אברהמי גילה נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

זהו פס"ד בתביעת התובעת להכיר במצבה הרפואי בכפות ידיה ובמפרקי כף היד (ובעיקר ביד ימין), כפגיעה מעבודה, על פי תורת המקרוטראומה.

הרקע לתביעה:

א. התובעת, ילידת 1958, עבדה כעובדת קבועה בגף ההדרכה במשרד החינוך, בין השנים 1977-1989 .

ב.עבודתה העיקרית של התובעת היה בהנהלת חשבונות וחשבות שכר.

ג.בחלק ניכר משעות עבודתה עבדה התובעת על גבי מחשב מכני, ידני, מהסוג הישן.

ד.התובעת ניהלה מס' הליכים קודמים בבית דין זה (וכן בערעורים בבית הדין הארצי ובבג"ץ). בפסקי דין קודמים בעניינה נקבע – מחלתה בידיים אינה תוצאה של מחלת מקצוע ולא מתאונת עבודה, כמו כן לא נובעת מלחץ נפשי או תנאי קור.

ה.בתיק זה נקבע באופן ברור כי אין בית הדין מתייחס לפסקי דין חלוטים בעניינה, אלא אך ורק בשאלת קיומה של פגיעה בעבודה על פי תורת המקירוטראומה.

ו.לאחר שנשמעו הוכחות, ובהמלצת בית הדין, הסכים הנתבע כי עניינה של התובעת יועבר למומחה רפואי אשר יקבע אם יש קשר סיבתי מבחינה רפואית בין מצב ידיה לתנאי עבודתה, על פי תורת המקרוטראומה.

ז. יצויין כבר עתה כי היו ניסיונות רבים להעביר את עניינה של התובעת למומחה רפואי בתחום הריאומטולוגיה, אלא שבפועל לא נמצא מומחה שיסכים לתת חוות דעת (או מסיבות אובייקטיביות של המומחה, או בשל התנהלות התובעת ועוד סיבות).

ז.לאור זאת, זימן בית הדין את הצדדים, והציע להעביר את עניינה לרופא תעסוקתי. בדיון מיום 14/1/2010, הודיעה התובעת כי היא מבקשת כי ד"ר סוהל מבי"ח הדסה הר הצופים ימונה כמומחה, וככל שלא יסכים לכך – ימנה בית הדין מומחה אחר – רופא תעסוקתי.

ח.ואכן, משהתקבלה תשובתו השלילית של ד"ר סוהל, הועבר התיק למומחה בתחום הרפואה התעסוקתית, ד"ר יחזקאל טיטיון.

דיון:

א.לטענת התובעת, ד"ר טיטיון אינו מומחה לריאומטולוגיה ולכן אינו יכול לתת חוות דעת בעניינה. לאור זאת אף ביקשה לפסול את חוות דעתו – דבר שבית הדין לא נעתר לה. כאמור, מינויו של ד"ר טיטיון נעשה בהסכמת התובעת בדיון מיום 14/1/10, לאחר שלא נמצא מומחה בתחום הריאומטולוגיה (ושאינו פוסק בוועדות של ביטוח לאומי) שהסכים לתת חוות דעת בעניינה.

ב.התובעת שבה וטוענת כי הבעיה בידיים נובעת רק בשל תנאי עבודתה (כשקודם לכן לא סבלה מהבעיה), כשזו נובעת גם מלחץ נפשי שהייתה נתונה בו באותה תקופה, וגם בגלל הקור ששרר בחדרה. כאמור – עניינים אלו כבר הוכרעו, והובהר לתובעת פעמים מספר כי אין בית הדין רשאי לתת פס"ד בעניינים חלוטים, שעניינם כבר הוכרע. ולפיכך גם בפס"ד זה אין בית הדין דן לא בשאלת הלחץ הנפשי ולא לעניין עבודתה בקור.

ג.בפניות רבות של התובעת לבית הדין, ציינה לא אחת כי היה רופא אשר סבר שיש קשר בין עבודתה למחלתה (פרופ' רובינו) ועל כן יש לקבל את חוות דעתו. אלא שכאמור, בית הדין ממנה מומחה מטעמו ולא מטעם הצדדים.

ד.בחוות דעתו של ד"ר טיטיון מיום 30/8/10 כתב המומחה כי:"התובעת סובלת ממחלת מפרקים כרונית, מחלה שהיא מחלה סיסטמית.התובעת סובלת מהמחלה לפחות מ-1981. דלקת מפרקית רוימטואידית (R.A.), הינה מחלה סיסטמית על רקע אוטואימוני כלומר מחלה שבה מערכת החיסון של הגוף גורמת לפגיעה עצמית. הסיבות למחלה לא ידועות למעשה. יש לכך תאוריות שונות כולל תאוריה גנטית ויראלית והורמונאלית.."לעניין הקשר הסיבתי קבע המומחה כי:"לא ניתן לקשור בין מחלה ראומטוידית כרונית קשה ממנה סובלת הגב' אברהמי לתנאי עבודתה במיוחד לאור העובדה שקיימת פגיעה ניכרת באברי מטרה רבים.אין בספרות רפואית עבודות הקושרות בין עבודת משרד זו או אחרת, כולל הקלדה להתפתחות מחלה מפרקית רוימטואידית"

ד.גם בתשובות ההבהרה כתב המומחה כי:"אין קשר בין מחלה רוימטואידית סיסטמית לבין פגיעה בכף יד ימין במנגנון של מיקרוטראומה. הפגיעה בכף ידה הימנית של גב' אברהמי נובעת ממחלה מפרקית רוימטואידית סיסטמית ולא מפגיעה על רק מיקרוטראומה".

ה.על פי הפסיקה, בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית, מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס – המוסד, לא פורסם, וכן עב"ל 341/96 מליחי - המל"ל, פד"ע לד 377)

ו.עוד נפסק כי חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" בתחום הרפואי. וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראה לעניין זה דב"ע נו 244-0 המוסד - יצחק פרבר, לא פורסם, עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד, לא פורסם).