פסק דין
1.במסגרת הליכי הוצאה לפועל הטילו מספר נושים עיקולים על מיטלטלין המצויים בבית החייב. אשתו של החייב עותרת בבקשה למתן פסק דין הצהרתי כי היא הבעלים הבלעדי של מיטלטלין אלה, מאחר והיא רכשה אותם, עפ"י מנהגי המקום - טרם החתונה, על מנת שישמשו את התא המשפחתי. כלום רשאים הנושים לעקל נכסים אלה לצורך מימוש חובותיו של הבעל? זוהי השאלה הדורשת הכרעה בתובענה שלפניי.
2.בבקשה על דרך המרצת פתיחה, עותרת המבקשת למתן פסק דין הצהרתי לפיו "התכולה המפורטת מטה והנמצאת בדירת המבקשת בבסמ"ה בשכונה המזרחית הנה בבעלותה הבלעדית של המבקשת ואינה ברת עיקול בגין חוב שאין היא חייבת אותו אישית..."
3.לטענת המבקשת היא אשתו של המשיב מס' 1 (להלן: "החייב"), היא רכשה את כל התכולה המפורטת בבקשה מכספה הפרטי (סעיף 5 לבקשה) ועל כן אין לבעלה - המשיב מס' 1, כל חלק בתכולה הנ"ל (סעיפים 6 ו- 9 לבקשה). להוכחת טענתה זו, צירפה המבקשת לבקשתה חשבוניות מס וקבלות המוכיחות רכישת חלק נכבד מן הציוד המצוי בביתה בחודש אפריל ומאי 2009. בקבלות אלה מופיע שמה של המבקשת בלבד
4.המשיבים 2 ו- 5 מתנגדים לבקשה וטוענים כי דין הבקשה דחייה, מאחר והחזקה האמורה בחוק ההוצאה לפועל בדבר בעלותו של החייב במיטלטלין אלה, לא נסתרה. יתר המשיבים לא הביעו עמדה ולא התייצבו לדיון שהתקיים ביום 22.5.2011.
5.במהלך עדותה בפניי, הבהירה המבקשת את טענתה לבעלותה במיטלטלין המפורטים בבקשה, וטענה כי המיטלטלין, כולם, מצויים בבעלות בעלה החייב (עדות המבקשת בעמוד 3 שורה 4 לפרוטוקול), וכי היא והחייב נישאו זה לזו ביום 15.5.2009 וכי "עפ"י המנהגים מי שרוכש את הציוד לפני החתונה זו האישה, בעלי מביא את הבית, הבית בו אנו מתגוררים הוא של אביו של בעלי" (עדות המבקשת בעמוד 3 שורות 8 ו- 9 לפרוטוקול).
6.עוד טענה המבקשת כי היא רכשה את הציוד מכספה הפרטי לאחר שחסכה כספים משך שלוש שנים ולאחר מכן נטלה היא הלוואה. מן הקבלות והחשבוניות שצורפו לבקשה, עולה כי אלה הוצאו תקופה קצרה לפני יום נישואיהם של המבקשת והחייב, דבר המתיישב עם גרסת המבקשת כי היא אכן רכשה את הציוד האמור בחשבוניות והקבלות לפני חתונתה ומכספה.
7.לאחר ששמעתי את עדות התובעת, נחה דעתי כי דין הבקשה דחייה, ולהלן אנמק מסקנתי זו.
8.סעיף 28 (א) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967, קובע חזקה לפיה "מטלטלין שעוקלו שהיו על גופו של חייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח, להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל שאינם שלו" ואילו סעיף 28 (ג) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי: "הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של רשם ההוצאה לפועל על פי סעיף זה, רשאי לבקש ממנו לבקש עיכוב ביצוע של החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לעניין הבעלות על המטלטלין המעוקלים; רשם ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו".
9.משמע- החוק מקים חזקה, לפיה מיטלטלין הנמצאים במקום מגוריו של אדם או בחצרים המוחזקים על ידו, הם בבעלותו. חזקה זו פועלת במישור היחסים שבין המחזיק בחצרים מצד אחד (בענייננו- החייב), הטוען לבעלות בהם (המבקשת) - מצד שני והמבקש לעקלם (במקרה דנן- המשיבים) מצד שלישי. הסעיף קובע, למעשה, כי נושה בתיק הוצאה לפועל יהיה רשאי לעקל מיטלטלין הנמצאים בחצריו של חייב, באשר רואים מיטלטלין אלה כנכסי החייב. על הטוען לבעלות במיטלטלין הנמצאים בחצרים אלה, לפנות לבית המשפט כמצוות סעיף 28 (ג) ולבקש סעד המצהיר על בעלותו במיטלטלין. הכלל הוא, שאף במקרה זה, המוציא (המבקש לקבל פסק דין הצהרתי על בעלותו במיטלטלין) מחברו - עליו הראייה.
