אבייב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ.

פסק דין

1.תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975, בגדרה עותר התובע, יליד 1951, לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 6.11.08.

2.על פי כתב התביעה, ביום התאונה, בשעה 11:50 או בסמוך לכך, נסע התובע מחדרה לאור עקיבא באוטובוס של החברה הציבורית "נתיב אקספרס" (להלן: "האוטובוס"), האוטובוס נסע במהירות גבוהה וכאשר הגיע האוטובוס לתחנה ברח' הגיבורים בחדרה, בלם הנהג את האוטובוס באופן פתאומי, דבר אשר גרם לנפילת התובע אשר ספג חבלות קשות בחלקי גופו.

3.התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבעת - מבטחת השימוש באוטובוס, מבלי לצרף את נהג האוטובוס כנתבע.

4.התובע טוען, כי נחבל בצלעותיו האחוריות מצד שמאל, וכי לאחר מספר ימים פנה למרפאת קופ"ח שם הוא נזקק לטיפול רפואי. עוד טוען התובע, כי כאביו החלו מתגברים עד אשר הופנה לבדיקת איזוטופים אשר העלתה חשד לשבר בשלוש צלעות אחוריות בצד שמאל, וכי לצורך שיכוך כאביו נזקק הוא לטיפולים שונים, לרבות לטיפולי פיזיותרפיה.

5. בכתב ההגנה כופרת הנתבעת בטענות התובע וטוענת, כי אין יריבות ישירה בינה לבין התובע ללא צירוף הנהג. הנתבעת הכחישה את האירוע הנטען, ולחלופין טענה שלא נגרמו לתובע נזקי גוף כלשהם, ולפיכך יש לדחות תביעתו.

6.התובע העיד בפניי, מבלי להביא עדים נוספים. מאידך, לא הביאה הנתבעת עדים מטעמה.

7.בסיכומיו, עותר התובע לפצותו בגין ראש הנזק של כאב וסבל בלבד (ראו סיכומי ב"כ התובע בעמוד 9 שורה 18 לפרוטוקול). אציין כבר עתה כי בדין עתר התובע לפצותו בגין כאב וסבל בלבד, מאחר ולא הוכח בפניי, ולו בראיה אחת, כי נגרמו לתובע נזקים נוספים מעבר לכאב וסבל.

הכרעה:

8.ראשית, ראוי לסלק מדרכי טענת הנתבעת לגבי אי צירוף הנהג כנתבע. מבלי להכריע בגורלה של תביעת נוסע ברכב, שבה לא צורף הנהג כנתבע, נראה כי בנסיבות התיק שבפניי על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו, ככל שיוכחו, לאור הצהרת ב"כ הנתבעת ולפיה "אם התאונה תוכח, יוכח שהתובע נמצא באוטובוס וביהמ"ש ישתכנע שנגרם נזק גוף שאינו של מה בכך, אזי הנתבעת תפצה את התובע בגין נזקיו" (ראו דברי ב"כ הנתבעת בעמוד 5 שורות 22 ו- 23 לפרוטוקול). לפיכך, ומאחר וזוהי הצהרת הנתבעת, לא מצאתי ואיני מוצא כעת טעם לצירוף הנהג כנתבע נוסף, ואין להתנות חובתה של הנתבעת במתן פסק דין כנגד הנהג.

9.שתי שאלות, אפוא, דורשות הכרעה, הראשונה היא: האם נפגע התובע בתאונת הדרכים כטענתו, והשנייה: האם נגרם לתובע נזק גוף המזכה אותו בפיצויים בגין כאב וסבל שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.

10.בעדותו טען התובע כי הוא עלה לאוטובוס בתחנת הגיבורים, ולפני שהספיק לשבת נסע האוטובוס מספר מטרים, וכמה מטרים לאחר הקניון, כאשר האוטובוס עצר במעבר חצייה ובטרם הספיק התובע לשבת, בלם הנהג את האוטובוס וכתוצאה מכך נהדף התובע אחורה ונפגע "בצד שמאל בצלעות של הגב מצד שמאל" (עדות התובע בעמוד 5 שורות 1-5). עוד טוען התובע בעדותו כי בימים הראשונים הוא לא חש בכאבים כלשהם ולמרות שבאותו יום נסע לביה"ח "הלל יפה" יחד עם בת דודו שנפגעה יחד עימו בתאונה הנ"ל, הוא לא נזקק לטיפול רפואי, ורק לאחר מספר ימים ניגש לרופא משפחה ונזקק לטיפול רפואי. עוד טוען התובע כי רק לאחר 10 חודשים מיום התאונה, לאחר שהמשיך להתלונן על כאבים בצלעותיו מאחורה, גילה הוא כי נחבל חבלה של ממש בשלוש מצלעותיו, כאשר בבדיקת איזוטופים עלה חשד לשבר בשלוש מצלעותיו.

