אבישייב נ' שלומית

פסק דין

בפני תביעה לפירעון שיק בסך 1,358 ₪, אשר משכה הנתבעת לפקודת התובע.

הדיון בהתנגדות אשר הגישה הנתבעת נקבע ליום 20.6.10, אך בתחילתו הסכימו הצדדים כי הדיון יתקיים בתיק העיקרי, כאשר כל צד יעלה טענותיו ופסק הדין ינתן על יסוד החומר שבתיק בית המשפט וטענות הצדדים.

במהלך עבודת התובע במספרה אשר מפעילות הנתבעת ואמה, רכש התובע ציוד הדרוש לפעילותו במספרה – כיור וכסא (להלן: "הציוד"). ציוד זה נרכש על ידי התובע כחדש ובמישרין מהסוכן. מספר חודשים לאחר רכישת הציוד, החליט התובע לעזוב את המספרה וסוכם בינו לבין אמה של הנתבעת כי הוא ימכור להן את הציוד תמורת סך של כ- 4,000 ₪. השיק נשוא תביעה זו (להלן: "השיק") מגלם את התשלום השלישי והאחרון עבור מכירת הציוד, כאשר שני התשלומים הראשונים נפרעו. השיק בוטל ולפיכך הוגשה בקשה לביצועו.

לטענת הנתבעת, אכן נמסר השיק לתובע במסגרת עסקת רכישת הציוד. דא עקא, שימים ספורים לאחר הרכישה התגלתה תקלה בכסא. כסא זה איננו כסא רגיל, אלא כסא הידראולי והתקלה שנתגלתה בו הביאה לנזילת שמן מתמדת אשר מנעה כל אפשרות לשימוש בכסא. במצב זה בקשה הנתבעת לבטל את העסקה. תחילה הסכים לכך התובע ולאחר מכן סירב. הנתבעת מדגישה כי ברכישת הציוד מהתובע, הדגיש התובע כי מאחר והציוד חדש, הרי שיש בגינו אחריות לשלוש שנים אולם כאשר פנתה לספק בבקשה לתיקון הכסא, מסר לה זה כי מאחר והתובע לא סילק את חובותיו הרי שאין בכוונתו לתקן את הכסא. הנתבעת טוענת כי לאחר שבמשך כחודש ימים עשתה ניסיונות לתיקון הכסא, כאשר במהלך התקופה פרעה את שני התשלומים הראשונים לתובע, לא נותרה לה ברירה אלא לבטל את השיק נשוא תיק זה.

בתגובה, טוען התובע כי אחרי מספר חודשים הסכים הספק לתקן את הכסא, אך בשלב זה כבר לא הייתה הנתבעת מעוניינת בתיקון. לפיכך, טוען הנתבע, אין הצדקה לאי פירעון השיק.

למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים כי השיק נמסר לתובע במסגרת עסקה שכרתו למכירת הציוד לנתבעת ולאמה. הצדדים אמנם לא העלו על הכתב את פרטי ההסכם ביניהם, אך מטיעוניהם נראה שאין ביניהם מחלוקת באשר למתווה העסקה.

הנתבעת טוענת כי במסגרת העסקה הצהיר הנתבע כי בגין הציוד קיימת אחריות של הספק למשך 3 שנים מרכישתו. מאחר והעסקה בוצעה חודשים ספורים לאחר רכישת הציוד על ידי התובע, ברור כי לפי הצהרה זו בעת שנתגלתה התקלה הייתה אמורה להיות בתוקף אחריות של הספק לתיקונה. התובע עצמו איננו מכחיש טענה זו. התובע איננו מכחיש כלל כי מסר לנתבעת שהציוד באחריות הספק. משמעות הדבר הינה שאחריות הספק לציוד הנמכר היוותה חלק מהתחייבויות התובע בהסכם.

מאידך, מודה התובע כי בשל חובות אישיים שלו לספק – סירב הספק לתקן את הכסא. אם כך איפה, הפר התובע את התחייבותו בהסכם. התובע התחייב לכך שהספק מעניק אחריות לכסא ובפועל – אחריות שכזו לא ניתנה ומסיבות הקשורות בתובע לבדו. לא בנתבעת. לא זו בלבד שבכך הפר התובע את התחייבותו, אלא שעשה כן בחוסר תום לב שכן מלכתחילה חייב היה להבהיר לנתבעת כי בשל חובותיו לספק אין אחריות לציוד הנמכר.

הנתבעת טענה כי הפגם אשר התגלה בכסא מנע כל שימוש בו. גם טענה זו לא הוכחשה על ידי התובע.

הנה איפה, זמן קצר לאחר חתימת החוזה למכירת הציוד, נמצא שהתובע הפר התחייבותו וכתוצאה מכך מצאה עצמה הנתבעת עם כסא נטול אחריות ונטול שימוש. עצם נכונותו של הספק בכל זאת לתקן את הכסא, כטענת התובע, איננה מרפא הפרה זו באשר גם לשיטת התובע ניתנה הסכמה זו רק לאחר מספר חודשים. ניסיון התובע לגלגל האחריות לפתחו של הספק כאשר הוא מודע לכך שהספק מסרב לכבד האחריות בשל חובותיו הוא – ספק אם נעשתה בתום לב.

במצב זה, אפשר והנתבעת זכאית הייתה לבטל את עסקת המכר כליל ולדרוש השבת מלוא הסכום ששילמה כנגד השבת הציוד. הנתבעת לא עשתה כן. הנתבעת לא נקטה בצעד זה והסתפקה בפיצוי המגולם בביטול השיק השלישי.

משהפר התובע את ההסכם, אכן זכאית הנתבעת לפיצוי בגין הנזק אשר נגרם לה. בעניין זה לא הביא מי מהצדדים ראיות כלשהן, למשל לעלות תיקון הפגם בכסא בלא האחריות. יחד עם זאת, בביטול השיק השלישי בלבד ובטיעוניה בהתנגדות, הביעה הנתבעת את עמדתה שלפיה סכום השיק משקף פיצוי הולם בגין הפרת התחייבויות הנתבע. התובע מצידו, לא התייחס לטענה זו כלל וממילא שאף לא כפר בטענה. בנסיבות אלו שוכנעתי כי סכום השיק דנא אכן מהווה פיצוי הולם לנתבעת לנוכח הפרת התחייבות התובע בעסקת המכר.

אשר על כן בדין ביטלה הנתבעת את השיק ואין היא חייבת בפירעונו לתובע. לפיכך, הנני מחליט על דחיית התביעה.

התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 750 ₪.

ניתן היום, ט' תמוז תש"ע, 21 יוני 2010, בהעדר הצדדים.