פסק דין
זו תביעה שעניינה ביטול עסקה לרכישת דלת פנימית ע"י התובעת מן הנתבעת, תוך השבת מלוא התמורה ששולמה בגינה וכן מתן פיצוי כספי בגין עוגמת נפש.
התובעת טוענת, כי ביום 29.12.10 הזמינה מהנתבעת שתי דלתות: האחת, כניסה חיצונית; והשנייה, דלת פנימית לחדר ממ"ד (להלן: "הדלת הפנימית").
אין מחלוקת בין הצדדים, כי הדלת החיצונית שסופקה ע"י הנתבעת תואמת את הזמנת התובעת ואין לזו האחרונה כל טענות בקשר אליה.
התובעת טוענת, כי הזמינה דלת פנימית לחדר ממ"ד וכי הדגישה בפני נציג הנתבעת, כי היא מבקשת לקבל דלת לחדר ממ"ד וככזו עליה להיות בטיחותית, וכלשונה "לפי תו תקן".
לטענת התובעת, במועד ההתקנה הסתבר לה, כי הדלת הפנימית שסופקה לה בפועל אינה תואמת את הדלת שהזמינה מהנתבעת, באשר עסקינן, לטענתה, בדלת רגילה ולא בטיחותית.
לפיכך, דרשה התובעת, כבר במעמד ההתקנה, לפרק את הדלת ועמדה על ביטול העסקה תוך השבת התמורה ששולמה בגינה. לטענת התובעת, התנתה הנתבעת את ביטול העסקה בתשלום 25% משיווי הדלת.
מכאן, התביעה שבפניי בה עותרת התובעת, כאמור, לביטול העסקה, השבת התמורה בגינה וכן חיוב הנתבעת בתשלום פיצוי כספי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת עקב אי ההתאמה בין הדלת שהוזמנה לבין הדלת שסופקה בפועל, ובסה"כ 5,000 ₪.
בתמיכה לתביעתה, צירפה התובעת לכתב התביעה את הקבלה בגין תשלום עלות הדלת הפנימית בסך 1,300 ₪ וכן את ההזמנה מיום 29.12.10 עליה מתנוססת חתימתה של התובעת.
בכתב הגנתה, מאשרת הנתבעת כי התובעת הזמינה 2 דלתות במחיר כולל של 6,300 ₪: דלת כניסה בסך 4,900 ₪ ודלת פנימית בסך 1,400 ₪. כאמור, דלת הכניסה סופקה לתובעת ואין לגביה כל מחלוקת.
באשר לדלת הפנימית, טוענת הנתבעת כי דלת זו הוזמנה לחדר ממ"ד. לטענתה, כאשר ביקשה הנתבעת לספק את הדלת טענה התובעת, כי הזמינה דלת ממ"ד ולא דלת פנימית וסירבה לאפשר למתקין להתקין את הדלת. הדלת הפנימית נמצאת בביתה של התובעת.
הנתבעת מציינת, כי אינה עוסקת במכירת דלתות ממ"ד וכי הדבר הובהר לתובעת. נטען כי הנתבעת הציגה בפני התובעת דלתות פנימיות שונות, התובעת בחרה דגם שנרשם בהזמנה ואף חתמה על ההזמנה. הנתבעת מבהירה, כי לקוחות רבים נוהגים להזמין דלתות פנימיות רגילות לחדר ממ"ד, כך שלא היה דבר חריג בהזמנת התובעת.
הנתבעת מדגישה, כי הדלת הפנימית הוזמנה לבקשת התובעת והותאמה למידות הספציפיות שבביתה של התובעת, ולכן באם יורה ביהמ"ש על השבת הדלת לנתבעת, לא ותוכל האחרונה לעשות בה כל שימוש. זאת, בנוסף להפסד הכספי שנגרם לה, לרבות הוצאות הובלה, ייצור והתקנה.
עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת חתומה על ההזמנה שהיא בעצמה צירפה לכתב התביעה וכי חתימתה נעשתה לאחר שהבינה את משמעותה וכי במועד החתימה נכחה גם בתה של התובעת. לאור כך, נטען כי התובעת אינה יכולה להתנער מחתימתה על ההזמנה והיא מוחזקת כמי שקראה והבינה את הכתוב בהזמנה.
לאור האמור, עותרת הנתבעת לדחיית התביעה תוך חיוב התובעת בהוצאות משפט.
בדיון שהתקיים בפני, העידה התובעת בעצמה ובעלה, מר אברהם אברהם (להלן: "אברהם"). מטעם הנתבעת העידו נציגיה, ה"ה ג'רייס עוואס (להלן: "ג'רייס") וניר לוי, שנכח בביתה של התובעת במועד ההזמנה והחתימה על טופס ההזמנה (להלן: "לוי").
בעדותה בפניי, חזרה התובעת על טענותיה שבכתב התביעה והוסיפה, כי הדגישה בפני נציג הנתבעת, מר ניר לוי, כי היא מבקשת להזמין דלת פנימית בטיחותית שתתאים לחדר ממ"ד שבביתה, וכלשונה "תו תקן". במעמד ההזמנה, ביקשה התובעת לברר עם לוי באם לדלת הפנימית קיים תו תקן, והלה ענה לשאלתה בחיוב. בפועל, סופקה, כך לטענת התובעת, דלת פנימית רגילה ועשויה מפח. התובעת העידה בפניי, כי חשה מרומה מהתנהגותו של לוי שהציג בפניה מצג שווא, ולפיו הדלת הפנימית בה בחרה הינה בטיחותית, לפי תו תקן ומתאימה לחדר ממ"ד, וכי בדיעבד הסתבר לה שלא כך המצב.
עוד נשמעה בפניי עדותו של הבעל אברהם. אברהם ציין, כי הוא נכח במעמד ההזמנה יחד עם אשתו וכי זו האחרונה הזמינה מהנתבעת דלת פנימית מפלדה שיועדה לחדר ממ"ד, וכי בפועל סיפקה להם הנתבעת דלת רגילה עשויה מפח.
התובעת ובעלה אברהם מסרו בעדותם, כי במעמד ההתקנה התנגדו להרכבת הדלת ודרשו ביטול העסקה והשבת התמורה בגינה.
מנגד העד ג'רייס, כי התובעת ידעה אף ידעה כי הנתבעת אינה מייצרת דלתות ממ"ד מפלדה. ג'רייס מאשר, כי התובעת סירבה לאפשר למתקין להרכיב את הדלת הפנימית, אך טען כי הסיבה לכך הייתה נעוצה באופן פתיחת הדלת, פתיחה פנימית לעומת פתיחה חיצונית, ולא לסוג ולחומר ממנו יוצרה הדלת הפנימית.