אגבאריה נ' ג'בארין ואח'

החלטה

1.המבקש הגיש לבית משפט זה תובענה על דרך של המרצת פתיחה ובה עתר למתן פסק דין הצהרתי הקבוע כי:

"א.הסכם הבוררות שבין המבקש לבין המשיבים פקע, בטל ומבוטל וממילא פקעה סמכות הבוררים.

ב.המועד למתן פסק בורר חלף ואין להאריכו.

ג.מינוי של עו"ד טארק לבורר נעשה שלא כדין, הוא אינו מוסמך לכהן כבורר במחלוקת דנן וכפועל יוצא מכך ממילא אין סמכות ליתן הכרעה בדרך של בוררות".

התובענה נתמכה בתצהירו של המבקש ושל מר באסם מוחמד אגברייה ואליהם צורפו נספחים.

עתה לפני "הודעה ובקשה דחופה להוספת ראיות" בה עותר המבקש להתיר לו לצרף תצהיר משלים אליו מצורפות ראיות נוספות כמפורט בסעיף 9 לבקשה.

המשיבים 1 ו-2 הגיבו לבקשה וביקשו לדחותה.

2.המבקש טען כי בלב טיוטת פסק הבוררות עמדה עדותו של מר פארוק סעד אשר לטענת המשיב 1 הוא זה שמכר לו את המקרקעין בשם בעליהם. לדברי המבקש, אותו פארוק סעד עמד לדין פלילי והורשע ב- 6 אישומים שעניינם שימוש במסמכים מזוייפים, לרבות מסמכים הנחזים להיות חתומים על ידי עורכי דין וקאדים, בידוי ראיות, נסיונות לקבלת דבר במירמה, שיבוש מהלכי משפט ועדות שקר.

המבקש טען כי הסכם הבוררות עליו חתמו הצדדים בטל ומבוטל, בין היתר בשל כך שלא נתקיים הליך בוררות כלל, לא קויימו ישיבות בוררות, לא זימנו את המבקש לאף ישיבת בוררות, שמעו את דברי פארוק סעד שלא בנוכחות המבקש ומבלי לאפשר לו לחוקרו ולהטיח בפניו ראיות מפריכות.

המבקש טען כי יש בפיו ראיות טובות להוכחת מירמה וזיוף ולכרסום במהימנותו ואמינותו של פארוק. לדבריו, הראיות הנוספות שבידו מהוות ראייה לכך שהעובדה שזכותו להשמיע טענות ולהציג ראיות בפני הבוררים נשללה אינה עניין דיוני גרידא "כי אם מהותי בנסיבות העניין שכן המבקש, לו היה מציג ראיותיו (...), היה מערער את אמינות פארוק ומפחית משמעותית מן המשקל שיש ליתן לדבריו (אם בכלל) וזאת בייחוד כאשר יש סתירה דרמטית בין גירסאות פארוק וריאד". (ריאד סעד, כך טוען המבקש, הינו הבעלים המקוריים של הקרקע הטוען שחתימתו זוייפה ושמעולם לא ייפה את כוחו של פארוק למכור את המקרקעין).

המבקש טען כי בקשתו הוגשה רק לאחרונה בשל כך שגזר דינו של פארוק בת"פ 3954/02 ניתן באפריל 2013 וכי אז עדיין לא הפך חלוט. לדבריו, למן הרגע שבו למד על "מעלליו" של פארוק הוא עשה כל שביכולתו להשגת החומרים בעניינו בהקדם ואף יזם מהלכים משפטיים רבים וכי אלה טרם הושלמו. עם זאת, עלה בידו לקבל את מירב החומר שנתבקש על ידו ובמצב דברים זה "אין חולק כי המבקש פעל בתום לב וכי בידיו הצדק סביר להבאת הראיות רק עתה".

המבקש הוסיף וטען כי הגשת הראיות מתבקשת בשלב שבו אנו מצויים בתחילת שלב שמיעת הראיות וכי הפסיקה התירה הגשת ראיות, לרבות תצהירי עדות ראשית, לאחר סיום פרשת הראיות או הסיכומים.

על שום כך עתר המבקש לקבל את בקשתו להתיר את צירוף הראיות כמבוקש.

4.המשיבים 1 ו-2 ביקשו לדחות את הבקשה על הסף ואף לגופו של עניין.

המשיבים טענו כי בית משפט זה כבר הבהיר במהלך הדיונים כי התובענה בה עסקינן אינה עוסקת בזכויות בנכס המקרקעין נשוא הליך הבוררות אלא בשאלה אם הסכם הבוררות פקע או שהוא בטל ומבוטל כנטען ברישא לתובענה.

הואיל וכך, טען ב"כ המשיבים, הרי שאין להתיר את הבאתן או שמיעתן של הראיות המבוקשות על ידי המבקש "שכן מדובר בראיות העוסקות בזכויות בנכס, ואין להן כל קשר לסוגיות המועלות בתובענה".

עוד טענו המשיבים כדלקמן:

"לא ירדנו לסוף דעתו של המבקש אשר מבקש כי יגיש מסמכים מהליך פלילי אשר התנהל כנגד פארוק סעד וניתנה בו הכרעת דין ביום 3.3.20132 וגזר הדין ניתן ביום 18.4.2013, דהיינו אחרי יותר משנתיים מהליך הבוררות נשוא התובענה. כלומר, בזמן קיום הליך הבוררות, עיקר המסמכים עדיין לא היו קיימים, ולא היה ניתן להגיש אותם לבוררים. המסמכים אף לא היו קיימים ביום הגשת התובענה לבית המשפט הנכבד בשנת 2010. כעת מבקש המבקש לעשות מקצה שיפורים ולהגיש ראיות שלא יכול היה להגישן בפני הבוררים. יודגש, למבקש ניתנה האפשרות להגיש כל מסמך שהיה חפץ בו בפני הבוררים במהלך קיום הליך הבוררות בשנת 2010".

עוד טענו המשיבים כי אין לאפשר הגשת ראיות נוספות לאחר שהצדדים הגישו את ראיותיהם בתצהירים לבית המשפט ולאחר שהחלה חקירתו הנגדית של המבקש בבית המשפט.