פסק דין
1.ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופטת ש' לארי-בבלי), בתיק ת' 18273/08, מיום 10.2.10, בו הורשע המערער בעבירה של שכרות בכך שסירב ליתן דגימה של אויר נשוף לפי דרישת שוטר, בניגוד להוראות סעיפים 62(3), 64ב, 64(3)(א) + 39 לפקודת התעבורה, ונגזרו עליו העונשים הבאים: שלושים חודשי פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה; ארבעה חודשי פסילה על תנאי לתקופה של שלוש שנים; קנס בסך 1,500 ₪.
2.על פי עובדות כתב האישום שהוגש כנגד המערער, ביום 3.10.08 הוא נמצא נוהג ברחוב האומן בירושלים, וכאשר נעצר על ידי השוטרת והתבקש ליתן דגימת אוויר נשוף, הוא הכשיל את הבדיקה באופן מכוון, ובאחת הנשיפות שכן נקלטו במכשיר נמצא ריכוז של 490 מ"ג אלכוהול לליטר אוויר נשוף. עוד כנטען, המערער סירב גם לבצע בדיקת דם לצורך מדידת רמת האלכוהול בדמו וכמו כן נכשל בבדיקת המאפיינים.
3.בהכרעת דין מפורטת ומנומקת כדבעי, נדחו טענותיו של המערער כנגד תקינות מכשיר הינשוף, כמו גם כנגד פעולותיה של השוטרת, תוך שנקבע כי מדובר במכשיר אמין שעבר כיול בתחילת המשמרת, וכי לשוטרת ותק של כחמש שנים בהפעלת המכשיר, ומעדותה בבית המשפט עולה כי היא מיומנת בהפעלתו. עוד כפי שנקבע, הבדיקה בוצעה באופן תקין, לאחר המתנה של 15 דקות בהן וידאה השוטרת כי המערער לא שתה, עישן או אכל. בהתייחס לטענה בדבר בעיה רפואית שמנעה מהמערער לנשוף למכשיר נקבע כי טענה כאמור לא גובתה במסמך רפואי כלשהו, מה גם שעל פי עדותה של השוטרת ניכר היה כי המערער ניסה בכוונה להכשיל את הבדיקה. בנוסף הועדפה עדותה של השוטרת, לפיה הסבירה למערער, כנדרש, את משמעות סירובו להיבדק באופן של הכשלת הבדיקה, על פני עדותו של המערער כי האחרונה לא עשתה כן. בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי משהמערער סירב להיבדק גם בבדיקת דם, ונכשל בבדיקת המאפיינים, מתחזקת המסקנה בדבר היותו שיכור במועד האירוע.
בגזר הדין ציין בית המשפט לחומרה את עברו התעבורתי והפלילי של המערער. בהתייחס לאלה, ולאופן התנהגותו באירוע, שהוגדר כ"כוחני" כלפי השוטרת, קבע כי יש מקום לסטות לחומרה מעונש המינימום הקבוע בחוק.
4.הערעור מופנה הן כלפי ההרשעה והן כלפי חומרת העונש.
לעניין ההרשעה טוען המערער, כי הוא הורשע בסירוב ליתן דגימת דם על אף שכל שנטען בכתב האישום היה כי הוא סירב ליתן דגימת אוויר נשוף. מה גם, שאף לגופו של עניין, לא נמצאו די ראיות כדי להרשיעו בעבירה זו. עוד לטענתו, משלא הוסברה לו משמעות הסירוב קודם לבדיקה, לא ניתן היה להרשיעו בעבירה זו, ואין די בהסבריה של השוטרת כפי שפורטו בדו"ח הפעולה. המערער טוען עוד, כי משלא הוגשו פלטי הנשיפה והכיול ממכשיר הינשוף, לא ניתן להרשיעו גם בעבירה של סירוב לבצע בדיקת נשיפה. ביחס לקביעות לעניין מאפייני השכרות בהתנהגותו טוען המערער כי על פי הפסיקה נדרש כי הרשעה כאמור תתבסס על מאפיינים ברורים וחד משמעיים בדבר שכרותו של הנהג, מה שלא נמצא במקרה דנן, עת המערער נכשל בחלק מהמבחנים ולא בכולם, מה גם שהוא נעצר באופן שגרתי ולא עקב נהיגה "חשודה".
