אברמוביץ ואח' נ' דורני חנה ואח'

ב"כ התובעים: עו"ד גבריאל מויאל מאור ב"כ הנתבעים: עו"ד רם קאין פסק דין

1.תביעה מיום 23.1.2008 לסילוק יד ולצו הריסה, ותביעה כספית ע"ס 672,000 ₪.

2.תחילה הוגשה התביעה נגד הנתבעים עזרא וחנה דורני. במהלך ניהול ההליכים בתיק הלך לעולמו הנתבע עזרא דורני ז"ל. כתב התביעה תוקן ביום 10.5.2010, והנתבעים היום הם האלמנה, חנה דורני, והבן, שי דורני. עובר לשמיעת הראיות בתיק, הלך לעולמו התובע צבי אברמוביץ ז"ל. צו קיום צוואה בעניין עזבונו של התובע 1 ניתן ביום 25.1.2012 (הוגש וסומן ת/1). יורשיו של מר אברמוביץ ז"ל הם בנו, אריק אברמוביץ, התובע 1, ואשתו, סוניה אברמוביץ, התובעת 2.

2.ענייננו בתביעה לסילוק יד ותביעה לדמי שימוש ראויים, בקשר למבנה שנבנה בחלקות 290, 293, בגוש 6107 בגבעת עמל בתל-אביב, ולשטח שסביבו.

3.שטח חלקה 290 – 2,501 מ"ר. התובע 1 הוא הבעלים הרשום של כ- 21% משטח החלקה. התובעים 2, 3 ו-4 הינם יורשיה של המנוחה רות זיתוני ז"ל, שהיא הבעלים הרשום של כ- 11% משטח החלקה, עפ"י צוואה שקוימה בצו שניתן ביום 21.3.2010 (נספח א' לכתב התביעה המתוקן). הבעלים של יתרת החלקה היא עיריית תל-אביב-יפו.

שטח חלקה 293 – 2,476 מ"ר. התובע 1 הוא הבעלים הרשום של כ- 18% משטח החלקה. המנוחה רות זיתוני ז"ל, הנזכרת לעיל, היא הבעלים הרשום של כ- 15% משטח החלקה. הבעלים של יתרת החלקה היא עיריית תל-אביב-יפו.

4.הנתבעים מחזיקים במבנה שנבנה על חלק משתי החלקות, בשטח של כ-100 מ"ר (להלן: "המבנה"), ובשטח של כ-500 מ"ר סביב המבנה.

5.התובעים טוענים שבמהלך שנת 1973, או בסמוך לכך, פלש המנוח עזרא דורני ז"ל למקרקעין, תפס בהם חזקה ובנה עליהם מבנה בשטח של כ- 21 מ"ר, ללא הסכמת הבעלים וללא היתר כדין. כעבור מספר שנים נישא המנוח לנתבעת והם התגוררו יחד במבנה. בשנת 1987 נולד בנם של המנוח ושל הנתבעת, הוא הנתבע. במהלך השנים הרחיבו הנתבעים את שטח המבנה ואת השטח שנתפס סביבו, שלא כדין וללא הסכמת הבעלים. התובעים מבקשים לסלק את ידם של הנתבעים מהמקרקעין מחמת שהם מחזיקים במקרקעין תוך הסגת גבול וללא זכות חוקית. אם יטענו הנתבעים כי הם מחזיקים במקרקעין כבני רשות, טענה שהתובעים מכחישים אותה, הרי שלכל היותר מדובר ברשות מכללא ללא תמורה אשר בוטלה זה מכבר, עם דרישת הפינוי שנמסרה לנתבעים עובר להגשת התביעה. זאת ועוד, ככל שניתנה רשות למאן דהוא, הרי היה זה המנוח עזרא דורני, ועם פטירתו פקעה הרשות שניתנה לו. יחד עם סילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין, מבקשים התובעים להורות להם להרוס את המבנה. עוד מבוקש לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים בגין 7 שנים עובר להגשת התביעה, בסך של 8,000 ₪ לחודש, ובסה"כ סך של 672,000 ₪, וכן סך של 8,000 ₪ לחודש מיום הגשת התביעה ועד לפינוי המקרקעין.

6.הנתבעים הגישו כתב הגנה אשר התייחס לכתב התביעה המקורי. כתוצאה ממחדלי הנתבעים, אשר לא הגישו כתב הגנה מתוקן למרות ארכות שניתנו להם, נקבע בהחלטה מיום 23.11.2010 כי כתב ההגנה המקורי ישמש ככתב הגנה גם בהתייחס לכתב התביעה המתוקן (פרוט', עמ' 7, ש' 4). בכתב ההגנה טוענים הנתבעים כי הנתבע והוריו התיישבו במקרקעין בסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת וזכויותיהם במקרקעין עוגנו בהחלטת ממשלה שפורסמה בנובמבר 1949. זכויות אלה הוכרו מאוחר יותר בהסכם שנכרת בין רשות הפיתוח לבין חברת דיור ב.פ. בע"מ. המנוח התגורר במבנה ואף הקים בו משפחה בשנת 1963. לימים התגרש המנוח ובשנת 1984 נישא לנתבעת והוסיף להתגורר עמה במבנה, שם נולד הנתבע. הנתבעים מחזיקים במקרקעין כבני רשות בלתי הדירה. הנתבעים השקיעו במקרקעין בהסתמך על החלטת הממשלה ובהסתמך על ההסכם האמור לעיל עם רשות הפיתוח, ועל כן אין לפנותם מהמקרקעין, ולכל הפחות אין לפנותם מהם ללא פיצוי הולם.

