אברבוך נ' יארצ'בסקי

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטות כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' יונת הברפלד- אברהם), מהתאריכים 6.10.13 ו- 22.11.13, בתיק מס' 02-22043-13-7.

בהחלטה מיום 6.10.13 נקבע לחייבת בתיק ההוצאה לפועל- המשיבה בבקשה שבפני, צו חיוב בתשלומים חודשי בסך של 1000 ₪, החל מיום 20.10.13 ובכל 20 לחודש שלאחר מכן ובהחלטה מיום 22.11.13 נדחתה בקשת המבקש- הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, לביטול צו התשלומים שנקבע לחייבת כאמור וביטול עיכוב ההליכים בתיק.

הבקשה שבפני הוגשה בתחילה אל בית משפט השלום בנצרת והועברה אל בית משפט זה בהתאם להחלטת כב' סגן הנשיא הש' יוסף סוהיל מכח הוראות סעיף 119 (ד) לתקנות ההוצאה לפועל – תש"ם- 1979, הקובע כי בקשת רשות ערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל תוגש לבית משפט השלום שבתחום סמכותו נמצאת הלשכה שבה ניתנה אותה החלטה.

ביום 2.10.13 הגישה החייבת בתיק ההוצאה לפועל בקשתה לקביעת צו חיוב בתשלומים והציעה לשלם תשלום חודשי בסך של 150 ₪.

בהחלטת הרשמת מיום 6.10.13, לאחר שבחנה את נתוני המשיבה כפי שהוצגו בפניה ואף פירטה אותם בגוף ההחלטה, נקבע כאמור למשיבה צו תשלומים חודשי בסך של 1,000 ₪ החל מיום 20.10.13 ובכל 20 לחודש שלאחר מכן.

ביום 30.10.13 הגישה המשיבה בקשה להקטנת צו התשלומים. בקשה זו נדחתה בהחלטת הרשמת הנכבדה מיום 4.11.13. נקבע כי אין מקום לעיון חוזר בהחלטה מיום 6.10.13 לעניין צו התשלומים.

ביום 18.11.13 הגיש המבקש בקשתו לביטול צו תשלומים וביטול עיכוב ההליכים כנגד המשיבה. בקשה זו נדחתה בהחלטת הרשמת הנכבדה מיום 22.11.13. צוין כי המבקש רשאי לעיין בבקשת המשיבה למתן צו תשלומים, וככל שהנו סבור כי המידע אותו מסרה אינו נכון, הוא רשאי לפרט זאת בתגובתו. עוד נקבע בהחלטה כי קביעת צו תשלומים אינה מתייחסת לסיבת פתיחת התיק, אלא ליכולתה הכלכלית של החייבת.

בבקשתו אשר בפני מפרט המבקש את הנסיבות שהובילו לפתיחת למתן פסק הדין מכוחו נפתח תיק ההוצאה לפועל בנדון. לטענת המבקש החלטות הרשמת התקבלו באופן חד צדדי ללא מתן אפשרות לתגובה מצד המבקש. לטענתו לא ייתכן כי יינתנו החלטות במעמד צד אחד מבלי לקיים דיון ותוך התעלמות מזכויותיו. לטענתו, בהחלטות הרשמת הנכבדה אין כל התייחסות לעניין בגינו נפתח תיק ההוצאה לפועל- חטיפת בתו של המבקש לחו"ל על ידי אימה- המשיבה. עוד טוען המבקש כי העובדה שהוא אינו יכול לממש את פסק הדין ולהיפרע מהמשיבה מהווה פגיעה בקניינו, זכות מוגנת מכח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בהקשר זה טוען המבקש כי נגרמו לו הוצאות בסכומים משמעותיים והוא צפוי להוציא עוד הוצאות רבות נוספות בעתיד. לטענתו, צו התשלומים שנקבע למשיבה, אינו סביר נוכח גובה החוב בתיק ההוצאה לפועל.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבה.

כאמור הבקשה שבפני הוגשה תחילה אל בית משפט השלום בנצרת ביום 15.1.14.

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנו בפני הצד המבקש לערער או מיום שהומצאו לו, אם ניתנו שלא בפניו.

בענייננו, המועד להגשת בקשת הערעור ביחס לשתי ההחלטות (מהתאריכים 6.10.13 ו- 22.11.13)

חלף זה מכבר עת הוגשה בקשת רשות הערעור אל בית משפט השלום בנצרת ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את הבקשה.

כמו כן, מעיון בהחלטות נשוא בקשת רשות ערעור זו, עולה כי אלו ניתנו לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה במסמכים אשר הוגשו לעיונה, החלטותיה סבירות ואין כל מקום להתערב בהן.

באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.

ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)

רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423)

וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12).