לעניין גזר הדין טוען המערער כי בית משפט קמא החמיר עמו יתר על המידה, לא התייחס לנסיבותיו האישיות ולא נימק את קביעתו בדבר הסטיה מעונש המינימום הקבוע בצדה של העבירה.
5.עמדת המשיבה היא כי דין הערעור להידחות, תוך שהיא סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא. לטענתה, אין ממש בטענות המערער בדבר הרשעה בעובדות שלא נטענו בכתב האישום, שכן הקביעות לעניין הסירוב לבדיקת דם, כמו גם בדיקת המאפיינים, היוו אך חיזוק להרשעה בעבירה של סירוב ליתן דגימת אוויר נשוף, ולא ביססו הרשעה בעבירה נפרדת. לעניין תקינות מכשיר הינשוף ואופן הבדיקה טענה המשיבה כי משמעות הסירוב הובהרה כדבעי למערער, וכי מפעילת המכשיר העידה בבית המשפט לעניין בדיקות הכיול שערכה למכשיר בתחילת המשמרת. באשר לגזר הדין נטען כי הוא עומד במתחם הסבירות ואין מקום להתערב בו, נוכח חומרת העבירה ועברו התעבורתי המכביד של המערער.
6.דין הערעור להידחות על כל חלקיו. על פי המפורט בכתב האישום, העבירה שיוחסה למערער היא נהיגה בשכרות נוכח סירובו ליתן דגימת אוויר נשוף. זאת, אף שבעובדות כתב האישום צוין גם כי המערער סירב ליתן דגימה של בדיקת דם, והסעיף הרלוונטי גם לעבירה זו צוין בכתב האישום. ממילא, ונוכח הוראות סעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לפיו על כתב האישום לציין, בין היתר, הוראות החיקוק לפיו מואשם הנאשם, כמו גם העובדות המהוות את העבירה, ניתן היה להרשיעו בעבירה של נהיגה בשכרות גם בהתייחס לכך. מכל מקום, מאחר שלמעשה מדובר בשתי חזקות שונות לצורך הרשעה בעבירה אחת – נהיגה בשכרות – משבית משפט קמא הרשיע את המערער בהתייחס לסירובו ליתן דגימת אוויר נשוף, יש בסירובו ליתן גם בדיקת דם משום חיזוק להרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות, ולא הרשעה בעבירה נפרדת, וכך אף עולה מהכרעת הדין.
באשר לטענות בדבר תקינות המכשיר – הטענות לא עלו בתשובתו של המערער לכתב האישום, אלא רק בשלב הסיכומים. עם זאת יש לציין, כי מעיון בפרוטוקול הדיון שנערך ביום 19.1.10 בבית משפט קמא, המשיבה ביקשה להגיש הן את פלטי הבדיקה והן את פלטי הכיול אולם המערער טען כי מאחר שהפלטים מהווים צילום אין מדובר בראייה הטובה ביותר, מה גם שקשה לקרוא הכתוב בהם, ומשכך הם הוחזרו למשיבה. מכל מקום, מפעילת המכשיר העידה כי בדקה את המכשיר בתחילת המשמרת וכיילה אותו כנדרש, ולדבריה אם הבדיקה לא הייתה יוצאת תקינה לא היתה משתמשת במכשיר. בנוסף, במהלך עדותה הוגש פלט הכיול ת/6 (אף כי לעניין שעת הכיול בלבד ולא לעניין התוצאה). משבית משפט קמא מצא את עדותה מהימנה, די בכך לצורך ביסוס תקינות המכשיר.
