ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
20849-10-12
21/11/2013
|
בפני השופט:
עודד מאור
|
| - נגד - |
התובע:
1. אריה אברמוב 1
2. 69. אסתר ששון 1
3. 68. יוסף שפירא 1
4. 67. אסתר שפירא 1
5. 66. שערי חסד גמילות חסדים 1
6. 65. גדעון שניצר 1
7. 64. אריקה שניצר 1
8. 63. לאה שמיר 1
9. 62. יוסף שמיר 1
10. 61. מרדכי שילה 1
11. 60. דוד שטיינברג 1
12. 59. ברוך שלום שטיינברג 1
13. 58. ליאור שטיין 1
14. 57. אוריה שטיין 1
15. 56. מתוקה שחם 1
16. 55. דרורה שוורץ 1
17. 54. חיים שהרבני 1
18. 53. ברוך שגב (שטינברג) 1
19. 52. יצחק גוידו רקח 1
20. 51. גיא גבריאל רקח 1
21. 50. רקח אמברה פינצ'י 1
22. 49. ריימונד כהן 1
23. 48. קמילה רימונד 1
24. 47. לאה רום 1
25. 46. אילן רוגוף 1
26. 45. אשר ראובני 1
27. 44. טובה חיה ראובני 1
28. 43. דרור ראובני 1
29. 42. דניאל ראובן 1
30. 41. אליצור ראובני 1
31. 40. יעקב קריזה 1
32. 39. אסתר קמינסקי 1
33. 38. ברוך קופמן 1
34. 37. אהוד קופמן 1
35. 36. ציון קדוש 1
36. 35. יהודה קדוש 1
37. 34. גבריאל קדוש 1
38. 33. דנה קדוש ברם 1
39. 32. רונית קדוש אלמוזנינו 1
40. 31. רחל ציטיאס 1
41. 30. שמואל חנן פרשטמן 1
42. 29. מאיר פרשטמן 1
43. 28. ניצה פרייס 1
44. 27. אברהם רמי פרייס 1
45. 26. גיל פרידמן 1
46. 25. אברהם פרי 1
47. 24. יחיאל פרוסק 1
48. 23. דורון פמיליאנט 1
49. 22. ז'א
|
הנתבע:
מדינת ישראל – משרד הבטחון
|
|
החלטה
התובעים הגישו תביעה לסילוק יד של הנתבעת ממקרקעין שבבעלותם, ולתשלום דמי שימוש ראויים.
בתיק התקיים דיון אחד, אשר במסגרתו הוצע מתווה לפשרה, והצדדים אכן הודיעו בשלב מאוחר יותר שהגיעו להסכמה, לה ניתן תוקף של פסק דין.
נותרה במחלוקת שאלת שכר הטרחה לו זכאים התובעים.
התובעים מציינים כי התביעה התקבלה, הנתבעת סילקה ידה מהמקרקעין ושילמה
דמי שימוש ראויים.
התובעים מציינים כי בהליכים קודמים נפסק לזכותם שכר טרחה בשיעור של 20% מדמי השימוש.
עוד מציינים התובעים כי פנו עוד בטרם כניסתם להליך דנן, ניסו להגיע לפשרה , לפיה יוחל פסק הדין הקודם, וימונה מודד משותף למדידת השטח התפוס – אולם הצעה זו לא זכתה להתייחסות.
סבורים התובעים שיש לחייב את הנתבעת כאמור, לאור התנהלות הנתבעת, לאור פסיקות העבר ובהתחשב בהסדר שכר הטרחה שבין התובעים לבין בא כוחם.
מנגד- טוענת הנתבעת ומציינת את היקף העבודה הנדרש שהיה "מזערי" לשיטתה, וממילא לא היתה שאלה משפטית הדורשת עבודה משפטית רחבה ומקיפה, ולמעשה כל שהיה על התובעים לעשות היה להגיש את התביעה בצירוף פסק הדין של בית המשפט השלום ובהמשך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי – כפי שעשו בפועל.
עוד טוענת הנתבעת שיש ליתן משקל לסיומו המהיר של ההליך ולהגביל את שכר הטרחה להוצאות סבירות בלבד, ובנסיבות אלה כאשר לא התנהל הליך של ממש, יש לפסוק לא יותר מחמישיות שכר הטרחה הנדרש על ידם.
נקודת המוצא לדיון בבקשה לפסיקת הוצאות היא כי בעל דין שזכה בדינו זכאי לפסיקת ההוצאות שהוצאו על ידו לשם ניהול ההליך, אולם זאת בכפוף לכך שמדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהולו בהתחשב בכלל נסיבות העניין.
לעניין קביעת גובה ההוצאות יש לשקול, בין היתר, את היקף הסכום השנוי במחלוקת, את היחס בין שכר הטרחה וההוצאות, את מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו (ראו: בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה והמסחר (פורסם בנבו, 30.6.05).
לעיצומה של בקשה, הצדדים הגיעו להסדר פשרה, בשלב מוקדם של ההליך, וברי שהבסיס לפשרה היו הליכים קודמים, כך שאין בית המשפט משוכנע שהיה מקום לנהל כלל הליך זה ואפשר היה לסיים את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט.
התובעים טענו כבר בכתב התביעה שפנו לנתבעת על מנת לסיים את ההליך, אולם המגעים עם הנתבעת התנהלו בעצלתיים ובאופן חסר תוחלת ולא נותרה בידיהם ברירה אלא להגיש את התביעה.
אינני נכנס לדיון האם המשא ומתן היה יעיל אם לאו, אולם דבר אחד ניתן לקבוע בוודאות –לאור ההליך המשפטי התובעים את שהשיגו – מה שניתן היה לעשות לו הנתבעת היתה מנהלת עמם משא ומתן יעיל וענייני יותר.
הסדר הפשרה למעשה מקבל את התביעה כפי שהוגשה, תוך הסכמות לגבי קביעת שווי על ידי השמאי מסילתי.
עצם העובדה שהנתבעת נמנעה מלשתף פעולה באופן אמיתי עם התובעים – על אף פסיקות קודמות של בתי המשפט - ואילצה את התובעים להגיש את התביעה דנן, יש בה טעם ממשי לפגם, מעבר לחובות ניהול משא ומתן בתום לב (ואינני קובע שכך היה בהעדר ראיות מתאימות) אלא לו רק בשל העובדה שבהתנהלותה זו לא חסה על כספי הציבור, כפי שרצוי ונכון לצפות ממנה.
עם זאת, במכלול השיקולים ותוך התחשבות בכך שהתקיים דיון אחד בתיק, וכי המחלוקת לא היתה רבה ולא נדרשה עבודה משפטית מורכבת בתיק, ותוך התייחסות לכך להסדר שכר הטרחה (שאינו עם התובעים עצמם אלא עם עמותה שטיב עניין זה לא נהיר עד תום) וממילא נחתם רק לאחר מתן פסק הדין בתיק זה, אני פוסק כי על הנתבעת לשאת בשכר טרחת התובעים בשיעור 10% + מע"מ מדמי השימוש.
המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.