החלטה
1.לפניי בקשה לתיקון כתבי הטענות, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 92 לתקנות בדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.
2.המדובר בתביעה, שהוגשה תחילה בסדר דין מקוצר, אותה הגישו המשיבים כנגד המבקשים לסילוק ידם של המשיבים ממחסן ומשטחים ציבוריים נוספים בבניין בו הם מתגוררים בחלקה 45 בגוש 10037 ברחוב הרברט סמואל בחדרה. בכתב התביעה נטען כי המבקשים תפסו חזקה במחסן מכוח רשות שניתנה להם ללא תמורה, אולם עתה משתמה הרשות, עליהם לסלק ידם מן המחסן, וכן מיתר השטחים הציבוריים – אותם הם מחזיקים ללא זכות שבדין. עוד נטען לגבי המבקשים כי מנעו הם מיתר הדיירים שימוש במעלית על מנת להגיע לקומה השביעית והאחרונה - בה מתגוררים המבקשים, וכן מונעים הם מיתר הדיירים הגישה לגג המבנה – שהינו שטח משותף.
3.המבקשים טענו בבקשת רשות להגן, שהפכה לכתב הגנתם על פי החלטת כב' הרשם רומי מיום 12.03.13, כי עוד בטרם רכשו את דירתם, רכשו הם מן המשיבה את המחסן תמורת סך 120,000 ₪. באשר ליתר השטחים הציבוריים נטען כי בשל חריגות בנייה לא נרשם הבית כבית משותף ולא נרשמה זכותם של המבקשים בלשכת רשות המקרקעין, למעט הערת אזהרה לטובתם, אולם כאשר יירשם הבית כבית משותף, בבוא העת, יפעלו להצמדת השטחים הציבוריים, וכן המחסן שרכשו ומחסן נוסף – ליחידת הדיור שבבעלותם. באשר למעלית ולגג, טענו המבקשים כי המעלית הגיעה תחילה עד הקומה השישית, ולאחר בניית הקומה השביעית היה צורך לאפשר לה לעלות לקומה זו, והותקן מפתח ע"י המשיבה לשימוש המבקשים, אולם לטענתם, לכל המפתחות שברשותם יש העתק אצל וועד הבית, ועל כן לכל אחד מן הדיירים גישה לשטחים הציבוריים, כולל לגג המשותף.
4.עתה, עותרים המבקשים לתיקון כתב הגנתם, על דרך הוספת עובדות וטענות שלא בא זכרן בבקשת הרשות להגן מטעמם, על התצהירים התומכים בה. המבקשים הוסיפו כי שני הבתים, שעתידים להירשם כבתים משותפים, נבנו בעסקת קומבינציה, כאשר בשלב הראשוני לא תוכננה הדירה השביעית – בה הם מתגוררים. עוד הוסיפו המבקשים כי תמורת המחסן שולמה למר ציון כרטא וזאת, באמצעות המחאת זכות – סכום שאותו הייתה חייבת חברת "צמרת גני חדרה" למבקש בגין עבודות שביצע עבורה. הסכום הועבר לחשבונו, ומשם אל המשיבה 2. המבקשים צירפו העתקי השיקים והסכם המכירה. עוד מוסיפים המבקשים כי על פי ההסכם בינם לבין המשיבה 2, הוסכם על הצמדת מחסן נוסף לדירתם. המבקשים טוענים בבקשתם כי למי למשיבות 2-3 אין כל זכות בבתים המשותפים שכן מכרו הן את כל הדירות שבבעלותן, ועל כן אין כל יריבות ביניהן לבין המבקשים, שכן לא יכולה להיות בעלות בשטחים משותפים ללא זכות קניינית בבית המשותף. כמו כן, לטענת המבקשים, אם אין למשיבים כל זכות בבית המשותף, הרי אין הם יכולים ליתן רשות למבקשים להשתמש במחסן או להפסיק רשות זו, בהיות המחסן, על פי התשריט המאושר – שטח משותף. המבקשים מציינים כי לא נטענה במפורש מקור זכותם של המשיבים במחסן, אולם טענת הרשות הינה טענה חסרת יסוד. המבקשים מוסיפים וטוענים טענות שונות בקשר לאי-תקופת הסכם הקומבינציה בדבר הצמדת הגג לחלק מן הדירות. באשר לשטחי השירות טענו המבקשים כי הם סומנו על גבי תשריטים בלתי מאושרים, ועל כן אין להם תוקף, ובנוסף לטענתם, לכל דירה שטח שירות בקומה שלה, וממילא שטחי השירות בקומה השביעית, אמור לשמש את המבקשים בלבד.
