אברהם נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 11/8/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער ("ההחלטה").

עיקר טענות הצדדים בערעור:

2.טענת הערעור העיקרית היא שהמומחה בתחום הרנטגנולוגיה, ד"ר גרשין, עמו התייעצה הוועדה, אינו מומחה לפענוח CT או MRI. המערער הוסיף וטען כי הוועדה התעלמה ממכתבו של פרופ' פלד, אשר הועבר לעיונה עוד בטרם סיכמה את הדיון.

3.לטענת המשיב, הוועדה התייעצה עם בעל המומחיות הראויה, שכן אין תת התמחות מוכרת בתחום הרנטגנולוגיה. בהתייחס למכתבו של פרופ' פלד, נטען כי לא מדובר במסמך מהותי, אשר לא עמד לעיונו של היועץ הרנטגנולוג כיון שהוא מסמך מאוחר יותר.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

5.הוועדה התכנסה ביום 23/6/13 בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירולוגיה ומומחית לאונקולוגיה. לאחר שהקשיבה לתלונות המערער ולטיעוני בא כוחו שהתלווה עליו, עיינה הוועדה בבדיקת MRI עמוד שדרה צווארי מיום 8/6/12 ובבדיקת EMG גפיים עליונות מיום 3/1/13. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה בסעיף 21 לפרוטוקול:

"לורדוזיס צווארי שמור, מפגין הגבלה בתנועות כתף ימין שאינה קשורה לפגיעה, שכן במידה וקיימת הגבלה בתנועות הכתף הרי שמקורה אמור להיות על רקע חולשה ולא על רקע כאב, כפי שמתאר התובע. השרירים של השכמות וחגורת הכתפיים נצפו מפותחים היטב. התובע הפגין הגבלה בלתי הגיונית בתנועות הצוואר, ובעת שהתבקש לכופף או ליישר את צווארו, נע לפנים ולאחור עם כל גופו העליון, אך בעת שישב במהלך הראיון המקדים נצפתה הגבלה בתנועות הסיבוב והיישור של עמוד שדרה צווארי".

הוועדה הסבירה כי מבחינה אורטופדית היא מבקשת להתייעץ עם רנטגנולוג, אשר יעיין בצילומי MRI משנת 2009 ו- 2012 "ויחווה דעתו האם מדובר בממצאים ניווניים היכולים להסביר את ההגבלה בתנועות הצוואר, או מדובר בממצאים חבלתיים היכולים אף הם להסביר הגבלה בתנועות הצוואר".

הוועדה שבה והתכנסה ביום 11/8/13, ולאחר שעיינה בחוות דעת הרנטגנולוג, ד"ר גרשין מיום 27/6/13, קבעה הוועדה כי היא מקבלת את מסקנותיו. הוועדה ציינה כי "הממצאים ההדמייתיים בהם עיין ד"ר גרשין המומחה בתחום הרנטגנולוגיה הינם על רקע ניווני ולא חבלתי". המערער אובחן כסובל ממצב לאחר חבלה בצוואר וכתף ימין. לאחר שעיינה בחוות דעת פרופ' סודרי מיום 7/10/12, קבעה הוועדה כי אינה מקבלת את מסקנותיו לאור שוני בממצאי הבדיקה הקלינית. הוועדה סיכמה כי מאחר שאין מדובר בממצאים טראומטיים, הרי שאין קשר סיבתי בין מצבו של המערער לבין התאונה הנדונה, וקבעה שלא חלה החמרה במצבו.

6.התייעצות הוועדה עם מומחה בתחום הרנטגנולוגיה: הטענות בנוגע לתחום מומחיותו של ד"ר גרשין, דינן להידחות. על פי התוספת לתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג-1973, אין תת התמחות מוכרת בתחום הרדיולוגיה. על כן, טענת המערער בדבר העדר מומחיות בפענוח בדיקות CT ו- MRI, נטענו במידה רבה בעלמא, ולא מצאתי בהן ממש.

7.המערער הוסיף וטען, כי ד"ר גרשין לא בחן את כל המסמכים הרפואיים בתיק, וביניהם בדיקת EMG מיום 24/6/09. עיון בחוות הדעת של ד"ר גרשין מיום 27/6/13 מעלה כי עמדו לעיונו בדיקות הדמיה שונות, לרבות בדיקת CT צוואר, MRI עמוד שדרה צווארי ו- EMG מיום 26/11/09 ומיום 3/1/13.

מקובלת עלי טענת המשיב, כי לא היה מקום להיוועצות עם רנטגנולוג, מאחר שקיימת קביעה חלוטה בדבר העדר קשר סיבתי בין התאונה הנדונה לבין הליקוי בגבו של המערער. המשיב הפנה בדיון להחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 22/3/11 (מש/1), ולחוות דעת יועץ בתחום הרנטגנולוגיה מיום 20/2/11 (מש/2), בה קבע ד"ר גרשין כי השינויים הניווניים בגבו של המערער אינם תוצאה של התאונה הנדונה. לאור האמור, הפנה היועץ ד"ר גרשין בחוות דעתו מיום 27/6/13 לחוות הדעת מש/2 וחזר על קביעתו לפיה מדובר ב"שינויים ישנים, ניווניים, לא חבלתיים, לא קשורים סיבתית לתאונה הנדונה". הוועדה סיכמה את הדיון בעניינו של המערער ביום 11/8/13, ובעקבות הפניית תשומת לבה על ידי היועץ הרנטגנולוג, תיקנה הוועדה את טעותה עוד בטרם סיימה את דיוניה.

המערער טען בעניין זה, כי הוועדה לא התייחסה לממצאים חדשים בגינם הוגשה תביעה להחמרת מצב, ולא עמדו לפני הוועדה החלוטה.

8.התייחסות למכתבו הרפואי של פרופ' פלד מיום 7/7/13: חוות דעת היועץ בתחום הרנטגנולוגיה, ד"ר גרשין ניתנה ביום 27/6/13, ומכאן שמכתבו של פרופ' פלד הינו מסמך רפואי מאוחר למועד מתן חוות הדעת.

המשיב טען שלא מדובר במסמך מהותי המחייב את התייחסות הוועדה.

9.לאור כל האמור, הערעור נדחה זאת.

10.אין צו להוצאות.

11.הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.