אבייב נ' סרף

פסק דין

מבוא

1. ביום 30.10.06 הגישה גב' יפה אבייב (להלן: "התובעת"), תביעה בתיק אזרחי 60063/06, כנגד מר יעקב סרף (להלן: "הנתבע"), בבית המשפט השלום בתל-אביב, אשר נדונה לפני כב' השופטת רחל ערקובי.

התובעת טענה, כי הוסכם שהנתבע יבצע עבורה עבודות שיפוץ בביתה, לרבות בניית פיר מעלית והתקנת מעלון, הכולל אישור ממשרד העבודה. לטענתה, תכלית המעלון הייתה, לספק כניסה נפרדת מקומת הקרקע לקומה העליונה, על מנת שתוכל להשכירה.

אולם, לטענת התובעת, התגלה לה, כי המעלון לא הותקן בהתאם לתקן, באופן שיינתן לה אישור ממשרד העבודה להפעלתו. לפיכך, לטענת התובעת, הנתבע הפר את ההסכם, ועל כן, על הנתבע לבצע השבה, ולפצות אותה.

הנתבע טען, כי בהתאם להסכם, התובעת הזמינה מעלון משא, ולא מעלון לנשיאת בני אדם. לטענתו, הוא סיים לבצע את כל העבודות שסוכמו ביניהם, ומי שהפר את ההסכם היא התובעת, אשר ביטלה את ההמחאות, ולא שילמה לו את התמורה המוסכמת.

ביום 18.12.06 הגיש הנתבע תביעה בסדר מקוצר בתיק אזרחי 6184/06, בבית המשפט השלום בפתח- תקוה אשר נדונה לפני כב' השופטת שירי רפאלי, בגין חובה הכספי של התובעת כלפיו עבור עבודות אלו.

ביום 19.5.09 ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת רפאלי, כי יש להעביר את תיק אזרחי מספר 6184/06 לבית המשפט השלום בתל-אביב. לאור החלטה זו, התיק הועבר, וביום 2.6.09 ניתן לו מספר חדש – תא"מ 169773/09.

בהתאם להחלטת כב' סגנית הנשיאה דאז, השופטת אלמגור, ביום 22.2.10 נקבע על-ידה, כי שני התיקים יואחדו וישמעו במאוחד, וביום 11.1.11 הועבר התיק המאוחד לשמיעה לפניי.

טענות הצדדים

2. התובעת טוענת, כי הנתבע הציג עצמו בפניה כקבלן מורשה, ובעל ניסיון והסמכה המאפשרים לו לבנות ולהתקין מעלון, אשר יקבל את אישורו של משרד העבודה.

התובעת טוענת, כי בחודש יוני 2005, התחייב הנתבע בהסכם, כי יבנה בביתה הפרטי פיר מעלית ובו יתקין מעלון, באישור משרד העבודה, וכי בניית הפיר תהא לפי תכנית מהנדס. לטענתה, סוכם כי תמורת עבודה זו, ישולם לנתבע 43,000 ₪ בתוספת מע"מ.

כמן כן, טוענת התובעת, כי בחודש יולי 2005, התקשרה בהסכם עם שוכר על מנת שישכור את האגף בקומה השנייה בביתה הפרטי, וזאת לאחר שהנתבע התחייב בפניה, כי בניית המעלון תסתיים תוך ימים אחדים. לפיכך, לטענת התובעת, היא סיכמה עם השוכר, כי במידה והמעלון לא יהיה מוכן, יופחתו דמי השכירות שעליו לשלם ב-50 דולר לחודש.

התובעת טוענת, כי הנתבע לא עמד בהתחייבותו לסיים את התקנת המעלון, ועל-כן ביום 15.8.05 נפגשה עמו בנוכחות בנה, מר אדי אביב, ולטענתה הנתבע הודה בפניהם, כי הוא טעה בהתקנת המעלון, וכי הוא לא מצא מהנדס שיאשר את עבודתו.

התובעת טוענת, כי הוסכם עם הנתבע, כי הוא יתקן את עבודתו, ויביאה בדחיפות למצב בו יוכל לקבל את אישורו של משרד העבודה להפעלת המעלון, והכול על חשבונו וללא תמורה נוספת.

התובעת טוענת, כי בחודש ספטמבר 2005, נוכחה לדעת, כי הנתבע אינו יכול עמוד בהתחייבויותיו לסיים את בניית הפיר, והתקנת המעלון, באופן שיינתן אישור ממשרד העבודה להפעלתו, על-כן הזמינה אנשי מקצוע שיחוו את דעתם על עבודתו של הנתבע.

התובעת טוענת, כי המומחים קבעו, כי דלתות המעלון שנבנו והותקנו אינן תקינות, וכי נבנו בחריגה מוחלטת מכל התקנים והדרישות המקצועיות, וכי במצבן לא יתקבל אישור משרד העבודה.

עוד טוענת התובעת, כי הדלתות והמעלון נבדקו אף על-ידי מומחה מטעמה, מפקח הבנייה, מר אלון נווה, שהינו מחותנה. מר נווה קבע, כי הנתבע לא קיבל תכנית מהנדס אשר היה אמור לעבוד על פיה כפי שהתחייב. כמו כן, קבע מר נווה, כי התקנת המעלון נעשתה מחומרים שונים, ובניגוד לכל דרישה מקצועית וחוקית, וכי לנתבע אין הרשאה חוקית, ואין הסמכה כמתקין מעליות.

התובעת טוענת בתצהירה, כי היא לא קיבלה תמורה בגין הכספים ששילמה לנתבע. לטענתה, היא שילמה לנתבע עבור עבודות הפיר והמעלון סכום המצטבר בסך של 20,159 ₪, לרבות המחאה עתידית שנאלצה לפרוע לאחר שהנתבע סיחר אותו לצד ג'. יצוין, כי בכתב התביעה נקבה התובעת בסכום של 21,159 ₪ לעניין זה.

כמו כן, טוענת התובעת, כי לאחר שהתברר לה כישלון התמורה, היא נתנה הוראה לבטל את ההמחאות העתידיות שמסרה לנתבע בסך כולל של 12,220 ₪.