פסק דין
התביעה ובעלי הדין
1.התובע, עורך דין המשרת לקוחותיו בשכר, הגיש נגד הנתבעים, יורשי המנוח נסאלה עבדול ווהב דיל ז"ל (להלן: "המנוח") תביעה לתשלום שכר טרחה ששיעורו הוסכם כנטען בין התובע מזה, למנוח בחייו מזה, בגין ביטול צו הפקעה שניתן לגבי מקרקעין שהיו בבעלות המנוח (להלן: "המקרקעין"), או בהגשת תביעה לפיצויים בגינם (להלן: "הטיפול המשפטי").
2.התובע טען כי פעילותו בביטול צו ההפקעה מזכה אותו בתשלום שכר טירחה מוסכם בסכום של 2,040,992 ₪.
עיקר טענות התובע
התובע טוען כי שימש בזמנו משך עשרות שנים כיועץ המשפטי של המנוח, שהיה תושב אנגליה וטיפל למענו גם בנושאים הקשורים למקרקעין. המנוח נפטר לבית עולמו ביום 14.11.93.
התובע מוסיף וטוען כי המנוח היה "איש כבוד" שנהג לקשור הסכמים בע"פ ובתקיעת כף כמקובל, אצל יהלומנים ומשכך לגבי מרבית הטיפולים המשפטיים שהעניק לו התובע – לא נערך הסכם שכר טירחה בכתב אלא הסכמה בע"פ.
לטענת התובע המועצה המקומית גבעת שמואל (להלן: "המועצה המקומית") בראשותו של יו"ר המועצה, דאז יעקב ויסמונסקי (להלן: "ויסמונסקי"), החליטה בשנת 1988 להפקיע את המקרקעין, להכין תב"ע תוך שינוי יעוד המקרקעין וחלקות סמוכות משטח חקלאי לבנייני ציבור ושטח ציבורי פתוח (להלן: "התוכנית המפקיעה").
לטענת התובע, בעקבות דיונים ואישורים הופקדה התכנית המפקיעה בחודש אפריל 1990 ועם הפקדתה הגישו חלק מפעילי החלקות הסמוכות התנגדויות שנדחו, וביום 26.5.91 אושרה התכנית המפקיעה הסופית.
התובע מוסיף וטוען כי במהלך ביקורו של המנוח בארץ, בחודש יוני 1991, התבקש התובע על ידי המנוח להגיש התנגדות מטעמו, חרף האישור הסופי לתכנית המפקיעה, וכי התובע החל בבירורים אשר במהלכם הסתבר לו, בין היתר, כי אם המקרקעין והחלקות הסמוכות היו נרשמים בשם המועצה המקומית, היו בעליהן זכאיות לתשלום פיצויי הפקעה בסכום של 20,000 ₪ לדונם.
התובע הגיע למסקנה כי הליכי ההפקעה שקדמו לאישור שר הפנים, בוצע כדבעי והחליט כי דרך הפעולה שינקוט במסגרת הטיפול המשפטי, תהא מניעת חתימת שר הפנים על התכנית המפקיעה והגשת הצעה לסדר לפיו המועצה תקבל 60% במקום 40% מן המקרקעין.
התובע גולל בכתב התביעה המתוקן, את הפעולות שנקט מול המועצה המקומית, ומשרד הפנים, ואף ציין כי הודע לו כי התכנית המפקיעה קיבלה תוקף חוקי ולא ניתן לשנותה.
התובע טוען כי דיווח למנוח על ממצב הדברים, וכי ביום 27.3.92 משביקר המנוח בארץ, נועדו לישיבה המנוח, אשתו רבקה דיל (להלן: "רבקה") בתו לינדה דיל חסון (להלן: "לינדה") וגיסו אוריאל יוספי (להלן: "יוספי"). המנוח קיבל דיווח על הקשיים והפעילות בביטול ההפקעה.
לגירסת התובע במהלך ישיבה זו סיכם עם המנוח כי שכרו של התובע, "במקרה של הצלחה", יהיה "80% ולאחר ניכוי 40% ליוספי, בתוספת ההפרש בין 15,000 דולר לדונם, ממחיר שיתקבל עם ביטול ההפקעה או שכר כנ"ל בתביעה לפיצויים".
בהמשך כתב התביעה האריך התובע מעניתו בפירוט הפעולות שנקט ובכלל אלו קבלת הסכמת ראש המועצה החדש, ירמיהו אולמרט (להלן: "אולמרט") להמנע מביצוע התכנית המפקיעה, הכנתה באמצעות אדריכל כספי של תוכנית חדשה, ודיווח על כך באופן רצוף לנתבעים.
התובע טוען כי בעקבות מאמציו ופעולותיו, יזמה הועדה המקומית תכנית חדשה, המבטלת את התכנית המפקיעה וכי תוכנית זו אושרה ע"י הועדה המקומית ביום 16.6.02.
לגירסת התובע, בשלב מאוחר יותר ביום 8.9.04, אושרה ע"י הועדה המקומית תכנית מתאר מפורטת ממ/3/3112 אשר לגירסת התובע, "סתמה את הגולל וביטלה בעיקרא את התוכנית המפקיעה" וכי בטבלת ההקצאה והאיזון שבמסגרתה גובש שווי המקרקעין ממנו יש לגזור את שכר טרחתו של התובע.
התובע טען איפוא, כי טיפל וגרם לביטול ההפקעה ומשכך הוא זכאי לשכר שהותנה בינו ולבין המנוח, המתבסס על אומדן שווי המקרקעין במצבם החדש לסכום של 5,530,000 דולר בניכוי הפחתות כמפורט בסעיף 128 לכתב התביעה, ובהינתן כי שכר טרחתו נקבע לשיעור של8% - סך 421,517 דולר שווי ערך לסך של 1,995,255 ₪, ולמועד הגשת התביעה וסכום של 2,040,992 ₪.
לטענת התובע, בהימנעותם מלשלם את שכר טרחתו, חרף פניותיו החוזרות ונשנות לנתבעים – הפרו האחרונים את ההסכם והתובע זכאי לפיצויים עקב ההפרה ותוצאותיה.
עיקר טענות הנתבעים