11. אציין כבר עתה כי עדותו של התובע הייתה מהימנה עליי ולמרות קשייו בשפה העברית, עשה עליי התובע רושם אמין ולפיכך- אני מאמין לגרסתו ולפיה נפגע בתאונת דרכים (חרף השוני בין הגרסה בכתב התביעה לבין הגרסה בעדותו בפניי). לאמור לעיל אוסיף, כי העדר זימונו של הנהג ע"י הנתבעת יש בו כדי לתמוך בגרסתו של התובע, שכן, מדובר בנהג שהינו מבוטחה של הנתבעת, ועל כן העדר זימונו מקים חזקה, שעדותו לא הייתה תומכת בגרסת הנתבעת, ולפיה לא היה התובע מעורב בתאונה. (ראו ע"א 989/03 א' חטר-ישי - משרד עורכי דין נ' יעקב חיננזון פד"י נ"ט(4) 796).

12.אציין עוד כי הגם שהנהג לא צורף כנתבע, לא היה בכך כדי למנוע זימונו כעד והעדר זימונו, כאמור, פועל לרעת הנתבעת, הן בשאלת מעורבותו של התובע בתאונת הדרכים והן בשאלת הנזק שנגרם לו כתוצאה מבלימת האוטובוס.

13.אמנם מדובר בעדות יחידה, אולם, כאמור, האמנתי לעדותו זו של התובע שעשתה עליי רושם מהימן. בנוסף לקחתי בחשבון העדר זימונו של הנהג לעדות, דבר שיש בו כדי לתמוך או לסייע לגרסתו של התובע. בנוסף, מצאתי כי יש במסמכים הרפואיים, למרות פניית התובע לקבלת טיפול מספר ימים לאחר התאונה, כדי לתמוך בגרסת התובע, לפיה נפגע הוא בצלעותיו האחוריות.

14.סיכום ביניים: אני קובע כי התובע היה מעורב בתאונת הדרכים ביום 6.11.2008.

15.השאלה השנייה היא: האם נגרמו לתובע נזקי גוף ברי פיצויי. הנתבעת טוענת, כי מדובר בנזק גוף של מה בכך ואין לפצות בגינו, שכן לטענתה מתן פיצוי לתובע עלול לעודד כל מי שהיה מעורב בתאונת דרכים קלה ולא נגרם לו נזק גוף, לגשת לערכאות ולהגיש תביעתו שם.

16.אני מסכים עם הנתבעת כי נזקי הגוף העולים הן מדבריו של התובע והן מהמסמכים הרפואיים, אינם מן החמורים, אולם אין דעתי כדעת הנתבעת שלא נגרמו לתובע נזקי גוף ואין דעתי כדעתה, כי בגין התאונה לא נגרם לתובע "כאב וסבל". אמנם התובע לא פנה לקבלת טיפול רפואי מיד לאחר התאונה, אולם עשה זאת ביום 10.11.08, 5 ימים לאחר התאונה, כאשר הוא מתלונן על חבלה "בחזה שמאל מאחור" שנגרמה תוך כדי נסיעה באוטובוס ביום 6.11.08 "בזמן בלימה פתאומית – מאז כאבים מתגברים" (ראו נספח ה' לכתב התביעה עליו נחקר התובע).

17.כאמור, עדותו של התובע עשתה עליי רושם מהימן ואני מאמין לגרסתו ולפיה הכאבים בצלעותיו הלכו והתגברו. עיון במסמכים הרפואיים מעלה כי ביום 10.11.08 העלתה בדיקה רפואית "רגישות חדה במישוש של בית חזה אחורי מעל צלעות" (ראו נספח ה' לכתב התביעה עליו נחקר התובע). אציין עוד כי התובע עבר סדרה של טיפולי פיזיותרפיה החל מיום 10.1.10 ועד ליום 22.2.10 ועיון במסמכים אלה מעלה כי הטיפול ניתן בשל כאבים בצלעות. כמו-כן על פי בדיקת איזוטופים, שנערכה בניסיון לאתר מקור מכאוביו של התובע בצלעותיו, שנמשכו למן יום אירוע התאונה, עלה חשש לשבר בשלוש צלעות בצד שמאל, אמנם אין בפניי הוכחה כי אכן אירע שבר, אולם עולה חשד לביצוע שבר, דבר שמסביר את כאביו של התובע במשך התקופה הנ"ל. עובדות אלה מוכיחות את טענותיו של התובע לגבי כאביו כתוצאה מהתאונה.

18.הואיל והתובע טען לפיצוי בגין כאב וסבל בלבד (ובכל מקרה הוא לא הוכיח ראש נזק אחר), ולאור כאביו שהלכו והתגברו מיום התאונה, אני פוסק לטובת התובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך 7,500 וזאת בשים לב למהות הפגיעה, לעוצמתה ולכאבי התובע, כפי שעולה מעדות התובע ומהמסמכים הרפואיים שלפניי.