אבני נ' מושבי הנגב חברה לפיתוח מיסודן של המועצות האזוריות

החלטה

1.בחודש נובמבר 2011 הגיש מר משה אבני (להלן: "התובע"), תביעה לבית הדין נגד מושבי הנגב חברה לפיתוח מיסודן של המועצות האזוריות שלחים מרחבים עזתה בע"מ (להלן: "הנתבעת").

2.התביעה הוגשה לאחר סיומה של תקופת התקשרות בין הצדדים, שנמשכה כעשרים שנה ובמהלכה שולמה לתובע תמורה בהתאם לחשבוניות מס בתוספת מע"מ כדין.

3.בדיון שהתקיים בתביעת הצדדים בחודש מרץ 2013, הסמיכו הצדדים את בית הדין לפסוק לפשרה "בלי שכל צד מודה בטענות הצד שכנגד", במסגרת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, ללא מתן נימוקים.

4.ביום 11.8.2013 ניתן פסק דין בתובענה, ולפיו על הנתבעת לשלם לתובע סכום של 320,000 ₪.

5.בספטמבר 2013 הוגשה "בקשה דחופה למתן הבהרה", ולפיה התבקש בית הדין להורות כי ככל שסכום הפשרה בסך של 320,000 ₪ משולם בכפוף להוצאת חשבונית, על הסכום האמור יש להוסיף מע"מ כדין.

6.בתגובה שמסרה הנתבעת, מתנגדת הנתבעת לבקשה בנימוק כי:

"הסכום הפסוק נפסק כסכום מוגדר 320,000 ₪ וכל המיסים למיניהם צריכים להיות משולמים מתוך הסכום המוגדר הפסוק, והחובה לתשלום המיסים הינה מתוך הסכום הפסוק המוטלת על המבקש".

7.בהעדר הנחיה אחרת בפסק הדין, ההלכה היא כי כל צד חייב בתשלומי המס על החוב הפסוק המוטלים עליו מכוח הדין. בהקשר זה נקבע בסעיף 16 לחוק מס ערך מוסף תשל"ו-1975, כי החייב בתשלום המס "בשירות – נותן השירות".

8.יוצא מכאן כי "נותן השירות" התובע, הוא החייב במס בהתאם לחוק מס ערך מוסף על התמורה שקיבל תמורת השירות נשוא החוב הפסוק.

9.בנסיבות הללו ומשההלכה היא כי משניתן פסק דין, שוב אין בית הדין מוסמך לשנותו – דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, י"ד כסלו תשע"ד, (17 נובמבר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג עובדים- מר סעדיה גוזלן

משה טוינה, שופט

נציג מעבידים – מר שמעון לוי