5.לעניין עיתוי הגשת הבקשה טוענים המבקשים כי התובענה מצויה עדיין בשלב מקדמי למרות שבית המשפט הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית והתובעים אף הגישו תצהיריהם. עוד הוסיפו המבקשים כי התיק טרם נקבע להוכחות וקבועה ישיבת ק.מ נוספת. לטענת המבקשים ביום 30.06.13 התפטר בא-כוחם, ותחתיו מינו הם את בא-כוחם הנוכחי, אשר במהלך לימוד התיק גילה אין יריבות בין המבקשים לבין המשיבות, ואין עילת תביעה למשיב כלפי המבקשים, ועל כן התעורר צורך בהגשת הבקשה דנא. המבקשים טוענים כי לאור הצורך כי בית המשפט יכריע בשאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין, הרי על המבקשים לפרוס את התמונה המלאה, על מנת שבפני בית המשפט תהא מלוא יריעת המחלוקת בין בעלי הדין, ועל כן יש להיעתר לבקשה. לבקשה צורף כתב ההגנה המתוקן, תצהירי המבקשים התומכים בבקשה, ונספחים רבים.
6.המשיבים בתגובתם טוענים כנגד עיתוי הבקשה. לטענתם, הוגשה הבקשה מספר ימים לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם המבקשים, כאשר לטענתם הושקעו בהכנת התצהירים משאבים רבים, אשר ירדו לטמיון באם ייעתר בית המשפט לבקשה. לטענת המשיבים, הבקשה לוקה בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב והיא עלולה להאריך את ההליכים בתיק בצורה משמעותית, שלא לצורך, ועל כן יש לדחותה. המשיבים מדגישים כי חילופי בא-כוח המבקשים אינם מהווים, כשלעצמם, נסיבה המצדיקה תיקון כתב הטענות. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי הטענה העיקרית המועלית בבקשה היא כי אין עילה או יריבות בין הצדדים לאור העובדה שלמשיבים אין זכות קניינית בבית המשותף לאחר מכירת הדירות, אולם לטענת המשיבים אין לטענה זו כל סימוכין בבקשה, ולא רק זאת, אלא שלא ניתן להוכיח טענה זו, מאחר והיא סותרת את מרשם המקרקעין, שהרישום בו מהווה ראייה חותכת לתוכנו. עוד מוסיפים המשיבים כי טיעון המבקשים השתנה, ועתה טוענים הם כי למשיבים אין זכות לדרוש סילוק ידם, כאשר בבקשת הרשות להגן טענו הם כי הינם מחזיקים בשטחים שבמחלוקת – כדין. עוד טוענים המשיבים כי טענת המבקשים לגבי היות השטחים שבמחלוקת רכוש משותף, פועלת לרעתם, שכן לא הובהר מדוע המבקשים עושים בשטחים אלו שימוש ייחודי. המשיבים טוענים כי המבקשים מבקשים לבצע "מקצה שיפורים" בגרסתם, לאחר שנחשפו לראיות המשיבים, ועל כן אין בגרסה החדשה כדי להביא בפני בית המשפט את השאלות שהינן באמת שנויות במחלוקת.
7.בתשובה לתגובה טוענים המבקשים כי טענתם אודות חילופי בא-כוחם לא באה אלא כדי להסביר את עיתוי הגשת הבקשה, ולא את ההצדקה לכך. בנוסף, לטענתם, גם אם טענות המשיבים נכונות מן הפן הקנייני, הרי יש השלכה לטענות המבקשים במישור החוזי. בנוסף, לטענתם, נסח הטאבו מעיד על כך שלמבקשים זכות קניינית, אלא שלאור העובדה שמדובר בהערות אזהרה, הרי לא מובן ממנו מה קנה כל אחד מבעלי הערת האזהרה. המבקשים טוענים כי על המשיבים – בעלי הידע, לצרף הוכחות המעידות על בעלותם בבתים מושא התביעה, ומשלא עשו כן, חזקה שאין להם ראיות, או שהן פועלות לרעתם. כן לשיטתם, השטחים שאינם חלק מן הדירות מהווים שטחים משותפים, ועל הטוען אחרת – נטל הראייה להוכיח טענתו. לסיכום, המבקשים טוענים כי הטענות המועלות הינן הקשורות ללב המחלוקת, ולא ייתכן כי לא ניתן יהיה להעלותן.
דיון והכרעה
8.תקנה 92 לתקנות קובעת כדלהלן:
בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.
