החלטה
לפניי התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב, ותגובת המשיב לטענות ההתנגדות.
עסקינן בתביעה על סך 10,000 ₪, לתשלום שכר טרחת עורך-דין, על פי הסכם. ההסכם שצורף לתביעה קובע, כי שכר הטרחה שישולם למשיב יעמוד על 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. עם זאת קובע סעיף 4.7 להסכם, כי – "באם יופסק טיפול עוה"ד בתיק בשל אי תשלום שכר טרחה ו/או אגרת בימ"ש ו/או הוצאות על ידי הלקוח או באם יחליט הלקוח להפסיק את טיפולו של עוה"ד בכל שלב, ישלם הלקוח לעו"ד שכ"ט בשיעור של 15% מהסכום הנדרש במכתב הדרישה או בכתב התביעה לפי המאוחר (בנוסף על הסכומים המופיעים בס' 4.1-4.4) ואשר לא יפחת מ-10,000 ₪ (הגבוה מביניהם).
לטענת המבקשת, שילמה את שכר הטרחה המוסכם, למעט יתרה בסך 900 ₪. לטענתה, תביעת סכום של 10,000 ₪ הינה חסרת הגיון וחסרת תום לב. המבקשת מוסיפה וטענה, כי אמנם המשיב ייצג אותה, אך היא עשתה הכל בכוחות עצמה, ואף שילמה למשיב.
המשיב הגיש תגובתו בכתב, בהתאם להחלטתי. לטענתו, נתן למבקשת הנחה משמעותית בשכר הטרחה, בשל היכרות שלו עם קרובת משפחה של המבקשת. המשיב ייצג את המבקשת בהליכים רבים, כפי שפורט בתגובתו, אך המבקשת, שככל הנראה לא הייתה שבעת רצון מהתוצאות, לא הסכימה לשלם את יתרת שכר הטרחה. לטענת המשיב, פנה אליה רבות, בכתב ובטלפונים, לתשלום יתרת שכר הטרחה, אך ללא הועיל.
המשיב לא התייחס בתגובתו במפורש לשאלה כמה שולם על חשבון שכר הטרחה, ומה הייתה היתרה. המשיב אף לא צרף את מכתב הדרישה הראשון למבקשת בעניין זה (מכתב מיום 25.1.13, הנזכר בתגובתו). דומה כי אינו חולק על כך, שיתרת השכר לתשלום עמדה על 900 ₪ בלבד.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני רואה לנכון ליתן למבקשת רשות להתגונן.
הסכום הנתבע בתביעה זו הוא, למעשה, פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם המתבטאת באי תשלום שכר הטרחה. לביהמ"ש סמכות להתערב בפיצוי מוסכם זה, בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970. לפיכך, טענת המבקשת, לפיה אין סבירות בדרישת הפיצוי המוסכם בנסיבות העניין, עשויה להקים הגנה מפני התביעה.
יובהר, כי אין באמור לעיל משום הבעת דעה אודות סבירות או העדר סבירות הפיצוי המוסכם בנסיבות העניין, שכן נסיבות אלו טרם נתבררו להווייתן. אין בהחלטה זו אלא כדי לקבוע, כי הגנה אפשרית יש בפי המבקשת.
ההתנגדות מתקבלת. הליכי הוצל"פ מעוכבים.
התצהיר ישמש כתב הגנה.
נוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר.
התובע יגיש תצהיר מטעמו, יחד עם רשימת מסמכים והעתקי המסמכים, בהתאם לתקנה 214ב1(1), תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. אם לא יוגש תצהיר מטעם התובע, תוך המועדים שנקבעו לעיל, תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקשת.
עם העברת התביעה מלשכת ההוצאה לפועל לבית המשפט עשוי להיווצר הפרש אגרה, אותו על התובע לשלם תוך 30 יום מקבלת דרישת הגזברות, שאם לא כן תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקשת.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ג' אדר תשע"ד, 03 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.