתנו למבקש בשנים 1998-1997 והמועד להישפט בגינם חלף זה מכבר.

סעיף 229 (ח2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב -1982 (להלן: "החסד"פ") קובע כי במידה ולא הוגשה בקשה להישפט במועדים הקצובים בחוק יראו את הנאשם כמי שהורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס.

עיון בנספחים א' ו- ג' לתגובה מעלה כי המשיבה המציאה למבקש דרישת תשלום בגין הדו"חות במסירה אישית עוד ביום 20.5.10.

המבקש בחר להתעלם בבקשתו דנן מהתכתבות שנערכה בין בא כוחו דאז לבין המשיבה בנוגע לביטול הדו"חות (ראה למשל מכתב מיום 23.10.05 וכן מכתב מיום 13.6.10 (צורפו כנספח ד' לתגובה)), מכתבים המעידים על ידיעתו על קיום הדו"חות למצער בשנת 2005.

סעיף 230 לחסד"פ קובע כי "בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

שבתי ועיינתי בבקשת המבקש בנסותי למצוא תשובה לשאלה מדוע ישב המבקש בחיבוק ידיים לאורך השנים, אולם לא מצאתי כל טעם או הסבר לשאלה האמורה. נשאלת השאלה מדוע לא פנה כבר אז לבית המשפט בבקשות מתאימות על אף שפניותיו ובקשותיו נדחו על ידי המשיבה?

כך גם בהתייחס לדו"ח הנוסף - מדובר בדו"ח ששולם על ידי המבקש עוד ביום 28.5.12 - לפני למעלה משנה וחצי ולא ניתן כל טעם לסיבה לשיהוי בהגשת הבקשה לביטולו מחמת התיישנות.

באשר למועד הגשת בקשה להישפט, יפים דברי כב' הש' ג'ובראן ברע"פ 11165/08 אריה שורשי נ' עיריית תל – אביב – אגף החניה (2.6.09):

"כפי שעמד על כך בית המשפט לעניינים מקומיים, המבקש לא השכיל להגיש את בקשתו להישפט במועדים שנקבעו לכך בחוק, ולא העלה נימוק כלשהו אשר הצדיק חריגה מהכלל ודיון בטענותיו לגופן, לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי. (....) משפנה לבית המשפט כשלוש שנים לאחר פקיעת המועד שנקבע לכך בחוק, ומשהפך פסק דינו לחלוט, לא מצאתי פגם בהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, אשר אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, כי אין מקום לקבל את בקשתו להארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות להישפט".