אגבאריה נ' עיריית חדרה

החלטה

בפניי בקשה לביטול 3 דו"חות חניה: דו"ח מס' 22502967 מיום 2.12.04; דו"ח מס' 13577267 מיום 16.2.03; דו"ח מס' 25451360 מיום 10.6.05 (להלן: "הדו"חות") שניתנו למבקשת בתחום שיפוטה של המשיבה.

טענות הצדדים

המבקשת טוענת כי מעולם לא קיבלה הדו"חות ואך ביום 19.11.13 נודע לה לראשונה אודותיהם, עת הגיעו לביתה מעקלים וביקשו להוציא מיטלטלין מדירתה. באותן נסיבות שילמה המבקשת למעקלים את סכום החוב בסך של 6,610 ₪ "תחת מחאה", ועתה מבקשת היא להשיב הסכום לידיה בשל התיישנות העבירה.

לטענת המשיבה היא שלחה למבקשת הודעת תשלום הקנס בגין הדו"חות בדואר רשום במועד הקבוע בחוק (נספח ב' לתגובה) ולכן יש לראות את המבקשת כאילו הורשעה ונגזר עליה הקנס, מאחר וחלפו המועדים הקצובים בחוק להגשת בקשה להישפט והמבקשת לא העלתה כל טעם לאיחור בהגשת בקשתה.

המשיבה אף צרפה לתגובתה אישורי מסירה אישית (נספח ג' לתגובה) וכן אישורי משלוח דברי דואר רשום (חלק מנספח ב' לתגובה) וטענה כי משכך, יש לדחות את טענת התיישנות העבירה.

כן טוענת המשיבה כי אין בנסיבות המקרה משום נסיבות חריגות המצדיקות קיום דיון במעמד הצדדים ויש לדחות את הבקשה.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה סבורה אני כי דין הבקשה להידחות ואנמק.

הדו"חות מושא הבקשה ניתנו למבקשת בשנים 2003-2005 והמועד להישפט בגינם חלף זה מכבר.

סעיף 229 (ח2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב -1982 (להלן: "החסד"פ") קובע כי במידה ולא הוגשה בקשה להישפט במועדים הקצובים בחוק יראו את הנאשם כמי שהורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס.

עיון בנספח ג' לתגובת המשיבה ביחד עם נספח א' לתגובה, מעלה כי המשיבה המציאה למבקשת דרישות תשלום בגין הדו"חות במסירה אישית.

דו"ח מס' 13577267 מיום 16.2.03 נמסר במסירה אישית למיופה כוחה של המבקשת ביום 4.12.08 וביום 31.12.08 נמסר פעם נוספת למבקשת עצמה במסירה אישית.

דו"ח מס' 22502967 מיום 2.12.04 נמסר במסירה אישית למיופה של המבקשת ביום 28.2.07.

דו"ח מס' 25451360 מיום 10.6.05 נמסר במסירה אישית למבקשת ביום 14.8.06.

סעיף 230 לחסד"פ קובע כי "בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

שבתי ועיינתי בבקשת המבקשת בנסותי למצוא תשובה לשאלה מדוע ישבה המבקשת בחיבוק ידיים מאז שנת 2008, לכל המאוחר, אולם לא מצאתי כל טעם או הסבר לשאלה האמורה. נשאלת השאלה מדוע לא פנתה כבר אז לבית המשפט בבקשות מתאימות?

באשר למועד הגשת בקשה להישפט, יפים דברי כב' הש' ג'ובראן ברע"פ 11165/08 אריה שורשי נ' עיריית תל – אביב – אגף החניה (2.6.09):

"כפי שעמד על כך בית המשפט לעניינים מקומיים, המבקש לא השכיל להגיש את בקשתו להישפט במועדים שנקבעו לכך בחוק, ולא העלה נימוק כלשהו אשר הצדיק חריגה מהכלל ודיון בטענותיו לגופן, לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי. (....) משפנה לבית המשפט כשלוש שנים לאחר פקיעת המועד שנקבע לכך בחוק, ומשהפך פסק דינו לחלוט, לא מצאתי פגם בהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, אשר אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, כי אין מקום לקבל את בקשתו להארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות להישפט".

וכן דבריו ברע"פ 329/10 סדגר נ' מ"י (27.1.10):