פסק דין
בפניי תובענה כספית מטעם התובע/נתבע שכנגד (להלן :"אבן") מיום 13.10.2010 בסכום של 14,871 ₪ , ומאידך תובענה שכנגד מטעם הנתבע/תובע שכנגד (להלן : "מקוז") מיום 11.11.2010 בגין נזק לא ממוני (עגמת נפש) בסכום של 19,000 ₪ (בצירוף 1000 ₪ בגין הוצאות משפט) .
רקע עובדתי וטענות הצדדים :
מר אבן הינו בעל משק הנמצא במושב שאר-ישוב . בתוככי המשק מפעיל מר אבן שבעה חדרי אירוח ("צימרים") . מר מקוז הינו תושב העיר בת-ים , אשר הזמין ממר אבן בהזמנה טלפונית חמישה חדרי אירוח הן בעבורו והן בעבור בני משפחתו לצורך חופשה פרטית , אשר תוכננה להתקיים במהלך חג ראש השנה תשע"א בין התאריכים 8.9.2010 ועד 11.8.2010 .
על פי תנאי ההזמנה מיום 29.6.2010 סיכמו הצדדים, כי עלות ההשכרה תהא בשיעור כולל של 10,230 ₪ - שני חדרים זוגיים למשך לילה בעלות של 480 ₪ ללילה , חדר משפחתי נוסף בעלות של 750 ₪ ושני חדרי משפחתיים נוספים בעלות של 850 ₪ ללילה . בתאריך 29.8.2010 שלח מקוז לאבן מקדמה בסך של 1000 ₪ על חשבון הסכום המוסכם הכולל .
לטענת אבן , על אף שחלק מבני משפחתו של מקוז הקדימו את שעת הגעתם בניגוד לסיכום המוקדם עימם , וחרף העובדה שאחד מהם אף סרב לפנות את החדר המושכר טרם יציאת יום השבת , הבליג האחרון על התנהגותם ואף איפשר בידי משפחת מקוז להיכנס לחדרים טרם השעה המוסכמת ולאחר מכן אף נעתר לכל בקשותיהם , ובכלל זאת החלפת מגבות ותיקון סתימה , אשר נתגלעה באחד מחדרי האמבטיה אשר הושכרו למר מקוז ולבני משפחתו . אבן אף מוסיף וטוען , כי ביום סיום ההתקשרות החוזית לפינוי המושכר בני משפחתו של מקוז סירבו לפנות את המושכר בשעה המוסכמת (15:30) ולשלם את מלוא התמורה המוסכמת בנימוק כי הינם זכאים להנחה בשיעור של 2000 ₪ בגין התקלה אשר נתגלעה בחדר האמבטיה .
עוד טוען אבן , כי לאחר דין ודברים ממושך , אשר במהלכו הוסכם כי יוקצו לטובתם שני חדרים , פינו בני משפחתו של מקוז את כלל החדרים רק בשעה 19:30 . לאחר מכן , הגיש מר אבן תלונה במשטרת ישראל כנגד מקוז ואף נערך בירור בפני שוטרים ממשטרת ישראל , וזאת כתוצאה מסירובם של בני משפחת מקוז להיעתר לדרישתם של בני משפחת אבן לשלם את מלוא התמורה המוסכמת . לגרסתו , לא זו אף אף זו שמקוז ובני משפחתו סירבו לשלם את דמי השכירות המוסכמים , אלא שהחדרים אותם פינו הוחזרו למשכירים כשהם במצב פיזי גרוע ביותר בשל הותרת אשפה וזוהמה רבה בחדרים המושכרים , וכן בשל שריפת שמיכה כתוצאה מפלטה אשר הונחה עליה ומשבירת שידה שנמצאה בחדר . לאור האמור לדלעיל, עותר אבן בכתב התביעה לשיפויו בסכום כולל בסך של 14,871 ₪ על פי ראשי הנזק הבאים : דמי שכירות מוסכמים בסך של 9230 ₪ (בקיזוז המקדמה בסך של 1000 ₪) ; תוספת דמי שהייה בסך של 266 ₪ ; עלות השמיכה שנפגמה לחלוטין בסך של 75 ₪ ; עלות תיקון השידה שנשברה בסך של 150 ₪ ; תשלום שכרה של המנקה אשר לא סיימה לנקות את החדרים בסך של 150 ₪ ; עגמת נפש (נזק לא ממוני) בשיעור של 5000 ₪ .