10.כאמור, המבקשת טוענת כי עפ"י מנהגי המקום האישה מביאה לבית בעלה את המיטלטלין, לרבות ריהוט ומוצרי חשמל ואילו הבעל מביא לתא המשפחתי את הבית שאמור למשמש כמדור למשפחה. השאלה היא, אפוא, אם הנכסים שהביאה האישה הפכו להיות כחלק מן הנכסים המצויים בבעלות משותפת לאחר הנישואין, או שמא נותרו הם, אף בתקופת הנישואין, בבעלות המבקשת, ועל כן אין לחייב, וכפועל יוצא לנושיו, זכויות במיטלטלין אלה.
11.מבלי להידרש לשאלה אם נושה המבקש לעקל מיטלטלין יוכל לטעון לשיתוף בין בני זוג על פי חוק יחסי ממון, נראה כי הפסיקה הכירה בזכותו של נושה לעקל נכס ולטעון כי לחייב זכויות בעלות בו, אף אם הוא לא רשום על שם החייב או שלא נרכש על ידו (ראו : ע"א 8126/06 לוינזון נ' ארנון (טרם פורסם- ניתן ביום 3.2.09)), לדוגמה, כאשר מוכח כי בני הזוג הסכימו כי נכס מסויים יהיה בבעלות משותפת (ראו דיון מפורט ומעמיק בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בע"א 13815-07-09 בנק לאומי לישראל נ' אבי דוד ואח' (טרם פורסם- ניתן ביום 17.5.2011).
12.נראה, כי מדברי המבקשת עצמה ניתן ללמוד כי הנכסים שרכשה הם נכסים משותפים לה ולבעלה- החייב. המבקשת טוענת, ברחל ביתך הקטנה, כי נכסים אלה מיועדים לשימוש בני המשפחה והם משמשים היום את החייב, וכי היא רכשה את הציוד כחלק ממנהגי המקום המסדירים את חלקו של כל אחד מבני הזוג לקראת הקמת משפחה ואת תרומתו של כל אחד מהם לנכסי המשפחה (ראו דברי המבקשת שצוטטו לעיל). לעניין זה ראו דברי הנשיא שמגר בע"א 66/88 תמר דקר נ' פליקס דקר פד"י מ"ג (1) 122 שאומנם נאמרו בקשר לסכסוך בין בני זוג, ואולם יכולים להיות יפים אף לענייננו:
"כאשר הסכם לרכישת נכס נעשה על-ידי שני בני-זוג, יש בכך ביטוי לרצונם לחלק את הזכויות ביניהם באופן שווה, יהא חלקו בהשקעה של כל צד אשר יהא. ישנם מצבים תדירים, בהם בני-הזוג הנישאים רושמים דירה על שם שניהם, והכסף ניתן על-ידי צד אחד בלבד. האם פירוש הדבר שאחרי שנים ניתן יהיה לגלגל את העניין אחורה ולבטל שיתוף, שביטויו ברישום מקובל מאוד במציאות הישראלית, בהסתמך על המקורות הכספיים ששימשו כל צד במועד כלשהו בעבר? סבורני, כי יש להשיב על כך בשלילה. כאשר בני-זוג רושמים נכס בבעלות משותפת, הרי ההנחה היא, שבני-הזוג התכוונו לאיזון ולשוויון, וכל תרומת יתר של צד אחד היא בגדר ויתור או מתנה של צד זה לצד האחר... גישה אחרת תרוקן את הרישום המקובל של שיתוף ברכוש בדירה של בני-זוג מתוכנו ותהפוך אותו לאות מתה".
13.המסקנה היא, כי המבקשת לא הוכיחה כי אין לחייב זכויות בציוד המצוי בדירה המשפחתית ודי בכך כדי לדחות בקשתה.
14.אציין כי המבקשת לא טענה לבעלותה במחצית הזכויות במיטלטלין ועל כן אני פטור מלדון בטענה זו. למסקנתי כי אין לדון בטענה זו הגעתי לאור העובדה, כי אילו טענה המבקשת כי היא בעלים במחצית הזכויות במיטלטלין, היתה מתעוררת מחלוקת נוספת והיא אם לצד השיתוף בזכויות קיים שיתוף אף בחובות. משלא העלתה המבקשת טענתה זו והמשיבים לא התייחסו לה, איני נדרש לשאלה זו.
15.המסקנה היא שאני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקשת לשלם לכל אחד מן המשיבים 2 ו- 5 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪ (כך שבסך הכל תשלם המבקשת סך 5,000 ₪).
ניתן היום, כ"ה אייר תשע"א, 29 מאי 2011, בהעדר הצדדים.