לא מצאתי ממש גם בטענות המערער לעניין אופן הבדיקה וההסבר בדבר משמעות הסירוב. כעולה מת/5 – דו"ח הפעולה באכיפת נהיגה בשכרות, הובהרה למערער משמעות סירוב ליתן הדגימה, ואף על פי כן הוא סירב לבדיקה (שם, סעיף 8). כן צוין, כי המערער סירב לחתום על האמור (וכך גם על יתר המסמכים בעניינו), וככלל לא שיתף פעולה עם השוטרת שעיכבה אותו לצורך הבדיקה, ואף סירב ליתן הסבר כלשהו לסירובו להיבדק. בהתייחס לטופס זה, שמולא בזמן אמת, אין לייחס משקל רב לכך שבעדותה לא ציינה השוטרת באופן חד משמעי כי הסבירה למערער את משמעות סירובו, מה גם שלדבריה "הסברתי את הכל, כמו שלכולם. הסברתי שיושבת הרכב, שזה פסילה של שנתיים, שהוא אמור להגיע לקצין לשימוע...".
אף שהפלטים לא הוגשו, כאמור בשל סירובו של המערער, הרי שמיתר הראיות עולה כי האחרון לא ביצע את הבדיקה כראוי על אף ההסבר שניתן לו, ואף סירב לבדיקת דם (ראו ת/2, ת/4-ת/5). זאת ועוד, תחת הסעיף "דברי הנהג" בכתב האישום מצוין כי הלה אמר לשוטרת "מה את רוצה להוציא לי את העיניים. אני לא עושה שום בדיקה גם דם אני לא עושה קחו אותי ישר למעצר".
בהתייחס לאלה, הרשעתו של המערער בעבירה של נהיגה בשכרות מבוססת כדבעי, מה גם שהוא נכשל בכל רכיבים בבדיקת המאפיינים שנערכה לו, למעט באחד: כך עמד בצורה מתנדנדת, צעד 12 צעדים במקום 9 גם לאחר שהוסבר לו מספר הצעדים הנדרש, לא הצמיד עקב לאגודל, ונפל מהמדרכה. בנוסף נדף ממנו ריח אלכוהול חזק והוא הודה כי שתה אלכוהול – אף כי לדבריו שתי כוסות יין בלבד. בהתייחס לאלה, העובדה כי הצליח ברכיב אחד של הבדיקה – הבאת אצבע לאף – מהווה נחמה פורתא בלבד ובוודאי שאין בה כדי לשלול מהמסקנה הברורה בדבר שכרותו של המערער.
באשר לחומרת העונש – העונש המזערי הקבוע בצדה של העבירה בה הורשע המערער הוא פסילה מהחזקת רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים (ראו סעיף 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961). עם זאת, כאשר אדם מסרב לבצע בדיקת נשיפה ההנחה היא כי רמת האלכוהול בגופו היא גבוהה במידה ניכרת מהמותר (מה גם, שעל פי הפלט של אחת הנשיפות שכן נקלטו במכשיר עולה תוצאה של 490, קרי, למעלה מפי שניים מחזקת השכרות הסטטוטורית). בנסיבות אלה, נוכח עברו התעבורתי המכביד של המערער, הכולל שמונים עבירות תעבורה (החל משנת 1983) ובהן: כניסה לצומת באור אדום, עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, מהירות מופרזת, אי החזקת רישיון נהיגה בתוקף ועוד, אין מדובר בעונש חמור כלל ועיקר וודאי שאינו מצדיק סטייה מהכלל בדבר ההתערבות המצומצמת במידת העונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית.
7.אשר על כן וכאמור נדחה הערעור.
המערער יפקיד רישיונו במזכירות בית המשפט לתעבורה בירושלים עד ליום 24.10.10 בשעה 10.00.
הקנס ישולם עד ליום 24.10.10.
ניתן היום, ג' חשון תשע"א, 11 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.
חנה בן-עמי, שופטת