מאידך , מציין מקוז בכתב הגנתו/כתב התביעה שכנגד , כי בניגוד לנטען בכתב תביעתו של מר אבן , הרי שבני משפחתו , אשר התייצבו בשעת בוקר מוקדמת , עשו כן רק לאחר תיאום מוקדם עם מר אבן . עוד טוען מקוז , כי בניגוד למובטח בשני חדרים זוגיים לא היו מצויות מיטות המיועדים לילדים קטנים , וכי רק בשני חדרים היו מצויים מתקני ג'קוזי , בעוד שטרם ההגעה לאזור צפון התחייב בפניהם מר אבן לכך כי מתקני הג'קוזי יימצאו בשלושה חדרים מבין החדרים אותם שכרו בני משפחת מקוז . בפרט , מדגיש מקוז כי כבר ביום ההגעה (8.9.2011) נתגלעו ליקויים חמורים בחלק מן החדרים המושכרים , אשר מנעו מחלק מבני משפחתו מלהתגורר בהם , וזאת מחמת הצפתו של אחד מהחדרים במים ומפאת תקלה , אשר נתגלעה בביוב של חדר אחר , שמקורה בתחזוקה לקויה של המבנה . עוד טוענת משפחת מקוז , כי מר אבן אף התוודה בפניהם , כי הוא עצמו היה מודע לליקויים טרם שאלו החלו להתגורר במושכר , אולם בשל עומס עבודה ,נבצר ממנו מלתקנם טרם כניסתם לחדרים המושכרים כאשר רק במהלך הלילה השני נעתר להפצרותיהם והזמין שרברב מקצועי לצורך פתרון התקלה .
עוד טוען מר מקוז , כי רעייתו של מר אבן ציינה בפניו ובפני בני משפחתו , כי יש ביכולתם למנוע את ההצפה באמצעות שטיפת המים באמצעות מגב מים וכן באמצעות שימוש במגבות האמבטיה שסופקו להם על ידי משפחת אבן , וכי באפשרותם לחלוק זה עם זה את החדרים ולעשות בהם שימוש הדדי בחדרי האמבטיה ובמתקני הג'קוזי . לפיכך , בלית ברירה מאחר ואותם חדרים לא היו ראויים למגורי אדם , נאלצו מר מקוז ובתו לארח בחדריהם לכל אורך החופשה את בני המשפחה , אשר התגוררו בחדרים בהם נתגלעו הליקויים , וכי בשל כך נפגמה באופן מהותי הנאתם מן החופשה לה ייחלו . בתאריך 20.9.2010 פנה מקוז אל אבן במכתב דרישה מטעם ב"כ (משרד עוה"ד בסרגליק , גרובס , חזן מרמת-גן) להעביר לחזקתו של מר אבן סכום כספי בסך של 3000 ₪ (מעבר למקדמה ששולמה) , ולצורך כך אף הפקידו בידיו של ב"כ כפיקדון את מלוא הסכום המוסכם בסך של 9230 ₪ , ברם הצעת הפשרה דנן נדחתה על ידי מר אבן . מאידך , בכתב התשובה לכתב התביעה שכנגד הבהיר אבן כי הטענות בדבר תקלות כאלו ואחרות , אשר נתגלעו בחדרים המושכרים אינן נכונות וכי עסקינן בתקלות מינוריות בלבד אשר תוקנו על ידי מר אבן באופן אישי ומיידי .
דיון והכרעה :
על המחלוקת נשואת מחלוקת זו חולשות הוראות חוק השכירות והשאילה, תשל"א – 1971. סעיף 7 לחוק קובע , כי על המשכיר חייב לתקן את הפגם שנתגלע במושכר בתוך זמן סביר לאחר שקיבל דרישה מעם השוכר לעשות כן . סעיף 15א' לחוק אף מוסיף וקובע , כי השוכר פטור מתשלום דמי השכירות , וזאת ככל שהנכס המושכר הינו מקרקעין בהם נמנע מן השוכר מלהשתמש בהם למטרת השכירות מחמת נסיבות הקשורות במושכר , או בדרכי הגישה אליו . הסעיף אף מוסיף וקובע , כי ככל שהשוכר לא ביטל את החוזה , אזי הינו פטור מתשלום דמי השכירות בעד הזמן שהשימוש נמנע ממנו . הפטור האמור יחול רק אם בעת כריתת החוזה לא ידע השוכר על הנסיבות האמורות ולא היה עליו לדעת עליהן, או שלחילופין לא ראה אותן ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען .
במקרה דנן , מר אבן חזר עדותו בביהמ"ש על טענותיו לפיהן לא נתגלעה בעיה כלשהי בחדרים המושכרים וכי משפחת מקוז הלכו עליו אימים , אולם לא נתן הסבר לאי סיבת זימונם של עדים מטעמו התומכים בטענותיו, לפיהן היה על מקוז לשלם את מלוא השכר בגין השכרת החדרים ולפצותו בגין התנהגותו שלו ושל בני משפחתו (ראה : עמוד 1 שורות 9 – 10 ; עמוד 1 שורה 26 ; עמוד 2 שורות 16 – 18 לפרוטוקול) .
מאידך , עדותם של מר מקוז והעדים מטעמו הייתה מהימנה , רציפה וקוהרנטית ועדיפה בעיניי על פני גרסתו של אבן . כלל העדים מטעמו של מקוז חזרו ושטחו בפני ביהמ"ש את מורת הרוח אשר נגרמה להם כתוצאה ישירה מהתנהלותה של משפחת אבן , החל מהשכרת חדרים בגודל שונה מן המוסכם , המשך בבעיית נזילת המים ובעיית הביוב , אשר נתגלעה בחדרם של בני משפחתו של מר מקוז , ואשר בעטייה נאלצו בני משפחתו של מר מקוז להתגורר בחדרים של בני משפחה אחרים (ראה : עמוד 1 שורה 12 – עמוד 2 שורה 14 לפרוטוקול) . כמו כן , שוכנעתי מן הראיות אשר הובאו בפניי ומעדותו של מר מקוז , כי אכן נגרמה לו ולבני משפחתו מורת רוח רבה ביותר ואשר לגבי דידו משקף את הסכום הראוי בגין השירות הלקוי אותו קיבלה משפחתו של מקוז ממר אבן , וכי מר מקוז אכן ביקש לשלם למר אבן סכום כספי בסך כולל של 4000 ₪ (כולל המקדמה) ואף למעלה מכך נוכח הסכום אותו הפקיד בחזקתו של ב"כ בגין השירות החלקי אותו קיבל , אולם בסופו של יום נדחה על ידי מר אבן בלא נימוק של ממש .
נוכח הראיות והעדויות אשר הוצגו בפניי , מצאתי לנכון לדחות את החלק הארי של תביעתו של מר אבן ולקבל באופן חלק את תביעתו של מר מקוז , ואבאר . אדגיש, כי לא מצאתי תימוכין בראיותיו של מר אבן כי אכן משפחתו של מר מקוז השחיתה את השמיכה וכן את השידה , או לחילופין, כי כתוצאה לכך נגרם לאבן נזק ממוני לצורך רכישת שידה ושמיכה חדשים , ואף לא הובאו בפניי ראיות המלמדות על כך כי מר אבן שילם סכום כזה או אחר לפועלת ניקיון . כמו כן , שוכנעתי כי גם אם הרוחות התלהטו מצידם של בני משפחת מקוז , הרי שהתנהגותם זו הייתה בעידנא דריתחא כתוצאה ישירה מרמתם הירודה של החדרים אשר הושכרו להם על ידי משפחת אבן , ולפיכך הנני דוחה את תביעתו של אבן לפיצוי בגין נזק לא ממוני (עגמת נפש) . אי לכך , מצאתי לנכון כי בנסיבות דנן, הסכום אותו הציעה משפחת מקוז כפשרה (4000 ₪ מתוך 10,230 בסה"כ) קאוב לשקף את הפיצוי הראוי בנסיבות דידן , שכן סכום זה משקף את קיזוז החלק היחסי בגין את אי היכולת לעשות שימוש בשני חדרים (2880 ₪) מתוך הסכום המוסכם הכולל (10,230₪) ובקיזוז הסכום ששולם על ידי מקוז כמקדמה (1000 ₪) וכן בקיזוז הנזק הלא ממוני (עגמת נפש) , אשר נגרם למקוז ולבני משפחתו אותו הנני אומד על דרך האומדן בשיעור של 2000 ₪.
אי לכך , תביעתו של מר אבן מתקבלת בחלקה , ולפיכך הנני מחייב את מקוז לשלם לאבן סכום כספי בשיעור של 4000 ₪. בנסיבות שנוצרו, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, י"ט אלול תשע"א, 18 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.