גישתם של בתי המשפט בסוגיית תיקון כתבי טענות, ככלל, היא ליבלית. כל אימת שתיקון כתב טענות מיועד להביא להכרעה בשאלות שבמחלוקת ואין בכך כדי לגרום נזק או עיוות דין לבעלי הדין, נוטה בית המשפט להיעתר לבקשה ברוחב לב (ראו לדוגמא: רע"א 2345/98 סלים דנגור ו-3 אח' נ' חנוך ליבנה ו-3 אח' פ"ד נב(3) 427, בעמ' 431-432; ע"א 3092/90 צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי פד"י מו(3), 214). החריג לכלל הנ"ל הוא, שיהוי ניכר בהגשת הבקשה, חוסר תום לב של מגישה, או כאשר יגרם נזק לצד שכנגד ע"י שלילת הגנה שהייתה קמה לו אילו התביעה הייתה מוגשת מחדש (ראו: רע"א 60/03 יעקב רובין, עו"ד נ' ירחמיאל אפלבוים פ"ד נז(3) 475).
אולם, תיקון כתב התביעה אינו מהווה מקצה שיפורים, ובעת התרת התיקון תילקח בחשבון התנהגות בעל הדין בטרם הגשת הבקשה (ע"א 329/60 פנחס נ' תעשית אבן וסיד פ"ד 4, 487). בית המשפט ישקול את התנהגות בעל הדין המבקש את התיקון באמצעות בחינת הסיבה אשר גרמה לבעל הדין, לטענתו, להשמטת הטענה אותה הוא מבקש להוסיף בבקשתו (ראו: א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 153).
9.באשר למהות התוספות, אין בידי לקבל טענת המשיבים לפיה אין בטענות שהעלו המבקשים כדי להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. הטענות שנוספו בעניין הסכם הקומבינציה, שלא כלל את דירת המבקשים; אופן התשלום עבור המחסן ועיתוי הרכישה; מעמדם של המשיבים בתביעה – לאור היעדר זכות בנכס; פירוט מעמדו התכנוני של המחסן המזרחי; מעמד הרכוש המשותף ועוד, הינן טענות שחלקן או גרעינן מצוי כבר בתצהירים התומכים בבקשת הרשות להתגונן, וחלקן תוספות שכלל לא עלו בכתב ההגנה המקורי, אולם אין לומר כי אין בהן כדי לפרוס בפני בית המשפט את התמונה המלאה או לפגוע בזכויות הדיוניות של המשיבים.
אציין כי ראיתי לדחות את טענת המשיבים בעניין מערך הזכויות הקנייניות בבתים, לפיה לא ניתן להוכיח את טענת המבקשים – אשר סותרת את המרשם, אשר האמור בו מהווה ראייה חותכת לתוכנו.
ראשית, האמור במרשם אינו סותר את טענות המבקשים, שכן אין המבקשים טוענים כי המשיבים אינן הבעלים הרשום. שנית, המבקשים טוענים כי המשיבים מכרו את כל הדירות ועל כן אין בידיהם עילה לתבוע את סילוק ידם של המבקשים. טענה זו, לפיה עם מכירת הדירות, אין הבעלים מחזיקים או זכאים להחזיק בשטחים מושא המחלוקת, וממילא הזכות לתבוע את מסירת המקרקעין על פי סעיף 16 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969 עברה מידיהם אל הרוכשים היא טענה שלא הועלתה, ונראה, כי מאחר והיא מועלית בטרם החל בית המשפט לשמוע את ההוכחות, ראוי כי בית המשפט יכריע בה.
10.באשר לעיתוי, הגם שהתנהלות המבקשים ועיתוי הגשת בקשתם הסב הוצא למשיבים, אשר טרחו והגישו תצהירי עדות ראשית, לטעמי, ניתן לרפא התנהלות זו ע"י פסיקת סכום הוצאות משמעותי. אכן מדובר בשיהוי שאין לו הסבר מניח את הדעת בבקשה, ובמיוחד כאשר הבקשה מוגשת לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית של המשיבים, מבלי שהודיעו המבקשים על כוונתם להגיש בקשה זו למשיבים או לבית המשפט. התנהלות זו פוגעת במשיבים, ומאריכה את הדיון בתיק, שכן עתה ייאלצו המשיבים להגיש תצהירים משלימים לאור הרחבת חזית המחלוקת – הן זו העובדתית והן זו המשפטית.
11.באיזון הראוי, ראיתי להתיר תיקון כתב ההגנה של המבקשים, אולם יחד עם זאת לאור התנהלותם ראית לחייבם בתשלום הוצאות המשיבים בסך 3,000 ₪.
12.מעתה יהא כתב ההגנה המתוקן כתב ההגנה בתיק.
14.בשלב זה אני מתיר את הדיון הקבוע על כנו.