7.להוכחת טענותיהם הגישו הצדדים את הראיות הבאות:

מטעם התובעים הוגש תצהירו של בן התובע 1, אריק אברמוביץ, אליו צורפו נסחי רישום מקרקעין, העתק צו קיום צוואה בעניין המנוחה רות זיתוני ז"ל, ומכתב דרישה שהופנה אל הנתבעים ביום 23.8.2007. עוד הגישו התובעים חוות דעת מומחה של המודד דורון כהן ושל השמאי רחמים שרם.

מטעם הנתבעים הוגשו תצהיר של הנתבעת, אליו צורפו תעודת פטירה של הבעל המנוח וצו קיום צוואה המתייחס לעיזבונו, וכן חשבונות ארנונה וטלפון ששולמו במקרקעין, והתכתבות בעניין המקרקעין.

8.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי לקבל את תביעת הפינוי, ולקבל באופן חלקי את התביעה הכספית.

9.בסיכומיהם זנחו הנתבעים כליל את טענות ההגנה אשר פורטו בכתב ההגנה וייחדו את כל טענותיהם לטענה אשר זכרה לא בא כלל בכתבי הטענות. לטענת הנתבעים, חלה על המקרקעין תכנית מתאר מקומית מס' 1770א', שאושרה בשנת 2005 (להלן: "התכנית"). לפי לוח הקצאות וטבלאות איזון שמהווה חלק מהתכנית האמורה, המבנה והמקרקעין נושא התביעה אינם מצויים בשטח שהוקצה לתובעים. הואיל והתובעים אינם זכאים עוד להירשם כבעלים של השטח שבו מחזיקים הנתבעים, נוכח הוראות התכנית בדבר איחוד וחלוקה מחדש, הרי שהתובעים איבדו את זכותם לדרוש את פינוי הנתבעים מהמקרקעין. עוד טענו הנתבעים כי התובעים לא הוכיחו את תביעתם, בין היתר מחמת שלא צרפו לכתב התביעה מפה של המקרקעין כדרישת תקנה 82 לתקנות סדר הדין האזרחי. הנתבעים צירפו לסיכומיהם לוח הקצאות וטבלאות איזון המהווה חלק מהתכנית, וכן תרשים ששייך לתכנית.

10.הנתבעים ייחדו בסיכומיהם דברים לעניין איכות הראיות שהוצגו ע"י התובעים, ועל כן אתחיל בעניין זה. העד מטעם התובעים תיאר אל נכון את השתלשלות האירועים במקרקעין. הזכויות בחלקה 290 ובחלקה 293 נרשמו ע"ש משפחת התובעים במהלך המחצית הראשונה של המאה הקודמת, ועברו בירושה מדור לדור עד לתובעים דהיום. בתביעה לסילוק יד מכח פגיעה בזכויות הבעלות, ובעילה של הסגת גבול, אין הכרח כי הבעלים כולם יהיו צד לתביעה. כל אחד ואחד מהבעלים במקרקעין, במשותף, זכאי לעמוד על זכויותיו ולדרוש פינוי של מסיג גבול. זכות הבעלות במשותף בחלקים שאינם מסויימים מתפשטת בכל חלק וחלק של המקרקעין, ועל כן זכאי כל אחד מבעלי המקרקעין להגן על זכויותיו.

11.על מצבם הפיזי של המקרקעין, והיקף התפיסה בהם, ניתן ללמוד מחוות דעת המומחה מטעם התובעים, המודד דורון כהן. הנתבעים טענו כלפי חוות דעת זו כי המודד לא ביצע מדידות בשטח להצגת גבולותיו המדויקים של השטח המוחזק ע"י הנתבעים. אין ממש בטענה זו. המודד ביצע את עבודתו על סמך שילוב של מפות ותצלומי אוויר, במטרה לקבוע את מצבם הפיזי של המקרקעין במהלך השנים. לא ראיתי סיבה שלא לקבל את הממצאים שנקבעו ע"י המומחה.

12.ואלה הממצאים:

בחודש אוגוסט 1958 לא היה במקום כל מבנה.

בחודש אוגוסט 1963 לא היה במקום כל מבנה.

בחודש אוקטובר 1971 לא היה במקום כל מבנה.