פסק דין
1.תביעתו של התובע להכיר באוטם שריר הלב שאירע לו ביום 11.01.11 (להלן: "האירוע הלבבי") כפגיעה בעבודה, נדחתה על ידי הנתבע, כמפורט במכתב הדחייה מיום 19.06.11, מן הטעם שלא הוכח כי נגרם אירוע תאונתי כלשהו תוך כדי ועקב עבודתו.
על פי מכתב הדחייה, מדובר במתח ממושך המשתרע על פרק זמן ממושך שאינו בבחינת אירוע תאונתי, וכן מדובר בתחלואה טבעית והשפעת העבודה, אפילו אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.
כנגד הדחייה האמורה הוגשה התביעה שלפנינו.
2.ביום 20.11.12 התקיימה בתיק ישיבת הוכחות, במהלכה העיד התובע בעצמו וכן העידה מטעמו עדת התביעה גב' עליזה נחום, מי ששימשה במועד הרלוונטי כמנהלת מחלקת איכות הסביבה בעיריית בית שאן (להלן: "גב' נחום").
בסיום הדיון, מאחר ולא הייתה הסכמה ביחס לקיום אירוע חריג בעבודה, נדרשו הצדדים להגיש סיכומיהם, וכך עשו - התובע ביום 30.12.12 והנתבע ביום 16.01.13.
3.להלן העובדות הרלוונטיות לענייננו, כעולה מחומר הראיות:
א.התובע יליד 1957, ובמועד הרלוונטי שימש כסגן מנהל מחלקת איכות הסביבה בעיריית בית שאן (להלן: "המחלקה").
ב.במסגרת עבודתו במחלקה, טיפל התובע, בנושאים הקשורים למחלקת המים, הבנוי, החשמל והאשפה והיה אחראי על עובדים במחלקה, לרבות הכנת סידורי עבודה וחלוקת עובדים לביצוע העבודות המוניציפאליות השונות בעיר. נטל ביצוע העבודה התחלק בעיקרו בין התובע לבין מנהלת המחלקה - גב' נחום.
ג.ביום 11.01.11 אושפז התובע בבית חולים העמק, ועבר צנתור.
ד.ביום 13.03.11 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודתו, ותביעה זו נדחתה, כאמור ברישא של פסק דין זה.
4.לטענת התובע, יש לקבוע כי הגורם הממשי לאירוע הלבבי היה הויכוחים שהיו לו ביום 10.01.11 וביום 11.01.11. לגישת התובע, הוכח בעניינו כי ביום שקדם ליום 11.01.11 הוא היה מעורב בויכוח עם העובדים וזאת מעבר לעבודתו השגרתית, במובן זה שנדרש לבצע עבודה דחופה במגבלות של זמן קצוב, ומיד לאחר מכן וכל הלילה, עד לבוקר האירוע (חוסר בעובדים וויכוח סוער) היו הסימנים הראשונים לבואו של האוטם ביום 11.01.11.
5.מנגד טען ב"כ הנתבע, כי יש לדחות את התביעה, מאחר והתובע לא הוכיח כי ביום 11.01.11 או בסמוך לכך אירע אירוע חריג בעבודתו.
6.המסגרת הנורמטיבית
תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") כ:
"תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".
על פי הפסיקה, על מנת להכיר באירוע הלבבי - האוטם בו לקה התובע כתאונת עבודה, יש צורך בהוכחת אירוע חריג בחיי העבודה בסמוך לפני האירוע (דב"ע נא/0-133 צבי כץ - המוסד לביטוח לאומי עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך א(2), 445; עבל 502/09 סידה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21.10.10).
עוד נפסק, כי תנאי לחץ ומתח מתמשכים בעבודה, אפילו משתרעים הם על פני ימים או שבועות, אינם עולים כדי "אירוע חריג" (דב"ע נד/0-143 יוסף ניב - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח,143; עב"ל 128/98 ברמן אריה - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לג(29), 23; עבל 306/03 נדב אושרי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 06.04.06).
וכן נקבע ש"אפילו אם בשבוע אחד מדובר, די בו כדי להביא לניתוק בין האירוע המרגש לבין בוא האוטם שהרי כבר נפסק ש"ידוע לבית הדין שמעבר זמן של שבעה ימים פוסל אפשרות של קשר סיבתי" (דב"ע מז/0-69 המוסד לביטוח לאומי - מקס גלסברג, פד"ע יט, 234).
במקום אחר נאמר כי יכול ו"אירוע חריג" יוכר גם על רקע של מתח מתמשך מקום בו בסמוך לפני האירוע נוצר "שיא" או עליית מדרגה חריגים באותו מתח מתמשך והוא יחשב כ"אירוע חריג".