אבשלום נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 23.10.12 (להלן - הוועדה), אשר קבעה כי המערער לא איבד מכושרו להשתכר.

2.בדיון המוקדם נרשמו טענות הצדדים בערעור.

3.המערער טוען, באמצעות ב"כ, כי הוועדה שגתה כאשר קבעה כי הוא מסוגל לעבוד במשרה מלאה, בניגוד להמלצות הרופאים שטיפלו בו, ובניגוד להמלצת הרופאה התעסוקתית ד"ר גורדון מיום 17.8.12, אשר קבעה כי המערער יכול לעבוד במשרה חלקית בלבד.

מוסיף ב"כ המערער כי הוועדה לא התייחסה לכך שהמערער הינו בעל השכלה של 12 שנות לימוד ולגילו. אלה מקשים על שילובו של המערער במעגל העבודה. כמו כן הוועדה לא נימקה את החלטתה כנדרש, ולא הסבירה מדוע לא קיבלה את המלצות הרופאים כי כושר עבודתו של המערער מוגבל.

4.מנגד טוען ב"כ המשיב כי עיקר ליקוייו של המערער הינם בתחום השמיעה ויתר ליקוייו הינם מינוריים, וכי מדובר באיש משטרה לשעבר שהתקדם עד לתפקיד ראש חוליה. לעניין גילו מציין ב"כ המשיב כי מדובר בגיל נייטרלי שאין בו כדי לפגוע בסיכויו למצוא עבודה, וכי המקצועות שהוצעו למערער אינם דורשים השכלה או הכשרה מקצועית, ולכן מתאימים לו ותואמים את מצבו הרפואי. דו"ח השיקום תומך בהחלטת הוועדה. ולכן יש לדחות את הערעור. הוועדה ציינה כי אינה מקבלת את המלצותיה של ד"ר גורדון, הרופאה התעסוקתית, וגם לו היתה מקבלת את מסקנותיה, לא היה בכך כדי לעזור למערער משום שד"ר גורדון קבעה כי המערער יכול לעבוד ב-50% משרה, מכאן שהמערער לא איבד מעלה מ-50% מכושרו להשתכר.

4.כאמור הוועדה דנה בעניינו של המערער ביום 23.10.12, התייחסה לליקוייו הרפואיים, אך לאור מגבלותיו אלה ולאור עברו התעסוקתי, הגיעה הוועדה למסקנה כי המערער מסוגל לעבוד במשרה מלאה. הוועדה פירטה את סוגי העבודות שבהן המערער מסוגל לעבוד למרות מגבלותיו כדלקמן:

"הועדה סבורה כי לאור מגבלותיו מסוגל לעבוד במשרה מלאה בעבודות שאינן דורשות תקשורת מדויקת והרמת משאות כבדים.

מסוגל לעבודות כגון: לקוחות, ניהול צוות, עבודות משרדיות, פיקוח על צוותים וכו'.

ברשותו רכב אפשרי גם עבודת חלוקת עיתונים ושליחויות".

בהחלטתה הסתמכה הוועדה גם על דו"ח עובדת השיקום, הגב' סמדר יפת, אשר המליצה לראות את המערער כבעל כושר השתכרות.

5.הוועדה התייחסה בהחלטתה גם להמלצותיה של רופאה תעסוקתית ממכון הדים, ציינה כי עיינה בהחלטה, אך אינה מקבלת את המלצותיה. הוועדה אמנם לא הסבירה את החלטתה זו, אולם אין די בכך כדי לקבל את הערעור. זאת, משום שהוועדה הסבירה בפירוט את מסקנתה כי המערער לא איבד מכושרו להשתכר, ובהתחשב בכך די היה בהתייחסותה זו להמלצות הרופאה התעסוקתית. אופן ההתייחסות של וועדה לעררים למסמך רפואי המוצג לפניה, ומידת הפירוט של התייחסות זו, תלוי בנסיבות העניין. בענייננו לנוכח ליקוייו של המערער, והעובדה שהליקוי המשמעותי ביותר הינו ליקוי שמיעה, עברו התעסוקתי, ודו"ח עובדת השיקום די היה בהערה כי הוועדה עיינה בחוות הדעת, אך אינה מקבלת את המלצותיה.

לאור האמור לעיל נדחה הערעור.

אין צו להוצאות.

הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום שיומצא להם.

ניתן היום, כ"ח סיון תשע"ג, 06 יוני 2013, בהעדר הצדדים.