פסק דין
א.המבקש, תושב אום אל פחם, הגיש ביום 7.2.13 תובענה כנגד המשיבה ובקשה לאשרה כייצוגית בגין חיובו בתשלום ריבית בשיטת "ריבית דריבית" על פיגורים בתשלום ארנונה עירונית, בניגוד לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והצמדה על תשלומי חובה), התש"מ-1980, חלף חיובו בריבית בשיעור של 9% לשנה.
ב.סכום התביעה האישית הוא 4.92 ₪.
המבקש מציין בבקשת האישור, שבאום אל פחם מתגוררים כ-50,000 תושבים המתגוררים בכ-17,000 בתים. לטענת המבקש (בסעיף 18 של בקשת האישור), חייבה המשיבה את חברי הקבוצה המיוצגת (כל תושבי המשיבה המוגדרים כחייבים בגין אי-תשלום חשבונות ארנונה), בסכום של 2,000,000 ₪ משך השנתיים הקודמות.
ג.ביום 26.5.13 הגישה המשיבה הודעת חדילה, ולפיה היא פנתה ביום 1.4.13 במכתב לחברה לאוטומציה וביקשה לתקן את שיטת חישוב ריבית הפיגורים לפי שיטת הריבית הצמודה, ובתאריך 7.5.13 הודיעה החברה לאוטומציה למשיבה על תיקון שיטת חישוב הריבית כאמור לעיל. להודעה מצורף תצהירו של המנהל העסקי ומנהל לקוחות של החברה מול עיריית אום אל פחם, מר סולמיאן עבד אל מג'יד, כמו גם מכתבו מיום 7.5.13 אל גזבר העירייה.
ד.ב"כ המבקש הגיש בקשה לפסיקת גמול מיוחד למבקש ושכר טרחה לב"כ המבקש, לפי סעיף 9 (ג) של חוק תובענות ייצוגיות.
נטען בבקשה, שבהודעת החדילה השיגה התובענה את מטרתה, והתושבים זכו "להיפטר" מחיוב שבוצע לאורך שנים שלא כדין.
ה.לטענת ב"כ המבקש, דרך החישוב הלא נכונה של "ריבית דריבית" הניבה למשיבה סך של 707,605 ₪ בגין השנים 2010-2011, לפי חוות דעת רואה החשבון פאדי יעקב. אלמלא הגשת התובענה לא היתה המשיבה מתקנת את דרכיה. לשיטת המבקש, החסכון העתידי שהושג לחברי הקבוצה הוא עצום, בשווי של למעלה 5 מיליון ₪ לשבע השנים הקרובות.
ו.מלבד האפקט החינוכי-הרתעתי שהושג במקרה הפרטני, הרי שיתכן, כך נטען, שמעתה ואילך תנהג המשיבה בזהירות מוגברת בפעילותה מול תושבי הישוב, ועוד מוסיף ב"כ המבקש שהתובענה היא בעלת משמעות ציבורית כלל ארצית.
לטענת ב"כ המבקש, פסיקת גמול ושכר טרחה בשיעור של עשרות אלפים בודדים, אינו מרתיע ואינו מקיים את מטרתו של חוק תובענות ייצוגיות, ויש בכך כדי לעודד את הרשויות להמשיך לפעול שלא כדין.
ז.ב"כ המבקש מציין, שטרם הגשת בקשת האישור ולשם הערכת סכום גביית היתר, הוא נעזר בשירותיו של רואה חשבון, ומדובר לטענתו בהליך מורכב ובעל חשיבות ציבורית מיוחדת.
הסכום בו חוייבו הנישומים בשנתיים של 2010-2011 עומד לפי חוות הדעת של רואה החשבון, על סך 707,605 ₪, ובהעדר הדו"ח הכספי לשנת 2012, מניח ב"כ המבקש שבשנת 2012 חוייבו תושבי המשיבה בריבית ביתר בסך דומה של 350,000 ₪ לפחות, וביחד 1,057,000 ₪ לשלוש השנים האחרונות.
ח.ב"כ המבקש עותר לפסיקת גמול בסך 50,000 ₪ לזכות המבקש, ובתשלום שכר טרחת עו"ד בשיעור של 25% מתוך הסכום של 1,057,000 ₪, דהיינו, שכר טרחת עו"ד של 264,250 ₪ בתוספת מע"מ.
ט.בתגובתו מפנה ב"כ המשיבה להוראות סעיפים 22-23 של חוק תובענות ייצוגיות.
באשר לשיקולי התשומה בענייננו טוען ב"כ המשיבה, כי לא הושקעו על ידי המבקש תשומות באופן המצדיק פסיקת גמול למבקש ושכר טרחת עו"ד בסכום המבוקש בבקשה, הואיל ובבקשה לפסיקת גמול לא הועלתה כל טענה באשר להיקף העבודה שהושקעה לצורך הכנת התביעה, שעות העבודה, והתעריף לשעת עבודה.
כמו כן טוען ב"כ המשיבה, כי הסוגיה המשפטית אינה מסובכת, ואינה מצריכה בדיקת ספרות והלכה משפטית, כך גם לגבי הגשת הבקשה לאישורה של התביעה כייצוגית, הואיל והסוגיה כבר נדונה בבתי-המשפט, ומעיון בפנקס התובענות הייצוגיות עולה שמספר לא מבוטל של בקשות לאישור תובענות ייצוגיות הוגשו נגד מספר רשויות מקומיות ועיריות, חלקן מן הסתם על ידי ב"כ המבקש עצמו.
אין המדובר איפוא "בהליכה בשדה שטרם נחרש".
י.עוד טוען ב"כ המשיבה, כי השקעות המבקש ובא כוחו בהליך זה שוות ערך להשקעה בהליך אזרחי רגיל, המסתיים בפשרה וללא דיונים כלשהם, דבר שיש להביאו בחשבון כשיקול נכבד.
י"א.באשר לתועלת הנובעת מן ההליך טוען ב"כ המשיבה, שגם בהנחה שהנאמר בחוות הדעת שמטעם המבקש נכון הוא, הרי סכום החיוב ביתר לשנים 2010-2011 בסך של 707,605 ₪ לא נגבה על ידי המשיבה, הואיל ואחוזי הגבייה של חובות פיגורים לשנים 2010-2011, הינו 14% ו-15% בהתאמה, לפי דו"חות כספיים של המשיבה שהוגשו ואושרו על ידי משרד הפנים.
מכאן, שהסכום שהיתה המשיבה מחוייבת להחזירו אילו אושרה התובענה כייצוגית עומד על 102,602 ₪, ולא מעבר לכך.